שתי הפלות רצופות

[ענבר234]

שתי הפלות רצופות

שלום בנות יקרות,
אתחיל מזה שיש לי שני ילדים. לפני 8 שנים (בין לידת הבכור לבתי הקטנה) לידה שקטה בשבוע 30. למרות שתמיד ידענו שאנחנו רוצים ילד שלישי לא ניסינו מכל מיני סיבות, עבודה, לימודים וכדומה שבזמנו נראו הגיוניות וכעת אנחנו לא מצליחים להבין למה חיכינו. בכל מקרה כשכבר החלטנו שכן נקלטתי יחסית מהר אבל ההריון לא התפתח ובשבוע 6 עברתי גרידה שהסתיימה בצורה מהירה עם קבלת מחזור כעבר 4 שבועות. להפתעתי נקלטתי מיד שוב וההריון לווה בדימומים קלים שהדירו שינה מעיני. אבל כבר היה דופק והיה נראה שהכל בסדר. ביום ראשון לפני שבוע בבדיקה שגרתית (שבוע 9) התברר שאין דופק ושהעובר הפסיק להתפתח כבר לפני שבועיים בערך. הופניתי למיון והעדפתי לקבל ציטוטק (הגרידה היתה רק לפני 3 חודשים). בביקורת כמה ימים אחרי נראה שהשק יצא אבל עוד היה חומר הריוני אז קיבלתי 4 כדורים נוספים.
כשגיליתי שהפסיק הדופק התגובה שלי היתה שאין סיכוי שאעבור את זה שוב ושאני מוכנה להשלים עם זה שיהיו לנו שני ילדים מקסימים. אבל כעבור יום או יומיים פגשתי רופאה נחמדה במיון שאמרה לי: "תקשיבי, ברור שזה בגלל הגיל שלך, אם את רוצה עוד ילד, אל תחשבי על כלום, אל תנתחי פילוסופית, חכי לוסת ותנסו שוב".
הייתי שמחה לשמוע מנסיונכן. כמה זמן חיכיתן אחרי הפלה בכדורים? האם הגוף צריך זמן להתאושש? בגלל שאני בת 40 נראה לי שאין לי הרבה זמן "לבזבז" ומצד שני 2 הפלות ב-3 חודשים זה לא עניין פשוט. אני מנסה לקבל את שתי ההפלות כחלק ממכלול החיים ולא לחשוב או להתאבל. לא קל, אבל משתדלת.
תודה שקראתן

 

[שירהד1]

כמה דברים-

לרחם שלי לקח 3 חודשים להתנקות מהריון שנגמר בשבוע 6 וקצת, שבו היה שק הריון ריק ללא עובר. כך שבכל מקרה, נאלצתי לחכות עד שהתחלתי לנסות שוב.

אני לא יודעת כמה זמן לקוח לכל גוף ולכל נפש להתאושש. יש כאלו שיותר, ויש כאלו שפחות. הכל מאוד אינדיבידואלי.

טוב שאת מסוגלת להסתכל על חצי הכוס המלאה, ולהבין ששתי ההפלות הן חלק ממכלול החיים, אבל זה לא אומר שאסור לך להתאבל. מותר להתאבל, כמה שאישה מרגישה צורך בכך. אם מנסים להקטין את זה, לא לחשוב ולא להרגיש- בסופו של דבר זה עלול לחזור אלינו כמו בומרנג (אני מתכוונת בפן הרגשי).

אז מותר לך להתפלסף, ומותר לך להתאבל, ומותר לך כן לחשוב וכן להרגיש. אנחנו לא רובוטיות. לצערי. הייתי שמחה אילו הייתי יכולה פחות להרגיש ופחות לחשוב, ובכלל- פחות....ומצד שני- אם הייתי פחות- אז לא הייתי פה כמנהלת פורום כבר כמה שנים. יש גם יתרונות ללהיות "יותר".

מקווה שתקבלי את ההחלטות הנכונות עבורך.

שירה.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[ענבר234]

תודה רבה שירה

 

[מרעישה בשקט]

עונה מנסיוני

אחרי הפלת הציטוטק הראשונה שלי (הייתי בת 34.5 וזה היה ההריון הראשון שלי) חיכינו וסת אחת וקיבלנו אישור להמשיך לנסות.
נקלטתי בנסיון הראשון, וההריון השני הוא ההריון היחיד שלי עד כה שהסתיים בידיים מלאות.

אחרי ההפלות הבאות היו מקרים שבהם המשכנו לנסות מיד והיו מקרים שבהם לקחנו פסק זמן (הנסיבות היו שונות בכל פעם). לפעמים נקלטתי מיד בנסיון הראשון ולפעמים לקח כמה חודשים.

הבחירה אם להמשיך מיד או לחכות היא מאוד אינדיווידואלית, אבל סביר להניח שלו אני במקומך, הייתי עוברת ביקורת אחרי הוסת הראשונה ומיד חוזרת לנסות.

 

[ענבר234]

המון תודה

על השיתוף וגם על העצה הקונקרטית. זה מאד עוזר לי. הסביבה הקרובה ידעה על שני ההריונות האחרונים ומה שהפתיע אותי זה שמשפחה שלי הרגישה צורך להעיר לי עוד ביום ההפלה שאני צריכה להבין שבגילי (40) כבר אי אפשר. בן זוגי ואני מאד מאד רוצים לנסות שוב וגם הרופאה שלי לא חושבת שיש מניעה. לא תיארתי לעצמי שדווקא המשפחה שלי לא תבין את הרצון הזה.

