Fairy Light
New member
שתיקת הים
בצילה של השמש המלטפת את פניה ביום חורף חמים, היא פוסעת יחפה על קו המים וטביעות כפות רגליה שוקעות בחול הרך.
מביטה ברגליה הקטנות ששקעו למסלול שנשאר מאחריה עם כל פסיעה ופסיעה.
גל גדול שטף את כפות רגליה והחול הפך שוב בתולי ורטוב.
קול גלי הים הפנט אותה, ניגן באוזנה מוזיקה שעטפה את ליבה בשלווה נקייה ובחיוך שעלה על פניה.
עיניה הבהירות היו מלאות שמחה, כמו ילדה קטנה אספה צדפים קטנים והניחה אותם בכף ידה המגוננת כאילו מצאה אוצר.
שיערה התבדר ברוח, זעק למרחקים עד כמה אהבה את השינוי שחל בה. צבעו הבוהק בלט על רקע צבעי הים התכולים.
צחוקה המתגלגל נישא באוויר עת רדף אחריה גל וניסתה לברוח ממנו.
האושר ליטף את פניה הענוגות כשהילכה לאורך קו המים פסיעה אחר פסיעה.
הביט בה מרחוק, ניסה ללמוד את תווי גופה שעוררו אותו כשעיניו נחו על מפתח חולצתה השחורה. עומק שהחמיא לשדייה ושקע לדמיונות על ידיו הלוטפות אותה ברכות, מציירות קו מפותל וארוך משקע צווארה עד לחיבור ביניהם.
הליכתה ממגנטת, רצה לחבק אותה עמוק אל תוך גופו, אבל עצר בעצמו, ידע שסערה משתוללת בנשמתה ורגעי האושר מולו קסומים עבורה ואפשר לה לנשום אותם לאט ובטוח.
עוד היה שקוע בישבנה שהתהלך בחציפות מזמינה, גופו החל לבעור מתשוקה שזרמה בו כמו חשמל.
זיכרונות הנשיקה שלהם כשנפגשו לא פגו וטעמה נשאר על שפתותיו.
עוד שקוע בתחושות שהציפו אותו, מבטה הצטלב בשלו וחיוך עלה בפניה.
"על מה אתה בוהה ?" הטיחה בו !
שתק. ידע שמילותיו יביכו אותה, ושלח את כף ידו לאחוז בשלה.
התיישבה לידו, אחזה בכף ידו ונתנה לראשה זווית הנשענת על כתפו.
שתקה עם הים, שקט עמוק שהציף בעיניה דמעות.
הרגיש את דמעותיה זולגות על כתפו ושלח את ידו לחבק אותה.
אסף אותה אליו בלי מילים, רק כריות אצבעותיו מלטפות את לחייה ומסירות דמעה אחר דמעה.
עבורה זה היה עוד רגע שבו אפשרה לפחדים לצוף, לתת למפתח בתיבה האבודה בנשמתה להיפתח מולו, בלי מילים לשחרר את העוצמות האלו שלא הכירה בעצמה מאז שהגיע לחייה.
כל דמעה הינה סיפור עמוס כאב שנשאה בתוכה. ידע לכשתרגיש בטוחה תחלוק עימו, בדרכה יגלה את העושר העצום שמצוי בקסם אצבעותיה עת פרטה את מחשבותיה לכתב. נחושה, חזקה ועדין שברירית ומפוחדת.
אחז בסנטרה הרים את פניה אליו שתביט בו, שקע לתוך עיניה המבריקות והתחבר לשפתיה לנשיקה ארוכה וחוקרת.
רעד אחז בביטנו, הרגיש את הפרפרים משתוללים בהנאה.
היא, עדין תרה במחוזות נפשה איפה שלה ?
האופטימיות בין הדמעות הבליחה לרגע לצעוק לה בקול גדול -
"הכל בסדר, ,תסמכי על מי שאת ותני לזה להוביל"
צחוקה חזר, ואפשרה לחיבור שפתייהם לעשות את מה שהנשמות יחד זעקו בלי מילים...
