שיר התעסוקה
רלוונטי היום יותר מתמיד: מאיר מתחיל בנדודי בני ישראל במדבר, איך הם מתקבצים כאיש אחד ותורמים חומרים ועבודה כדי לבנות את ההיכל. עבודת קודש תרתי משמע: לא רק בניית אוהל מועד אלא כולם עובדים מכל הלב ומגיעים לרמת שלמות ומושלמות - מגיעים לרוחניות אלוהית דרך העבודה. לאט לאט המילים משנות כיוון ומגיעות להווה: היום, כמו אז, אנשים עובדים בכל המרץ, נותנים מאה אחוז מעצמם, אבל הפעם הם לא עובדים כבני חורין, אלא עובדים כעבדים - ולא מצליחים להתקיים. השיר מבטא את הפער בין עבודתם של בני ישראל כבני חורין, פעם במדבר, ובין העבדות המודרנית שבה הם שרויים היום, בארץ ישראל. מצ"ב קישור חם מהתנור של רותי סיני, שתמיד כותבת מעולה ופותחת עיניים למה שבעצם קורה.