חלום מאתמול. הגעתי עם הילדים והבעל לפארק בשעת חושך. החלטנו לעשות טיול בפארק (כמו שיש רכבות בפארקים שעושים סיבוב לאנשים). הגענו לאוטו בהיר (לבן או שמנת) לוחית הרישוי שלו היה רשום רכב אספנות, והוא היה נראה כמו הרכבים של שנות ה60 מפעם. הילדים נכנסים ראשונים למושב האחורי ואני אחריהם ובעלי אחרון. יושבים צפופים, ואני אומרת לקטן שלי שיישב עליי כדי שיהיה קצת יותר מקום. במושב הקדמי הייתה נהגת, כמו מדריכת טיולים ובמושב לידה כלב שהביט למושב האחורי כשנכנסנו וחזר להסתכל קדימה. מאז לא שמתי לב לכלב הזה. אחרי שבעלי נכנס לאוטו, היו עוד אנשים שרצו גם. והנהגת אמרה להם שאין מקום ושיחכו לסבב הבא. אנחנו מתחילים בנסיעה, מסתכלים ימינה ושמאלה. היה בצד ימין שלנו מעין אגם. מדשאות, גבעות קטנות כמו שיש לפעמים בפארקים. מצביעים לפעמים על דברים בחוץ ומראים לילדים. לקראת סוף הנסיעה בעלי אומר לאחד הילדים שיישב עליו ואז פתאום נהיה מרווח יותר. בסוף הנסיעה אנחנו יוצאים מהאוטו ואומרים אחד לשני "מה היה פה? על מה שילמנו כסף? מה היה מיוחד בנסיעה הזו שלא יכולנו לעשות את זה בלי הליווי של הנהגת?" כשהתחיל החלום הייתה הרגשה של אירופה. וכשיצאנו מהאוטו היית ההרגשה של נתניה. כלומר התחלנו עם הרגשה של וואו ובסוף יצאנו בהרגשה של באסה.
חלום מהלילה. אני ובעלי נמצאים בשדה תעופה בארץ. יש לנו טיסה לאילת. (במציאות בעלי מפחד מטיסות, וחודש הבא אנחנו נוסעים באוטו לאילת). נכנסים לשדה התעופה ומרגיש כמו מבוך מיותר. עולים במדרגות נעות, ופונים לעוד גרם של מדרגות נעות. ככה מספר פעמים כשאנחנו בקבוצה של כל מי שאמור לטוס גם "עדר" של אנשים שהולכים לאותו המקום. ואני אומרת לבעלי "איזה מיותר כל המדרגות האלו... יכלו פשוט לעשות מדרגות מנקודה הזאת לזאת בקו ישר, בשביל מה כל הסיבובים האלו". הגענו למטוס, התיישבנו במושב של 4 כיסאות צמודים. אני בצד הימני, בחורה צעירה, בעלי והבן זוג של אותה צעירה בצד השמאלי. אנחנו צוחקים בינינו שהושיבו אותנו לא אחד ליד השני. אבל גם אף אחד לא חשב להחליף מקום. אני מדברת עם הבחורה הצעירה ואומרת לה שבעלי מפחד ואני צריכה להחזיק לו את היד, ומידי פעם מחזיקה לו. לה זה לא הפריע. הכל היה ברוח טובה. אני שואלת את הצעירה לאיזה מלון הם הולכים אמרה לי ישרוטל, אבל לא הבנתי איזה מהם. וחשבתי איזה קטע, גם אנחנו לישרוטל. בשלב מסוים הצעירה קמה ועושה משהו על הרצפה. בינתיים המטוס מתחיל בנסיעה שלו על המסלול, ואני חושבת לעצמי למה לא אומרים לה לשבת, איך היא לא מתיישבת במקום שלה. אני מסתכלת בחלון השמאלי ורואה על המסלול קבוצה קטנה של אנשים, ואחת מהם במעיל ורוד בהיר. חשבתי לעצמי באותו רגע, שזו המנהלת הקודמת שלי. אך במבט נוסף, זו לא היא והן דומות. בסוף מסלול ההמראה, המטוס "עולה על מתקן" שממנו הוא ממריא. מישהו עובר במסדרון הצר של המטוס ועובר אותי. ואז התחילה ההמראה, הרגשה מאוד חזקה כמו שיש במטוס. שנדבקים למושב, ואני עוצמת עיניים (זה מה שאני באמת עושה בהמראות). הבחורה הצעירה בזמן הזה קמה מהרצפה וכאילו עפה. הבחור שהיה במסדרון תופס לה את הידיים, ואומר לה "את רואה, אני לא צריך בכלל לשבת". אני חשבתי לעצמי שלמעשה הוא מציל אותה כי היא יכולה להישאב למשהו. כשהמטוס מתיישר באוויר אני מסתכלת על השעון ורואה את השעה 00:36 ואומרת לבעלי שהגענו לשדה ב20:20 (לא סגורה על השעה, אבל זה חצות ו8 בערב בוודאות) ולמעשה טיסה מאוחרת מבזבזת לנו יום חופשה. בסוף החלום אני אומרת לבעלי שאין לו מה להוריד את החגורה כי גם ככה עוד מעט נוחתים.
