shellyland
New member
שתי חוויות מיוחדות שפחתו וסגרו לי את השבוע
שהמשותף להן הוא... קניות בסופר!
אז ככה:
ביום ראשון בבוקר יצאתי מהבית והתלבטתי אם ללכת לעשות קניות בסופר ניות או במגה מלחה. ממש ליד הבניין שלי עצר רכב שכור עם זוג נחמדים ששאלו אותי איך מגיעים לסנטר1. אחרי שקמתי מההתעלפות שלי, שאלתי אותם איך הם הצליחו להגיע למקום הכי לא בדרך לשם. "אתם לא מירושלים, נכון?" "לא", ענה לי הגבר בעברית רהוטה, "אנחנו מברזיל". מייד עברתי לדבר אתם בפורטוגזית. מסתבר שהם תיירים מסאו פאולו שמבקרים את הבת שלהם באלון שבות. נסיתי להסביר להם איך להגיע למחוז חפצם, אלא שמהר מאוד הבנתי שאם הם הצליחו להגיע לבית שלי בדרך מאלון שבות ליציאה מירושלים, הם בטח עוד יגיעו מפה לרמאללה או משהו מפחיד אחר. הצעתי להם שאני אצטרף אליהם לנסיעה. אמרתי שזה ממילא בכיוון שלי, כדי שלא ירגישו לא נעים, ונסעתי יחד אתם עד לתחנה המרכזית - משם לקחתי אוטובוס למלחה. לא רק שהם פתרו לי את ההתלבטות לאיזה סופר ללכת, הם גם העניקו לי שיחה מאוד לבבית ונעימה כל הדרך - ועוד בפורטוגזית - ופתחו לי את השבוע עם חיוך גדול בלב. אגב, בין השאר הם גם ספירו לי שראו הופעה של שורול'ה בברזיל ומאוד אהבו.
הערב, הלכתי לסופר ניות כדי להשלים את הקניות מיום ראשון.
כשחיכיתי לאוטובוס בדרך חזרה, עצרה לידי חיילת - קצינה בדרגת סרן - שנראתה נסערת משהו ושאלה אותי איך מגיעים לשערי צדק. ניחשתי שהיא קשורה לטרגדיה שהיתה לפני כמה שעות בהר הרצל. התחלתי להסביר לה, וראיתי מבט מבולבל ומיואש בעיניים שלה. החלטתי ללכת על השיטה של הזוג מברזיל - והצעתי לקחת אותה לשם. בדרך היא סיפרה לי שחייל שלה, שאמור לקבל איזשהו אות מהנשיא בטקס, פצוע "בינוני" (מסתבר שכמה חוליות בעמוד השידרה נחשב בינוני) והיא נוסעת לבקר אותו. השיחה איתה ריגשה אותי עד דמעות. ביקשתי שתמסור לו את האהבה של כל האנשים בארץ והודיתי לה בגרון חנוק על מה שהיא עושה בשבילו. אז נכון שהיא לא העניקה לי חיוך בלב, אבל מה שקיבלתי ממנה הוא הרבה יותר מרגש.
שתהיה רפואה מלאה ומהירה לכל הפצועים ונחמה שלמה למשפחת ההרוגה.
אמן.
שהמשותף להן הוא... קניות בסופר!
אז ככה:
ביום ראשון בבוקר יצאתי מהבית והתלבטתי אם ללכת לעשות קניות בסופר ניות או במגה מלחה. ממש ליד הבניין שלי עצר רכב שכור עם זוג נחמדים ששאלו אותי איך מגיעים לסנטר1. אחרי שקמתי מההתעלפות שלי, שאלתי אותם איך הם הצליחו להגיע למקום הכי לא בדרך לשם. "אתם לא מירושלים, נכון?" "לא", ענה לי הגבר בעברית רהוטה, "אנחנו מברזיל". מייד עברתי לדבר אתם בפורטוגזית. מסתבר שהם תיירים מסאו פאולו שמבקרים את הבת שלהם באלון שבות. נסיתי להסביר להם איך להגיע למחוז חפצם, אלא שמהר מאוד הבנתי שאם הם הצליחו להגיע לבית שלי בדרך מאלון שבות ליציאה מירושלים, הם בטח עוד יגיעו מפה לרמאללה או משהו מפחיד אחר. הצעתי להם שאני אצטרף אליהם לנסיעה. אמרתי שזה ממילא בכיוון שלי, כדי שלא ירגישו לא נעים, ונסעתי יחד אתם עד לתחנה המרכזית - משם לקחתי אוטובוס למלחה. לא רק שהם פתרו לי את ההתלבטות לאיזה סופר ללכת, הם גם העניקו לי שיחה מאוד לבבית ונעימה כל הדרך - ועוד בפורטוגזית - ופתחו לי את השבוע עם חיוך גדול בלב. אגב, בין השאר הם גם ספירו לי שראו הופעה של שורול'ה בברזיל ומאוד אהבו.
הערב, הלכתי לסופר ניות כדי להשלים את הקניות מיום ראשון.
כשחיכיתי לאוטובוס בדרך חזרה, עצרה לידי חיילת - קצינה בדרגת סרן - שנראתה נסערת משהו ושאלה אותי איך מגיעים לשערי צדק. ניחשתי שהיא קשורה לטרגדיה שהיתה לפני כמה שעות בהר הרצל. התחלתי להסביר לה, וראיתי מבט מבולבל ומיואש בעיניים שלה. החלטתי ללכת על השיטה של הזוג מברזיל - והצעתי לקחת אותה לשם. בדרך היא סיפרה לי שחייל שלה, שאמור לקבל איזשהו אות מהנשיא בטקס, פצוע "בינוני" (מסתבר שכמה חוליות בעמוד השידרה נחשב בינוני) והיא נוסעת לבקר אותו. השיחה איתה ריגשה אותי עד דמעות. ביקשתי שתמסור לו את האהבה של כל האנשים בארץ והודיתי לה בגרון חנוק על מה שהיא עושה בשבילו. אז נכון שהיא לא העניקה לי חיוך בלב, אבל מה שקיבלתי ממנה הוא הרבה יותר מרגש.
שתהיה רפואה מלאה ומהירה לכל הפצועים ונחמה שלמה למשפחת ההרוגה.
אמן.
