תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא - איך זה בלשון עבר?

[נוף-צלול]

האם תדשא זה הפעיל? אם כן, האם לא אמור היה להיות תדשיא?
אבל מה שחשוב לי זה להפוך זאת ללשון עבר:
האם: הדשיאה הארץ דשא?

ואף זאת: איך המקור: להדשיא?

תודה רבה!

 

[נוף-צלול]

תודה רבה.
קיבלתי תשובה כמעט במישרין (דרך מכר משותף) "מפי הגבורה" - קרן דובנוב.
הדשיאה
תודה

 

[נתנייתי מלשות]

נאה. אבל אולי אוכל בהזדמנות זו לנצל את הקשר (העקיף, אך בכ"ז קשר) שיש לך לקרן דובנוב ולברר אצלה, באמת,
מדוע תדשא ולא תדשיא? הרי לפי התבנית המקובלת - תקריא, תמציא וכו' - המילה שהייתה צריכה לופיע בפסוק האמור הייתה
תדשיא, הלא כן?
תודה.

 

[מ ש ה 53]

מה לעשות שיש כללים ויש יוצאים מן הכלל?
וואלה. עברו כל כך הרבה שנים מאז שלמדתי את לוח הפעלים.
מה אני זוכר מזה?

 

[נתנייתי מלשות]

אני, בשל העובדה שאיני זוכר (כמוך) פתחתי את לוח הפעלים של ברקלי, והבנתי מתוכו ש- תדשיא.
מצד שני, הסתכלתי בכמה וכמה פירושים לפסוק זה, ובאף לא אחד מהם לא נתקלתי בתמיהה כלשהי
על ה- תדשא. לכן עלה בדעתי שאולי יש פה משהו שאני מפספס.
אם לא יגיעני שום הסבר בעניין החריגה או הפספוס, איאלץ בלית ברירה להסתפק בתשובה לא תשובה:
"יוצא מן הכלל".
הערה: למען הסר ספק, אין בדבריי אלה ולו שמץ של אי כיבוד של תשובתך, משה 53, אלא רק
הבעת אכזבה אם איאלץ להסתפק בה.

 

[מ ש ה 53]

אני, בשל העובדה שאיני זוכר (כמוך) פתחתי את לוח הפעלים של ברקלי, והבנתי מתוכו ש- תדשיא.
מצד שני, הסתכלתי בכמה וכמה פירושים לפסוק זה, ובאף לא אחד מהם לא נתקלתי בתמיהה כלשהי
על ה- תדשא. לכן עלה בדעתי שאולי יש פה משהו שאני מפספס.
אם לא יגיעני שום הסבר בעניין החריגה או הפספוס, איאלץ בלית ברירה להסתפק בתשובה לא תשובה:
"יוצא מן הכלל".
הערה: למען הסר ספק, אין בדבריי אלה ולו שמץ של אי כיבוד של תשובתך, משה 53, אלא רק
הבעת אכזבה אם איאלץ להסתפק בה.

לא צפיתי שתכבד את תשובתי... פשוט העליתי השערה, שזהו סוג של יוצא מן הכלל, וכמובן שלא הסברתי לאיזו קבוצה הוא משתייך ולא הבאתי שום דוגמא לתופעה דומה. לכן, ברור שתשובתי היא רק בגדר השערה, ובטח שלא מנומקת.
אבל בתנ"ך יש אינספור צירופי מלים שכתובים בזמן עתיד וכוונתם לזמן עבר. ובוא וניקח רק את בראשית פסוקים ג-ה: "ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור. ד וירא אלוהים את-האור, כי-טוב; ויבדל אלוהים, בין האור ובין החושך. ה ויקרא אלוהים לאור יום, ולחושך קרא לילה". כמעט כל הפעלים כאן נכתבו בזמן עתיד, אף כי נכתבה האות "ו" לפני הפועל. אז המשמעות היא שהכוונה לזמן עתיד, אלא שהאות "ו" בראש המילה מבהירה לך שהכוונה בעצם לזמן עבר.. אבל אפילו כאן יש פועל אחד שדווקא כן נכתב בזמן עבר: "קרא". מדוע לא נאמר כאן: "ויקרא אלוהים לאור יום, ויקרא לחושך לילה". הא? כי אז המשקל לא היה נשמע טוב. ו-XXXXX... ו-XXXXX... ו.... אז הנה: על אף שהכותב כתב את הטקסט לפני כמה עשרות שנים, הוא הקפיד לשמור על כתיבה מבדלת, כדי שלא יחזור על אותה מילה פעמיים באותו משפט. יפה לא?

