שתי גישות... ושלישית לטיפול אנרגטי לתפישתי
היות ואני מגיע מגישת הילינג שאינה מתודית ביסודה ואין בה "דרך" או תיאוריה, לקח לי זמן מסויים לעשות סדר במה שאני עושה.
הנה נקודת סדר אחת שעשיתי.
כשאני בוחן את אופן הטיפולים שאני עושה, אני יכול להבחין בשתי גישות לטיפול ובאחת נוספת שהיא שילוב של השתיים הראשונות:
1. אני צינור לטיפול, סביל מבחינתי, מאפשר וצופה.
2. אני מטפל שחש, רואה, מעבד נתונים, מאבחן ומיישם את הטיפול.
3. אני צינור פעיל, מודע, המעבד את מה שעובר דרכו, התומך ועוזר לטיפול להתממש.
כשאני הצינור:
במצב זה בכל רגע ורגע אני דף חלק כלפי הגישה למטופל ובעייתו. גם מטיפול לטיפול. אני נפתח לזרימה הטבעית של מה שקורה במהלך הטיפול, מאפשר לה לעבור דרכי, ללא שפיטה, השפעה או הכוונה מצידי. במצב זה כל דבר יכול לעלות ולהיות חלק מפתרון הבעיה – זרימה אנרגטית, מסרים, תמונות, צלילים, צבעים, תחושות, רגשות, גילגולים וכו'. כצופה בכך וכמאפשר, אותם מרכיבים אנרגטיים שעולים, יכולים לקבל את הביטוי שלהם ולפעול למקום הנכון להם, כך הריפוי נעשה מעצמו.
דוגמה אישית אנרגטית "פשוטה" – לפני כמה חודשים הייתי בטיול משפחתי בחו"ל ולאחר יום נסיעה ארוך החל לי כאב ראש. בקשתי מהמשפחה 10 דקות של התעלמות ממני. ישבתי ונפתחתי לעצמי. שחררתי את כל המחשבה שלי על הסביבה, הכאב והריפוי. אט-אט התחלתי לחוש היכן מתרכז הכאב כ"גוש אנרגטי". שהייה במצב הסביל נתנה לאותו גוש לנוע ממקומו, להתפוגג ולהתפזר במרחב הגופני. לאחר כ 10 דקות נעלם כלא היה.
כשאני המטפל:
במצב זה אני מתחבר למטופל ולזרימה וחש מה צריך להיעשות. חש את הזרימה הפנימית ומבין אם היא בכיוון ובאיכות הנכונים. חש מה נכון למטופל ומבצע את הפעולה הדרושה בשביל לקיימו. נמשך לנקודות מגע ותנועה אנרגטית ומבצע פעולה עליהן.
בדוגמת כאב הראש – אני חש שיש קושי (פיזי או אנרגטי) באזור מסוים אצל המטופל ומתוך התחושה מחליט להניע אותו למקום אחר, לפזר אותו, ליצור בו מניפולציה שתשחרר אותו ממקומו. אני מוביל אותו החוצה מהמטופל, מתוך הכוונה פנימית ומתוך כוונתי לטפל וליצור ריפוי. לכך יכול להתווסף ידע טכני – ידע האומר שנקודה כזו או אחרת, טובה לשחרור כאב ראש כזה או אחר.
השילוב – הצינור הפעיל:
במצב זה אני חלק מהטיפול הטבעי. אני גם מטפל, גם צופה, גם מאפשר פסיבי וגם תומך בריפוי. מאותו מקום של התחברות למטופל ולזרימה הטבעית, אני רואה היכן יש נקודה להתייחסות. ברגע זה אני יכול למשל לקבל מסר, לחוש תנועה, לראות דימוי, לשמוע צליל ולהעביר אותם עיבוד פנימי אצלי ולנהל איתם דיאלוג שיאמר לי מה הטיפול הדרוש. כך אני יכול להשתתף ולעזור לריפוי לקרות: אם זה מתקבל מסר-ליישם אותו, אם זו זרימה פנימית-לעזור לה לזרום, אם זהו דימוי-להיות בו ולבחון את משמעותו, אם זה צליל-לחוש מה הוא אומר לי.
בדוגמה כאב הראש – אני חש את אותו גוש אנרגטי. חש גם שיש לו מחסום שלא מאפשר לו להתפוגג, היות והמטופל במצב תודעתי ופיזי קשים. אני מרגיש לאן התנועה שלו רוצה ללכת, מייצר לה את התנאים הדרושים לה ועוזר לה בדרכה.
בטיפול המעשי התפקידים משתנים בינהם, מתמזגים וקורים מעצמם ומתוך התחושה הפנימית שלי.
אני מניח שמרביתכם פועלים מתוך אינטואיציה פנימית שלכם, גם אם התחום בו אתם עוסקים מתודי ביסודו. אשמח לדעת על דרכים וגישות שאתם יודעים וחווים. אני מניח שגם חברים נוספים בפורום יתעניינו
וילמדו מכך
.
