יישר כח!
והנה הדברים שנשאתי בטקס בר המצווה של אחייני, שאמנם לא עוסקים באספרנטו אבל מאוד בהילליסמו:
דבר תורה לחגיגת בר המצווה
הרב אלימלך בר-שאול, שהיה הרב הראשי של העיר רחובות בשנות ה-50 וה-60, כתב כך:
"שתי לידות לו לאדם:
אחת - בעל כורחו, ואחת - מדעתו;
אחת - על ידי אחרים, ואחת - על ידי עצמו.
ראשונה - לקתה בחבלי לידה, שניה - נתברכה בחבלי יצירה.
ראשונה - מאורע לשעתה, שניה - נמשכת כל ימי חייו של אדם.
ראשונה - עיקרה לידת הגוף, שניה - כולה לידת נשמה.
ראשונה - יציאתו מבטן אמו לאוויר העולם, שנייה - התגלות מהותו על ידי תורה ומצוותיה."
לנו, החילונים, העניין של 'תורה ומצוותיה' לא אומר הרבה. אנחנו יודעים שבתורה יש מצוות נפלאות - כמו 'צדק צדק תרדוף' ו'לא תטה משפט' מתוך הפרשה שהקראת. אבל יש בה גם דברים שאנחנו לגמרי לא מסכימים איתם, כמו המצווה להרוג מי שעובד אלוהים אחרים בישראל, שמופיעה בהמשך הפרשה.
לכן אנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים לסמוך על התורה בתור ספר הדרכה למה מוסרי ומה לא; אנחנו צריכים לגשת אליה באותה זהירות של מי שרוצים לאכול את פרי הרימון. כשמקלפים רימון צריך להפריד בסבלנות את הגרעינים המתוקים והטובים למאכל מחלקי הקליפה המרים שאותם אנחנו זורקים. והאמת היא שלרובנו אין כח וזמן לקלף רימונים. הגרעינים אמנם מתוקים אבל כל ההתעסקות הזאת עם הקליפה לוקחת הרבה זמן, אז אנחנו הרבה יותר מעדיפים, נניח, איזה אפרסק טעים שאפשר פשוט לנגוס בו, בלי קליפות ובלי בלבולי מוח.
ובתלמוד יש סיפור נחמד על מעין 'אפרסק' מתוק כזה שמרכז את הדברים היפים והחשובים ביותר שביהדות.
הסיפור הוא על גוי אחד שרצה להתגייר, אבל לא התחשק לו להתחיל ללמוד את כל התנ"ך, והתלמוד והגמרא והמשנה והפירושים שלהם, אז הוא הלך לחפש רבי שיספר לו בתמציתיות מה הדבר הכי חשוב שהוא צריך לדעת כדי להיות יהודי. רבי שמאי, שהיה מחמיר מאוד, לא הסכים לבקשה כזאת ולא גייר אותו. אבל רבי הילל כן הסכים, ואמר לו את הדבר הפשוט הבא: "את אותם הדברים שאתה לא אוהב שאחרים עושים לך, אל תעשה לאחרים. כל שאר המצוות והסיפורים והרבנות והעמאיאת - זה הכל פרשנויות לעיקרון היסודי הזה." לך ולמד את הפרשנויות השונות, אבל תזכור שהעיקרון הזה הוא התמצית, הוא האפרסק.
עכשיו מסתבר שזה עיקרון אוניברסלי שמופיע בהגות, במסורת ובפתגמים של כמעט כל הדתות והתרבויות שאנחנו מכירים - הוא לא מיוחד ליהדות או לאף קבוצה אחרת. ללמדנו שלא חייבים להיות מיוחדים כדי להיות טובים, לא צריך להמציא את הגלגל כדי לרכב על אופניים.
פילוסופים של תורת המוסר מצביעים על כך שהעיקרון הזה מנוסח על דרך השלילה, כלומר שהוא אומר איזה דברים אנחנו צריכים לא לעשות לאחרים. אבל יש גם עיקרון דומה שמנוסח על דרך החיוב, שאומר שאנחנו כן צריכים להתייחס לאחרים באופן שבו אנחנו אוהבים שמתייחסים אלינו. לכן את העיקרון זה מכנים בתור 'כלל הזהב של המוסר האנושי' בעוד שאת העיקרון הקודם שפגשנו מכנים בתור 'כלל הכסף'. גם כלל הזהב מופיע בהרבה תרבויות ודתות אחרות, וביהדות הוא מוכר לנו במצווה המפורסמת של 'ואהבת לרעך כמוך', מספר ויקרא.
ומעניין לראות שרבי עקיבא, שהיה רב חשוב שמוזכר 1500 פעם בתלמוד, הוא אמר "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה", ומיד כשהוא אומר את זה קופץ בחור צעיר וחכם בשם 'שמעון בן-עזאי' ואומר "זה ספר תולדות אדם הוא כלל גדול יותר". ואנחנו אומרים 'מה? איזה כלל יכול להיות גדול יותר מכלל הזהב של 'ואהבת לרעך כמוך?' ומה זה בכלל 'ספר תולדות אדם', מה זה, משהו של יובל נוח הררי?
אז כדי להבין על איזה כלל מוסרי הוא מדבר צריך לחזור אחורה לספר בראשית, לפסוק הראשון של פרק ה' שאומר: 'זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם - בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ.' כלומר שהביקורת של בן עזאי על רבי עקיבא, היא שהמצווה 'ואהבת לרעך כמוך' נתונה הרי לפרשנות שלנו לגבי מי זה ה'רֵעַ' הזה שאותו אנחנו מחויבים לאהוב. שאז אנשים יכולים להחליט שהם אוהבים רק את הרעים שלהם, את החברים שלהם שדומים להם, השבט או הדת או הקבוצה הזאת או האחרת. ובן עזאי אומר - יש כלל גדול יותר שאינו נתון לפרשנות כזו או אחרת והוא שכולנו קודם כל בני אדם. ושכל בני האדם מכל הקבוצות - כולם נבראו באותו צלם, ולא סתם צלם - צלם אלוהים. בן עזאי אומר שבדינמיקה של התחרות בין קבוצות, והמריבות, והסכסוכים בין בין בני אדם, יותר מדי קל לנו לשכוח עד כמה בני האדם האחרים דומים לנו. והוא אומר שהכלל המוסרי הבסיסי והחשוב ביותר שקודם לכל הוא לזכור את האנושיות של כל בני האדם.
אז יובלי, כמו שאתה יכול לראות ביהדות יש דעות לכאן ולשם ולשם. ובשנים הבאות, בלידה השניה שלך כאדם בוגר, זכור תמיד לא לקבל את מה שאומרים לך יתר המבוגרים כאילו שזו תורה שירדה למשה מסיני. תטיל ספק בתמונות העולם שאנחנו, יתר המבוגרים, מנסים לצייר לך, שאינן אלא פרשנויות אפשריות שונות. תשאל ותדון ותחקור ותלמד כדי להתקרב כמה שאפשר לידיעה אמיתית של העולם המופלא והמורכב והמתוק והמר שבו אנחנו חיים, וכדי לגלות את המהות שלך ואת הדרך שבה אתה רוצה לצעוד בעולם הזה.