ואפרופו חיפוש של פירשונים... מזכיר לי בחינה בע"פ שנבחנתי בביוליוגיה לקראת סוף כיתה י"ב... אתה יודע... תלמיד נבחן כמובן בכתב, אבל במקצוע של מגמה, יש גם בחינה בע"פ, שאותה מבצע מורה זר מבי"ס אחר. הבוחן מתקיל כל תלמיד בשאלה אקראית מהחומר, והוא מתרשם מהידע של התלמיד.
אז השאלה שהוא בחר עבורי הייתה: "תן לי דוגמא ליכולת הסתגלות של צמח לתנאי סביבה קשים". ומה טוב יותר מזית? מיד עלה על דעתי הפלא הגדול של עלי הזית. הצד החשוף לשמש מצופה בקרום שקוף, שמחדיר אור לעלה, אבל מגן על העלה ומונע אידוי מים מיותר בשעות החום. לעומת זאת, צידו התחתון של העלה הוא רך וכסוף. שם מרוכזות הפיוניות שמנדפות את אדי המים (המיותרים כתוצאה מתהליכי הפוטוסינתזה), אבל כדי שלא יאבד עודפי מים נוספים בחום, הרי לנו הצבע הכסוף = צבע שמחזיר קרינה ולא מאפשר לקרינה להפוך לחום בתוככי העלה. והכי חשוב: לא די בכך, שהצד הרך והפגיע הוא כסוף, הוא גם מוגן מאד מקרינת השמש (המיותרת עבורו), ורק רוח עשויה לחשוף את הצד הרך והרגיש לקרינה ישירה של השמש. נחמד?
אבל אתה יודע... תלמיד יושב מול מורה זר ומלחיץ, ואז, או שהוא מגמגם או שהוא שוגה איכשהו בבחירת המלים או הניסוח.
אז מה אמרתי? אמרתי ש"הזית מצמח". לא מצמיח אלא מצמח. והוא חגג הנבל... הוא קרא מיד למורה שלנו (שהסתובב בכיתה), ואמר לו: תראה! יש לנו בן יהודה חדש בכיתה. הוא המציא מילה. "מצמח"... ובגלל זה, הוא נתן לי 8 ולא 9 החולרה. והיכן הייתה הטעות האמיתית שלי? והלוא המילה "מצמח" אפשרית! המבנה הוא פיעל, ובפיעל המילה תקנית לחלוטין למרות שלא נעשה בה שימוש רב ביומיום. ולמה שאבחר במבנה פיעל דווקא? כי פיעל זה מבנה "חזק". ולדוגמא: כשאתה רוצה להדגיש, שלא רק ששברתי (באקראי) שמשה של חלון, אלא שיברתי אותה, הרי שאתה טוען, שהייתה לי כוונה זדונית לשבור את השמשה, ועשיתי זאת בכוח - מתוך רצון עז להזיק. אז לזית קשה. ממש קשה לו. כי הוא חי בארץ שחונה והוא גדל על אדמה טרשית, שאינה שופעת במים. הוא חייב להתאמץ מאד כדי להגן על עצמו ולהציל את עצמו מיובש. אז הוא "מצמח" ולא סתם מצמיח. רק שמה? אז הלוא נבחנתי בביולוגיה, ולא חשבתי על עקרונות הדקדוק.... וכך עברה תהילת עולמי ולא זכיתי לקבל 10.

 

[trilliane]

לא צפיתי שתכבד את תשובתי... פשוט העליתי השערה, שזהו סוג של יוצא מן הכלל, וכמובן שלא הסברתי לאיזו קבוצה הוא משתייך ולא הבאתי שום דוגמא לתופעה דומה. לכן, ברור שתשובתי היא רק בגדר השערה, ובטח שלא מנומקת.
אבל בתנ"ך יש אינספור צירופי מלים שכתובים בזמן עתיד וכוונתם לזמן עבר. ובוא וניקח רק את בראשית פסוקים ג-ה: "ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור. ד וירא אלוהים את-האור, כי-טוב; ויבדל אלוהים, בין האור ובין החושך. ה ויקרא אלוהים לאור יום, ולחושך קרא לילה". כמעט כל הפעלים כאן נכתבו בזמן עתיד, אף כי נכתבה האות "ו" לפני הפועל. אז המשמעות היא שהכוונה לזמן עתיד, אלא שהאות "ו" בראש המילה מבהירה לך שהכוונה בעצם לזמן עבר.. אבל אפילו כאן יש פועל אחד שדווקא כן נכתב בזמן עבר: "קרא". מדוע לא נאמר כאן: "ויקרא אלוהים לאור יום, ויקרא לחושך לילה". הא? כי אז המשקל לא היה נשמע טוב. ו-XXXXX... ו-XXXXX... ו.... אז הנה: על אף שהכותב כתב את הטקסט לפני כמה עשרות שנים, הוא הקפיד לשמור על כתיבה מבדלת, כדי שלא יחזור על אותה מילה פעמיים באותו משפט. יפה לא?

