שתיתי

[שירה כמים 1959]

וילד שלי שיהפוך ילדם
של כל בני העולמים
שתיתי
דובלה גליקמן
אתה באת לעזור
שתיתי
הרבה הרבה אלכוהול
דובלה אמרת שהייתי כבר במצב טוב דווקא
שעברתי תהליך
עברתי ועוברת ואעבור עניתי לך
שיניך נשרו, לא היה לך בית
לא ידעתי בכלל אם הגשם יורד או שפסק
כל כך הייתי עסוקה בעצמי ובך דובלה
השנים חלפו נשרו כמו עלים מעץ חיפאי גוסס
השנים חלפו כמו גשם

 

[שירה כמים 1959]

היא מסתירה המון
אמרת
וכיסית

 

[שירה כמים 1959]

כל המתים שלי מתאספים במסיבה
שותים אלכוהול רך מזמרים שירה חשובה
כל המתים שלי כשהירח מאיר
ופנסי הרכבים כבים אל מול
מדורה פוסעת מקצה עד קצה
כל המתים שלי שותים אלכוהול רך מזיינים אישה חשובה
כולם בעלי ארשת פרועה ומכנסי ג'ינס מתועבים
האישה צורחת "מכנסי הג'ינס שלך מתועבים"
הגשם משחית את מילותיה
עושה כאב ראש לכל הנוכחים המסורים

 

[שירה כמים 1959]

משוגעת היא לא הייתה
פשוט לא אהבה אותי
עכשיו אולי כבר אפשר להגיד את זה בלי רחמים עצמיים
הצבע של הרחמים העצמיים דוחה אותי כמו ריח של סיגרים עבים שמעשנים גברים שנחשבים בעיני עצמם
בחדרים דחוסים, בואי ננסה לתת צבע אחר למילים
"היא פשוט לא אהבה אותי"
אולי נצבע אותם בוורוד כמו הכיסוי של הכורסה שלך
ואולי בכחול כמו השמיים מבעד לחלונך
או בירוק כמו עלי העץ במרפסת חדרך
משוגעת היא לא הייתה
ולא צריך היה לאשפז אותה
אולי פשוט לתת לה לחיות לידך בשקט
כאילו היית כלבלב לא רצוי או נעל בית ישנה ולא תואמת
או שטיח מרופט, תצבעי את התמונה בצבעים אחרים, החברה שירה כמים,
את מתחילה לשעמם וריח השירה שלך מתחיל
להיות נפט
גזולין
סודה מבעבעת
ניצרת אקדח
אבק שריפה
היטלר נשרף במדורה
נאצר מחכה לרבין
לא, הפוך, רבין מחכה לנאצר
אבל לעזאזל
למי
אכפת
כשכאן כל כך מסריח

 

[שירה כמים 1959]

יש את הרגעים שאת אומרת
זה כלום זה שום דבר זה יעבור
את עושה פו כדי להבריח אבל כמו פו על סבא סביון
ואת רק עוזרת להם להתרבות

 

[שירה כמים 1959]

אה, את הבת של י'?
היא עזבה מזמן
יצאה לחופשה מהחיים
גם אני יוצאת עוד מעט
אל החופש הגדול והסופי שלי

כמה נשמח
איך נדלג
במרחבי האינקץ

 

[שירה כמים 1959]

פעם אמרתי ראיתי אותה איך היא יוצאת לחופש
עם הביקיני והשדיים הקטנות שלה
עכשיו היא יוצאת להחזיר ציוד קמוט ורפוי ומדולל
מישהו אולי יאהב אותי
אולי יחכה לי שם
במרחבי הזמן
כמו ר' התופרת, בפיה סיכות,
תסדר לי את המכפלת

 

[שירה כמים 1959]

במרחבי הזמן האינסופי
בחזייה מעוטרת פנינים צבעוניות
מול המראה את סוקרת את
בטנך הכמעט שטוחה
את פנייך החלקות והמתוחות
את לא שמחה לראות אותי
אבל אני באה אלייך יקירתי
קרבה ובאה אלייך אל מרחבי הזמן האינסופי
נוכל שתינו ללבוש חזיות צבעוניות
ולסדר את שערותינו מול המראה
בגשם שיירד מעדנות
וילחלח את האדמה
הלא קיימת

 

[שירה כמים 1959]

נבראה כדי להחליק ברכותה על רכותי
האישה הזאת
(רגע)

 

[שירה כמים 1959]

בהתחלה הייתי מעורפלת
אחר כך מלאת זימה
אחר כך עם עצמי חוגגת
ואז סופסוף באה הלימה גדומה
צלעה ברחובות פיסחת

 

[שירה כמים 1959]

היא עברה את הגבולות שלי
בכל המובנים הטובים היא עברה את הגבולות שלי
ואני רועדת

 

[שירה כמים 1959]

או שלא?

 

[שירה כמים 1959]

לא!

 

[שירה כמים 1959]

עוד יותר תמיכה
תן לי
תן לי
תן לי אלוהים כף יד יותר חזקה
גשם שעוד משביע
עוגיות בריאות שלא מדברות שפה זרה
תן לי אלוהים שפה לא שבורה, לא מתקלקלת
אחוזה בקופסת שימורים ריקה, תעשייתית, זוחלת
עם הגשם אשר בא לפעמים
את חושבת לעצמך
הנה פייה על אדן חלומי
כמו בסרטים
כמו בספרים, בחלומות.
אבל היא פורחת. הו הו, איך שהיא פורחת
ונעלמת כאילו לא הייתה פה מעולם
אולי באמת לא
הייתה
?
תן לי אלוהים כף יד חזקה
להרים אותי ממרבצי
אל מכרות הקסם
עוד יותר
עוד יותר תמיכה
תן לי