שתי תגליות חשובות
שלום לכולם, אני לא כל כך פוקדת את הפורום הזה, אני חושבת שבניגוד לרובכם כאן, אצלי הקריאה והידיעה שיש עוד רבים במצבי וקשורים לבן משפחה חולה באלצהיימר לא מעודדת או נונת הרגשה של שייכות אלא כל הסיפורים כאן פשוט קורעים לי את הלב בכל פעם מחדש וגם פחד משתק כשאני מדמיינת מצבים שאמא שלי עוד לא הדיעה אליהם ואני מבינה שזה רק עניין של זמן. בכל מקרה אני כאן העבר כי רציתי לשתף בתגלית שצצה ממש במקרה, אמא שלי חטפה דלקת חניכיים קשה ובעקבותיה קיבלה כמובן אנטיביוטיקה. ומייד נכנסה לאיזה שהוא מצב של התקף חרדה מתמשך, לא הפסיקה לבכות, למלמל, לא הצליח הלדבר, רצתה לחזור להורים שלה (היא בת 80 שתבינו..), בלבול איום ונורא וכל ערב נפרדה מאיתנו כאילו היא הולכת פשוט למות. זה היה סיוט ואני ואחיותיי חיינו בתחושה קשה שכל יום זה באמת יומה האחרון. מה שאני רוצה לספר הוא שכל הזמן חשבנו שהגורם לכך הוא האנטיביוטיקה שהי אנטלה ואשר יחד עם התרופות הקבועות שיבשה משהו בצורה קיצונית. אולם בדיעבד הסתבר לנו כי למעשה הדלקת עצמה הפרישה משהו למוח והיא עצמה- הדלקת- היתה קשורה לשיבושים הקשים שקרו לה ונמשכו בדיוק כל זמן הדלקת. חבל שלא התייעצנו מלכתחילה עם הרופא הגריאטר וכולנו עברנו ימים פשוט איומים ונוראים, אבל היה לי חשו בלשתף, שתדעו שלא כל מה שעבר על יקירנו החולים קשור להתדרדרות במחלה, אולי בכלל אתם כבר יודעים את מה שאני מספרת. תגלית נוספת והפעם מעודדת יותר היא נפלאות התבלין ששמו כורכום- קראתי מחקר אמריקאי, אני אנסה להעלות קישור אליו , שמסביר כי התבלין הזה יש בו פשוט גדולות ונצורות. מסתבר כי הודים למשל שוכלים קארי על בסיס יומי, המכיל כמובן הרבה כורכום, לא חולים באלצהיימר. זו המדינה בה יש אחוז אפסי הלוקה במחלה, כך גם אתיופים המשתמשים בתבלין. אז אולי לבני משפחתינו זה כבר מאוחר מדי אך ההמלצה הי אלתבל כל מאכל אפשרי בתבלין זה שאישית לא חביב עלי במיוחד...אבל אנסה לאמץ את השיטה. זהו. רק בשורות טובות שיהיו לכולנו ליאור
שלום לכולם, אני לא כל כך פוקדת את הפורום הזה, אני חושבת שבניגוד לרובכם כאן, אצלי הקריאה והידיעה שיש עוד רבים במצבי וקשורים לבן משפחה חולה באלצהיימר לא מעודדת או נונת הרגשה של שייכות אלא כל הסיפורים כאן פשוט קורעים לי את הלב בכל פעם מחדש וגם פחד משתק כשאני מדמיינת מצבים שאמא שלי עוד לא הדיעה אליהם ואני מבינה שזה רק עניין של זמן. בכל מקרה אני כאן העבר כי רציתי לשתף בתגלית שצצה ממש במקרה, אמא שלי חטפה דלקת חניכיים קשה ובעקבותיה קיבלה כמובן אנטיביוטיקה. ומייד נכנסה לאיזה שהוא מצב של התקף חרדה מתמשך, לא הפסיקה לבכות, למלמל, לא הצליח הלדבר, רצתה לחזור להורים שלה (היא בת 80 שתבינו..), בלבול איום ונורא וכל ערב נפרדה מאיתנו כאילו היא הולכת פשוט למות. זה היה סיוט ואני ואחיותיי חיינו בתחושה קשה שכל יום זה באמת יומה האחרון. מה שאני רוצה לספר הוא שכל הזמן חשבנו שהגורם לכך הוא האנטיביוטיקה שהי אנטלה ואשר יחד עם התרופות הקבועות שיבשה משהו בצורה קיצונית. אולם בדיעבד הסתבר לנו כי למעשה הדלקת עצמה הפרישה משהו למוח והיא עצמה- הדלקת- היתה קשורה לשיבושים הקשים שקרו לה ונמשכו בדיוק כל זמן הדלקת. חבל שלא התייעצנו מלכתחילה עם הרופא הגריאטר וכולנו עברנו ימים פשוט איומים ונוראים, אבל היה לי חשו בלשתף, שתדעו שלא כל מה שעבר על יקירנו החולים קשור להתדרדרות במחלה, אולי בכלל אתם כבר יודעים את מה שאני מספרת. תגלית נוספת והפעם מעודדת יותר היא נפלאות התבלין ששמו כורכום- קראתי מחקר אמריקאי, אני אנסה להעלות קישור אליו , שמסביר כי התבלין הזה יש בו פשוט גדולות ונצורות. מסתבר כי הודים למשל שוכלים קארי על בסיס יומי, המכיל כמובן הרבה כורכום, לא חולים באלצהיימר. זו המדינה בה יש אחוז אפסי הלוקה במחלה, כך גם אתיופים המשתמשים בתבלין. אז אולי לבני משפחתינו זה כבר מאוחר מדי אך ההמלצה הי אלתבל כל מאכל אפשרי בתבלין זה שאישית לא חביב עלי במיוחד...אבל אנסה לאמץ את השיטה. זהו. רק בשורות טובות שיהיו לכולנו ליאור