ואפרופו חיפוש של פירשונים... מזכיר לי בחינה בע"פ שנבחנתי בביוליוגיה לקראת סוף כיתה י"ב... אתה יודע... תלמיד נבחן כמובן בכתב, אבל במקצוע של מגמה, יש גם בחינה בע"פ, שאותה מבצע מורה זר מבי"ס אחר. הבוחן מתקיל כל תלמיד בשאלה אקראית מהחומר, והוא מתרשם מהידע של התלמיד.
אז השאלה שהוא בחר עבורי הייתה: "תן לי דוגמא ליכולת הסתגלות של צמח לתנאי סביבה קשים". ומה טוב יותר מזית? מיד עלה על דעתי הפלא הגדול של עלי הזית. הצד החשוף לשמש מצופה בקרום שקוף, שמחדיר אור לעלה, אבל מגן על העלה ומונע אידוי מים מיותר בשעות החום. לעומת זאת, צידו התחתון של העלה הוא רך וכסוף. שם מרוכזות הפיוניות שמנדפות את אדי המים (המיותרים כתוצאה מתהליכי הפוטוסינתזה), אבל כדי שלא יאבד עודפי מים נוספים בחום, הרי לנו הצבע הכסוף = צבע שמחזיר קרינה ולא מאפשר לקרינה להפוך לחום בתוככי העלה. והכי חשוב: לא די בכך, שהצד הרך והפגיע הוא כסוף, הוא גם מוגן מאד מקרינת השמש (המיותרת עבורו), ורק רוח עשויה לחשוף את הצד הרך והרגיש לקרינה ישירה של השמש. נחמד?
אבל אתה יודע... תלמיד יושב מול מורה זר ומלחיץ, ואז, או שהוא מגמגם או שהוא שוגה איכשהו בבחירת המלים או הניסוח.
אז מה אמרתי? אמרתי ש"הזית מצמח". לא מצמיח אלא מצמח. והוא חגג הנבל... הוא קרא מיד למורה שלנו (שהסתובב בכיתה), ואמר לו: תראה! יש לנו בן יהודה חדש בכיתה. הוא המציא מילה. "מצמח"... ובגלל זה, הוא נתן לי 8 ולא 9 החולרה. והיכן הייתה הטעות האמיתית שלי? והלוא המילה "מצמח" אפשרית! המבנה הוא פיעל, ובפיעל המילה תקנית לחלוטין למרות שלא נעשה בה שימוש רב ביומיום. ולמה שאבחר במבנה פיעל דווקא? כי פיעל זה מבנה "חזק". ולדוגמא: כשאתה רוצה להדגיש, שלא רק ששברתי (באקראי) שמשה של חלון, אלא שיברתי אותה, הרי שאתה טוען, שהייתה לי כוונה זדונית לשבור את השמשה, ועשיתי זאת בכוח - מתוך רצון עז להזיק. אז לזית קשה. ממש קשה לו. כי הוא חי בארץ שחונה והוא גדל על אדמה טרשית, שאינה שופעת במים. הוא חייב להתאמץ מאד כדי להגן על עצמו ולהציל את עצמו מיובש. אז הוא "מצמח" ולא סתם מצמיח. רק שמה? אז הלוא נבחנתי בביולוגיה, ולא חשבתי על עקרונות הדקדוק.... וכך עברה תהילת עולמי ולא זכיתי לקבל 10.