חלום מהלילה. אני ובעלי נמצאים בשדה תעופה בארץ. יש לנו טיסה לאילת. (במציאות בעלי מפחד מטיסות, וחודש הבא אנחנו נוסעים באוטו לאילת). נכנסים לשדה התעופה ומרגיש כמו מבוך מיותר. עולים במדרגות נעות, ופונים לעוד גרם של מדרגות נעות. ככה מספר פעמים כשאנחנו בקבוצה של כל מי שאמור לטוס גם "עדר" של אנשים שהולכים לאותו המקום. ואני אומרת לבעלי "איזה מיותר כל המדרגות האלו... יכלו פשוט לעשות מדרגות מנקודה הזאת לזאת בקו ישר, בשביל מה כל הסיבובים האלו". הגענו למטוס, התיישבנו במושב של 4 כיסאות צמודים. אני בצד הימני, בחורה צעירה, בעלי והבן זוג של אותה צעירה בצד השמאלי. אנחנו צוחקים בינינו שהושיבו אותנו לא אחד ליד השני. אבל גם אף אחד לא חשב להחליף מקום. אני מדברת עם הבחורה הצעירה ואומרת לה שבעלי מפחד ואני צריכה להחזיק לו את היד, ומידי פעם מחזיקה לו. לה זה לא הפריע. הכל היה ברוח טובה. אני שואלת את הצעירה לאיזה מלון הם הולכים אמרה לי ישרוטל, אבל לא הבנתי איזה מהם. וחשבתי איזה קטע, גם אנחנו לישרוטל. בשלב מסוים הצעירה קמה ועושה משהו על הרצפה. בינתיים המטוס מתחיל בנסיעה שלו על המסלול, ואני חושבת לעצמי למה לא אומרים לה לשבת, איך היא לא מתיישבת במקום שלה. אני מסתכלת בחלון השמאלי ורואה על המסלול קבוצה קטנה של אנשים, ואחת מהם במעיל ורוד בהיר. חשבתי לעצמי באותו רגע, שזו המנהלת הקודמת שלי. אך במבט נוסף, זו לא היא והן דומות. בסוף מסלול ההמראה, המטוס "עולה על מתקן" שממנו הוא ממריא. מישהו עובר במסדרון הצר של המטוס ועובר אותי. ואז התחילה ההמראה, הרגשה מאוד חזקה כמו שיש במטוס. שנדבקים למושב, ואני עוצמת עיניים (זה מה שאני באמת עושה בהמראות). הבחורה הצעירה בזמן הזה קמה מהרצפה וכאילו עפה. הבחור שהיה במסדרון תופס לה את הידיים, ואומר לה "את רואה, אני לא צריך בכלל לשבת". אני חשבתי לעצמי שלמעשה הוא מציל אותה כי היא יכולה להישאב למשהו. כשהמטוס מתיישר באוויר אני מסתכלת על השעון ורואה את השעה 00:36 ואומרת לבעלי שהגענו לשדה ב20:20 (לא סגורה על השעה, אבל זה חצות ו8 בערב בוודאות) ולמעשה טיסה מאוחרת מבזבזת לנו יום חופשה. בסוף החלום אני אומרת לבעלי שאין לו מה להוריד את החגורה כי גם ככה עוד מעט נוחתים.