@פיית האור
בצילה של השמש המלטפת את פניה ביום חורף חמים, היא פוסעת יחפה על קו המים וטביעות כפות רגליה שוקעות בחול הרך.
מביטה ברגליה הקטנות ששקעו למסלול שנשאר מאחריה עם כל פסיעה ופסיעה.
גל גדול שטף את כפות רגליה והחול הפך שוב בתולי ורטוב.
קול גלי הים הפנט אותה, ניגן באוזנה מוזיקה שעטפה את ליבה בשלווה נקייה ובחיוך שעלה על פניה.
עיניה הבהירות היו מלאות שמחה, כמו ילדה קטנה אספה צדפים קטנים והניחה אותם בכף ידה המגוננת כאילו מצאה אוצר.
שיערה התבדר ברוח, זעק למרחקים עד כמה אהבה את השינוי שחל בה. צבעו הבוהק בלט על רקע צבעי הים התכולים.
צחוקה המתגלגל נישא באוויר עת רדף אחריה גל וניסתה לברוח ממנו.
האושר ליטף את פניה הענוגות כשהילכה לאורך קו המים פסיעה אחר פסיעה.
הביט בה מרחוק, ניסה ללמוד את תווי גופה שעוררו אותו כשעיניו נחו על מפתח חולצתה השחורה. עומק שהחמיא לשדייה ושקע לדמיונות על ידיו הלוטפות אותה ברכות, מציירות קו מפותל וארוך משקע צווארה עד לחיבור ביניהם.
הליכתה ממגנטת, רצה לחבק אותה עמוק אל תוך גופו, אבל עצר בעצמו, ידע שסערה משתוללת בנשמתה ורגעי האושר מולו קסומים עבורה ואפשר לה לנשום אותם לאט ובטוח.
עוד היה שקוע בישבנה שהתהלך בחציפות מזמינה, גופו החל לבעור מתשוקה שזרמה בו כמו חשמל.
זיכרונות הנשיקה שלהם כשנפגשו לא פגו וטעמה נשאר על שפתותיו.
עוד שקוע בתחושות שהציפו אותו, מבטה הצטלב בשלו וחיוך עלה בפניה.
"על מה אתה בוהה ?" הטיחה בו !
שתק. ידע שמילותיו יביכו אותה, ושלח את כף ידו לאחוז בשלה.
התיישבה לידו, אחזה בכף ידו ונתנה לראשה זווית הנשענת על כתפו.
שתקה עם הים, שקט עמוק שהציף בעיניה דמעות.
הרגיש את דמעותיה זולגות על כתפו ושלח את ידו לחבק אותה.
אסף אותה אליו בלי מילים, רק כריות אצבעותיו מלטפות את לחייה ומסירות דמעה אחר דמעה.
עבורה זה היה עוד רגע שבו אפשרה לפחדים לצוף, לתת למפתח בתיבה האבודה בנשמתה להיפתח מולו, בלי מילים לשחרר את העוצמות האלו שלא הכירה בעצמה מאז שהגיע לחייה.
כל דמעה הינה סיפור עמוס כאב שנשאה בתוכה. ידע לכשתרגיש בטוחה תחלוק עימו, בדרכה יגלה את העושר העצום שמצוי בקסם אצבעותיה עת פרטה את מחשבותיה לכתב. נחושה, חזקה ועדין שברירית ומפוחדת.
אחז בסנטרה הרים את פניה אליו שתביט בו, שקע לתוך עיניה המבריקות והתחבר לשפתיה לנשיקה ארוכה וחוקרת.
רעד אחז בביטנו, הרגיש את הפרפרים משתוללים בהנאה.
היא, עדין תרה במחוזות נפשה איפה שלה ?
האופטימיות בין הדמעות הבליחה לרגע לצעוק לה בקול גדול -
"הכל בסדר, ,תסמכי על מי שאת ותני לזה להוביל"
צחוקה חזר, ואפשרה לחיבור שפתייהם לעשות את מה שהנשמות יחד זעקו בלי מילים...
@פיית האור
