שתי שאלות, אחת חשובה בקשר לעונשים
גאיה בת שנתיים וחצי ונכון להיום היא גמולה מחיתולים כבר שבועיים.. היא מצליחה לעשות מתי שהיא רוצה ולא בורח לה סתם ככה. אבל כשיוצאים מהבית אני רוצה שהיא תתפנה והיא לא רוצה בד"כ, האם להכריח אותה לנסות להתפנות? (לדוגמא אם אני יודעת שיש לנו עכשיו שעה נסיעה ברכב?) ולשאלה השניה: גאיה היא ילדה נהדרת, שקטה, סובלנית, קשובה, חכמה.... אני יכולה להמשיך עד מחר כי אני מכורה.. בכל אופן בחודש האחרון יש לה התפרצויות התנהגותיות שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתם. למשל-היא עומדת בפני המקרר ופותחת וסוגרת אותו ללא הפסקה, או מרביצה או נשכבת על אחותה הקטנה (בת שנה) אבל זה לא קורה הרבה.. או כשהיא נעמדת על הכיסא אוכל או שמה רגליים על השולחן באמצע הארוחה(אנחנו לא רוצים להוריד אותה בגלל זה באמצע הארוחה כי גם ככה יש בעיה של אי אכילה..ודי ברור לי שזה עיניין של צומי ולעשות דווקא). בד"כ אני מסבירה לה בשקט ובסבלנות ומבקשת ממנה לחדול מספר פעמים ואח"כ פשוט אוחזת בה ובכח מושיבה אותה או מזיזה אותה מהמקום. (או לפעמים מנסה להתעלם לגמרי אבל זה לא עוזר במקרה של הרגליים על השולחן) העיניין הוא שהטקס הזה יכול להיות 20 פעמים ובסוף אנחנו (אני ובעלי בשיתוף מלא) מתייאשים או לפעמים בעלי שולח אותה לחדר להיות לבד או מרוחקת מאיתנו. (שמעתי על השיטה של לזוז או להזיז את עצמנו מהמקום אבל במקרה הזה זה לא יכול לעבוד). אני לא יודעת מה לעשות בכל הכעסים האלו, לפעמים אני מתפרצת עליה וצועקת עליה וגם זה מאד שנוא עלי (זה קורה בד"כ כשהיא צועקת עלי ואני לא מצליחה להרגיע אותה. וברור לי שזה לא הפתרון!) איך כדאי להגיב והאם נכון לתת עונש שכזה או אחר? (יש לפעמים מקרים קיצוניים של התפרצויות כאלו אבל קשה לי להזכר ספציפית) אנחנו ממש חסרי אונים מולה, נורא מפחדים שנגיב באופן לא נכון שיגרור אחריו את התוצאה ההפוכה..
גאיה בת שנתיים וחצי ונכון להיום היא גמולה מחיתולים כבר שבועיים.. היא מצליחה לעשות מתי שהיא רוצה ולא בורח לה סתם ככה. אבל כשיוצאים מהבית אני רוצה שהיא תתפנה והיא לא רוצה בד"כ, האם להכריח אותה לנסות להתפנות? (לדוגמא אם אני יודעת שיש לנו עכשיו שעה נסיעה ברכב?) ולשאלה השניה: גאיה היא ילדה נהדרת, שקטה, סובלנית, קשובה, חכמה.... אני יכולה להמשיך עד מחר כי אני מכורה.. בכל אופן בחודש האחרון יש לה התפרצויות התנהגותיות שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתם. למשל-היא עומדת בפני המקרר ופותחת וסוגרת אותו ללא הפסקה, או מרביצה או נשכבת על אחותה הקטנה (בת שנה) אבל זה לא קורה הרבה.. או כשהיא נעמדת על הכיסא אוכל או שמה רגליים על השולחן באמצע הארוחה(אנחנו לא רוצים להוריד אותה בגלל זה באמצע הארוחה כי גם ככה יש בעיה של אי אכילה..ודי ברור לי שזה עיניין של צומי ולעשות דווקא). בד"כ אני מסבירה לה בשקט ובסבלנות ומבקשת ממנה לחדול מספר פעמים ואח"כ פשוט אוחזת בה ובכח מושיבה אותה או מזיזה אותה מהמקום. (או לפעמים מנסה להתעלם לגמרי אבל זה לא עוזר במקרה של הרגליים על השולחן) העיניין הוא שהטקס הזה יכול להיות 20 פעמים ובסוף אנחנו (אני ובעלי בשיתוף מלא) מתייאשים או לפעמים בעלי שולח אותה לחדר להיות לבד או מרוחקת מאיתנו. (שמעתי על השיטה של לזוז או להזיז את עצמנו מהמקום אבל במקרה הזה זה לא יכול לעבוד). אני לא יודעת מה לעשות בכל הכעסים האלו, לפעמים אני מתפרצת עליה וצועקת עליה וגם זה מאד שנוא עלי (זה קורה בד"כ כשהיא צועקת עלי ואני לא מצליחה להרגיע אותה. וברור לי שזה לא הפתרון!) איך כדאי להגיב והאם נכון לתת עונש שכזה או אחר? (יש לפעמים מקרים קיצוניים של התפרצויות כאלו אבל קשה לי להזכר ספציפית) אנחנו ממש חסרי אונים מולה, נורא מפחדים שנגיב באופן לא נכון שיגרור אחריו את התוצאה ההפוכה..