המשך יום נפלא ופורה.
היות ואני מגיע מגישת הילינג שאינה מתודית ביסודה ואין בה "דרך" או תיאוריה, לקח לי זמן מסויים לעשות סדר במה שאני עושה.
הנה נקודת סדר אחת שעשיתי.
כשאני בוחן את אופן הטיפולים שאני עושה, אני יכול להבחין בשתי גישות לטיפול ובאחת נוספת שהיא שילוב של השתיים הראשונות:
1. אני צינור לטיפול, סביל מבחינתי, מאפשר וצופה.
2. אני מטפל שחש, רואה, מעבד נתונים, מאבחן ומיישם את הטיפול.
3. אני צינור פעיל, מודע, המעבד את מה שעובר דרכו, התומך ועוזר לטיפול להתממש.
כשאני הצינור:
במצב זה בכל רגע ורגע אני דף חלק כלפי הגישה למטופל ובעייתו. גם מטיפול לטיפול. אני נפתח לזרימה הטבעית של מה שקורה במהלך הטיפול, מאפשר לה לעבור דרכי, ללא שפיטה, השפעה או הכוונה מצידי. במצב זה כל דבר יכול לעלות ולהיות חלק מפתרון הבעיה – זרימה אנרגטית, מסרים, תמונות, צלילים, צבעים, תחושות, רגשות, גילגולים וכו'. כצופה בכך וכמאפשר, אותם מרכיבים אנרגטיים שעולים, יכולים לקבל את הביטוי שלהם ולפעול למקום הנכון להם, כך הריפוי נעשה מעצמו.
דוגמה אישית אנרגטית "פשוטה" – לפני כמה חודשים הייתי בטיול משפחתי בחו"ל ולאחר יום נסיעה ארוך החל לי כאב ראש. בקשתי מהמשפחה 10 דקות של התעלמות ממני. ישבתי ונפתחתי לעצמי. שחררתי את כל המחשבה שלי על הסביבה, הכאב והריפוי. אט-אט התחלתי לחוש היכן מתרכז הכאב כ"גוש אנרגטי". שהייה במצב הסביל נתנה לאותו גוש לנוע ממקומו, להתפוגג ולהתפזר במרחב הגופני. לאחר כ 10 דקות נעלם כלא היה.
כשאני המטפל:
במצב זה אני מתחבר למטופל ולזרימה וחש מה צריך להיעשות. חש את הזרימה הפנימית ומבין אם היא בכיוון ובאיכות הנכונים. חש מה נכון למטופל ומבצע את הפעולה הדרושה בשביל לקיימו. נמשך לנקודות מגע ותנועה אנרגטית ומבצע פעולה עליהן.
בדוגמת כאב הראש – אני חש שיש קושי (פיזי או אנרגטי) באזור מסוים אצל המטופל ומתוך התחושה מחליט להניע אותו למקום אחר, לפזר אותו, ליצור בו מניפולציה שתשחרר אותו ממקומו. אני מוביל אותו החוצה מהמטופל, מתוך הכוונה פנימית ומתוך כוונתי לטפל וליצור ריפוי. לכך יכול להתווסף ידע טכני – ידע האומר שנקודה כזו או אחרת, טובה לשחרור כאב ראש כזה או אחר.
השילוב – הצינור הפעיל:
במצב זה אני חלק מהטיפול הטבעי. אני גם מטפל, גם צופה, גם מאפשר פסיבי וגם תומך בריפוי. מאותו מקום של התחברות למטופל ולזרימה הטבעית, אני רואה היכן יש נקודה להתייחסות. ברגע זה אני יכול למשל לקבל מסר, לחוש תנועה, לראות דימוי, לשמוע צליל ולהעביר אותם עיבוד פנימי אצלי ולנהל איתם דיאלוג שיאמר לי מה הטיפול הדרוש. כך אני יכול להשתתף ולעזור לריפוי לקרות: אם זה מתקבל מסר-ליישם אותו, אם זו זרימה פנימית-לעזור לה לזרום, אם זהו דימוי-להיות בו ולבחון את משמעותו, אם זה צליל-לחוש מה הוא אומר לי.
בדוגמה כאב הראש – אני חש את אותו גוש אנרגטי. חש גם שיש לו מחסום שלא מאפשר לו להתפוגג, היות והמטופל במצב תודעתי ופיזי קשים. אני מרגיש לאן התנועה שלו רוצה ללכת, מייצר לה את התנאים הדרושים לה ועוזר לה בדרכה.
בטיפול המעשי התפקידים משתנים בינהם, מתמזגים וקורים מעצמם ומתוך התחושה הפנימית שלי.
אני מניח שמרביתכם פועלים מתוך אינטואיציה פנימית שלכם, גם אם התחום בו אתם עוסקים מתודי ביסודו. אשמח לדעת על דרכים וגישות שאתם יודעים וחווים. אני מניח שגם חברים נוספים בפורום יתעניינו
המשך יום נפלא ופורה.