 

[שירהד1]

לגבי תגובת הסביבה-

יכול להיות שהסביבה הקרובה שלך באמת לא מבינה את הרצון הזה בעוד ילד, ויכול להיות שהיא כן מבינה, אך רוצה להגן עלייך מפני אכזבה קשה נוספת.
כמובן שזו לא הדרך והדברים שנאמרו לך לא היו צריכים להאמר בצורה זו וגם לא בטיימינג שנאמרו.
בתור מי שעברה 7 הפלות, 6 מהן ברצף, אף אחד בסביבה שלי לא הבין אותי עד הסוף. כי אי אפשר להבין. כי הרצון והכמיהה בעוד ילד בערו בי בנשמה ובגוף, ומי שהסתכל עליי מהצד חשב שאני קצת משוגעת שממשיכה. והאמת היא שמבחינה רציונאלית גם אני לא הבנתי את עצמי. זה היה חסר כל הגיון להמשיך ולנסות.
אבל רצה המזל, ונולדה בת בריאה ונפלאה (כיום כמעט בת 4).

בסופו של דבר, האישה היא זו שיש לה את הכוח להחליט לאיפה היא מושכת את העגלה הזו (בשיתוף בן הזוג, כמובן- אם מדובר באישה שהיא לא יחידנית).
וזה סוג של כוח חיובי- בכל חווית חוסר השליטה הזו, זה סוג של שליטה על חיי- אני מחליטה- להמשיך או להפסיק, תוך התבוננות מעמיקה והבנה של ההשלכות של כל החלטה על חיי וחיי המשפחה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[כבשה0פועה]

לגבי תגובות לא במקום של הסביבה

תגובות הסביבה יכולות להיות קשות ומחלישות מאוד, גם כשהן נאמרות מכוונה טובה ומדאגה, שהרי את ממילא נתונה במצב נפשי מורכב כרגע. מותר לך לענות ולבקש שיניחו לך, וכמובן מותר לך לבחור את מי את משתפת ועד כמה ואת מי לא מרגע זה ואילך (גם זה חלק מהחזרה מסוימת של שליטה בהמשך לתגובה ששירה כתבה לך).
רוצה להפיח בך תקווה מסוימת, שהריון תקין אפשרי גם בנקודת הזמן בו את נמצאת. ברור שהסיכוי פחוּת בהשוואה להשגת הריון תקין בתחילת שנות ה-30 (אם כי מי כמוך יודעת שגם בשנות ה-30 יכול לפקוד אסון), אבל אפשרי.
אני ילדתי בסופו של דבר בגיל 40.5. כמה מהנשים סביבי ילדו בגיל 40 (עם או בלי הפלות בדרך), ולמעשה שלוש חברות בנות 42 ילדו בשנה החולפת תינוקות בריאים. ברור שזה לא מבטיח כלום, אבל גם ממש ממש לא חסר סיכוי כפי שהעירו לך ובתזמון שאין פחות מתאים ממנו.
מחזיקה עבורך אצבעות, ומאחלת לך ששנת 2019 תהיה שנה של אושר גדול בחייכם.
&nbsp

 

[כבשה0פועה]

משתתפת בצערך, ענבר, ומוסיפה מנסיוני

הסיפור שלי דומה ושונה משלך - דומה בכך שגם אני הייתי על סף גיל 40 כשהתחלנו לנסות להביא לעולם ילד שלישי, אחרי שנולדו לנו בן ובת בריאים בשליש השני של שנות השלושים שלי. שונה - כי אתם חוויתם את השבר הנורא של אבדן עובר בשבוע מתקדם תוך כדי התחלת הקמת המשפחה.
נורא קשה לעבור כאלה טלטלות אחת אחרי השניה, בלי שזה יחלחל ואולי גם ישתקף בתפקוד בעבודה, עם הילדים, בזוגיות ובמערכות יחסים אחרות. רק את יודעת האם יש בך כוחות להמשיך לנסות. הפוגה של חודש-חודשיים היא לגמרי הגיונית לטעמי, אבל באמת לא הייתי 'לוקחת את הזמן' אם (נשמע שאכן כך) הכמיהה בוערת בך.
בסוף שנות ה-30 הריתי הריון ספונטאני שהסתיים בציטוטק בשבוע מוקדם. מכל מיני סיבות חיכינו מספר חודשים, וכשחזרנו לנסות שוב הריתי הריון ספונטאני, שנגמר אף הוא בשבוע מוקדם. אחרי ההפלה השניה חזרנו לנסות ברגע שהרופא אישר (נדמה לי שאחרי מחזור אחד), ולמזלי הרב תוך חודשים בודדים שנדמו כנצח הריתי שוב, ובסוף הריון רווי חששות ילדתי את ילדנו השלישי. הלוואי שבזה הסיפורים שלנו יהיו דומים.

 

[ענבר234]

מאד ריגשתן אותי - תודה!!

שירה, מרעישה בשקט וכבשה0פועה, קראתי כמה פעמים את התגובות שלכן. דבר ראשון, המון תודה! זה מאד עוזר לי לשמוע גם מנסיונכן וגם את העצות הקונקרטיות. אני מרגישה שמצד אחד אני יכולה להתבונן מבחוץ על הסיטואציה ולהמשיך בחיים ומצד שני, הגוף עובר כל-כך הרבה שינויים בזמן כל-כך קצר. לגבי הסביבה, גם כשאני לא שואלת הם מתנדבים להביע דעה לגבי הריון נוסף.
יש בי כוחות לנסות שוב כי בסופו של דבר במידה וההריון יסתיים בלידה זה שווה הכל.
שוב מקרב לב, המון המון תודה על המילים המרגיעות. עודדתן אותי מאד!

 

[אובדתעצות1]

משתתפת בצערך

לאנשים תמיד יש מה להגיד. לפעמים צריך לעשות לכולם mute. להתחבר לרצון ולכוחות שלך ולרוץ עם זה.

מאחלת לך בשורות טובות. שולחת חיבוק.