בדקתי באבן שושן ושם מתייחסים ל"שתי קצוות" ומצטטים את כתרי ד כב "ולא ייתכן שיהיה האמת בשתי קצוות". לעומת זאת, רוביק רוזנטל במילון הצירופים כותב "אחז במקל בשני קצותיו" לא מובן לי ההבדל.
שני קצוות , ובצורת הנסמך שני קצות המקל. השיבוש נובע, כנראה, מהסיומת הנקבית ׁוֹת, אבל גם ארונות, שולחנו, כיסאות ועוד הם ממין זכר. ויש גם צורת נסמך - קצווי הארץ.
יש גם "שני קצות" וגם "שתי קצות", ובעקבות התנ"ך אתה מוצא את זה זעיר שם זעיר שם גם במקומות אחרים. עדיין, נראה לי שנכון מה שאמרו כאן, שהרבה יותר מקובל "שני קצותיו".
