לאהוב את עצמך...
כמו שהיית אוהבת את ילדיך. כך את אמורה וכך בריא- לאהוב את עצמך. לסלוח לאחר זו תכונה מאד חשובה, לא לנטור ולא לזכור את הרעה שעושים לך, ועדיף להניח שהאדם שממול טעה באופן חד פעמי- ולא יחזור על טעותו. אם הטעות שעליה אדם אמור לסלוח לעצמו היא טעות בפני עצמו- אין קל מזה- החוא צריך להבטיח לעצמו בכל הכוונה, ולעשות ככל יכולתו ששוב לא תישנה הטעות, ששוב לא יפגע בעצמו באותה הדרך שפגע- ואז ללטף לעצמו את הראש, ולהרגיע. לכעוס על עצמך עד מוות, ולנטור לעצמך טינה, לפתח כלפי עצמך שנאה- כל אלו רק יובילו אותך לפגוע בעצמך שוב, ושוב ושוב בלי תקנה. במקום זה- ללמוד לקח ולסלוח- אלו דברים שיקרבו אותך לאושר אמיתי. אם הטעות היא בפני אדם אחר- ועל דרך הטעות פגע אדם בחברו- כאן נדרשות פעולות נמרצות יותר: מצד אחד לכעוס על עצמך, ללמוד את הלקח עד עומקו, ואולי אף להשאיר לעצמך טראומה קטנה בנשמה- כך שלחזור על אותה טעות יהיה בלתי אפשרי עבורך. דבר נוסף שיש לעשות, הוא לסמן את הנושא שבו חלה הפגיעה, וישתדל להיות מאד זהיר בנוגעו בנושא שוב (למשל, אדם שהלבין פני חברו ברבים, שיזהר מאד מאד להבא בדבריו בחברה, כך שלא ילבין שוב פני אדם אחר בטעות). לבסוף, כמובן שיש טעם לבקש אתסליחת הנפגע- אבל לדעתי הכנה, זהו הצעד האחרון שיש לעשותו- רק אחרי שכבר בטוחים שהפגיעה לא תחזור על עצמה, רק אחרי שכבר מרגישים שהלקח הופנם, ושיש כח ויכולת להתגבר על התנסות כזו בפעם אחרת שהיא תגיע. התנצלות מידית ואטומטית היא הדבר הכי גרוע לעשותו: שאז, הלקח לא מופנם, כי שום טראומת עלבון של הצד השני לא נרשמת בנשמה, ולדעתי לעיתים עדיף לתת לתחושה "הוא כועס עלי" לקנן בנו קצת לפני שאנחנו מתנצלים... נראה לי, שוב, שהדימוי הכי טוב הוא להשוות את אהבתנו לעצמנו- לאהבת אם לילדה: גם היא מחנכת, גם היא מנסה לשפר את הילד כל עוד הוא תחת שליטתה, ואותם אמצעים שהי יכולים לשמש לה- יכולים לשמש לנו בבואינו להתמודד עם טעות שעשינו... כל מה שכתבתי הוא טוב ויפה בתיאוריה- אני אישית מאד משתדלת- אבל לא תמיד עומדת בהגדרות האלו... בקשר לאסרטיביות- לא נראה לי שאת ממש שואלת- כיוון שהתשובה בגוף השאלה... האסרטיביות צריכה להיות גם כלפי עצמנו, ולא רק כלפי הזולת: כשאני עצבנית ועולה בי חשק לעלוב במישהו, להזכיר לעצמי שאני משתדלת להיות נקיה מעלבונות זרים, ולהיות אסרטיבית בהחלטה שלי לא לפגוע באיש- כל אלו נובעים מתוך אהבה את עצמי, והערכה לעצמי. כלפי זרים- ברור שאדם שנותן שידרסו את רצונו- יש ליקוי באהבתו את עצמו, וביכולת שלו לסמוך על חושיו בביצוע החלטות. לא אומר שצריך לריב על הכל- אבל ודאי שאם מדובר במשהו שעשוי לפגוע בנו- יש לעמוד על רצונינו ולא לתת לאף אחד לעשות משהו בניגוד לו.