אם לדייק, לא מדובר ב"זמן עתיד" או ב"זמן עבר".
ראשית, בתנ"ך אין בהכרח "זמנים" יש "מודוסים" ומערכת הפועל הרבה יותר עשירה ומורכבת משלנו.
שנית, כדי להפריד את הצורה מהתוכן (בעיקר כי בתנ"ך זה לא כמו בלשון ימינו) משתמשים ב"מערכת התחיליות" (פעלים שפותחים באות אית"ן) לעומת "מערכת הסופיות" (פעלים שבהם כינוי הגוף נצמד לסוף הפועל) בתוספת הוי"ו המכונה 'וי"ו ההיפוך' (והיא מכונה כך מהסתכלות מאוחרת, במקור היא לא "הפכה" שום דבר, אלה צורות שגורות, בדיוק כפי שהדגמת). אז יש צורות קטל, וקטל, יקטול, ויקטול, וגם צורות מקוצרות (וירא במקום ויראה) או מאורכות (אשירה במקום אשיר) ועוד. כתבתי פעם בפורום סקירה קצרה של מערכת הפועל במקרא, מצאתי עכשיו בעזרת גוגל (החיפוש בפורום לא עבד). לצערי הטקסט הפך להיות גוש גדול ונעלמה החלוקה לפסקאות.
ציווי ומילת בקשה | תפוז פורומים (tapuz.co.il)

 

[מ ש ה 53]

אם לדייק, לא מדובר ב"זמן עתיד" או ב"זמן עבר".
ראשית, בתנ"ך אין בהכרח "זמנים" יש "מודוסים" ומערכת הפועל הרבה יותר עשירה ומורכבת משלנו.
שנית, כדי להפריד את הצורה מהתוכן (בעיקר כי בתנ"ך זה לא כמו בלשון ימינו) משתמשים ב"מערכת התחיליות" (פעלים שפותחים באות אית"ן) לעומת "מערכת הסופיות" (פעלים שבהם כינוי הגוף נצמד לסוף הפועל) בתוספת הוי"ו המכונה 'וי"ו ההיפוך' (והיא מכונה כך מהסתכלות מאוחרת, במקור היא לא "הפכה" שום דבר, אלה צורות שגורות, בדיוק כפי שהדגמת). אז יש צורות קטל, וקטל, יקטול, ויקטול, וגם צורות מקוצרות (וירא במקום ויראה) או מאורכות (אשירה במקום אשיר) ועוד. כתבתי פעם בפורום סקירה קצרה של מערכת הפועל במקרא, מצאתי עכשיו בעזרת גוגל (החיפוש בפורום לא עבד). לצערי הטקסט הפך להיות גוש גדול ונעלמה החלוקה לפסקאות.
ציווי ומילת בקשה | תפוז פורומים (tapuz.co.il)

תודה רבה לך!

 

[חוכך בדעתו 2]

לא צפיתי שתכבד את תשובתי... פשוט העליתי השערה, שזהו סוג של יוצא מן הכלל, וכמובן שלא הסברתי לאיזו קבוצה הוא משתייך ולא הבאתי שום דוגמא לתופעה דומה. לכן, ברור שתשובתי היא רק בגדר השערה, ובטח שלא מנומקת.
אבל בתנ"ך יש אינספור צירופי מלים שכתובים בזמן עתיד וכוונתם לזמן עבר. ובוא וניקח רק את בראשית פסוקים ג-ה: "ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור. ד וירא אלוהים את-האור, כי-טוב; ויבדל אלוהים, בין האור ובין החושך. ה ויקרא אלוהים לאור יום, ולחושך קרא לילה". כמעט כל הפעלים כאן נכתבו בזמן עתיד, אף כי נכתבה האות "ו" לפני הפועל. אז המשמעות היא שהכוונה לזמן עתיד, אלא שהאות "ו" בראש המילה מבהירה לך שהכוונה בעצם לזמן עבר.. אבל אפילו כאן יש פועל אחד שדווקא כן נכתב בזמן עבר: "קרא". מדוע לא נאמר כאן: "ויקרא אלוהים לאור יום, ויקרא לחושך לילה". הא? כי אז המשקל לא היה נשמע טוב. ו-XXXXX... ו-XXXXX... ו.... אז הנה: על אף שהכותב כתב את הטקסט לפני כמה עשרות שנים, הוא הקפיד לשמור על כתיבה מבדלת, כדי שלא יחזור על אותה מילה פעמיים באותו משפט. יפה לא?

ואפרופו חיפוש של פירשונים... מזכיר לי בחינה בע"פ שנבחנתי בביוליוגיה לקראת סוף כיתה י"ב... אתה יודע... תלמיד נבחן כמובן בכתב, אבל במקצוע של מגמה, יש גם בחינה בע"פ, שאותה מבצע מורה זר מבי"ס אחר. הבוחן מתקיל כל תלמיד בשאלה אקראית מהחומר, והוא מתרשם מהידע של התלמיד.
אז השאלה שהוא בחר עבורי הייתה: "תן לי דוגמא ליכולת הסתגלות של צמח לתנאי סביבה קשים". ומה טוב יותר מזית? מיד עלה על דעתי הפלא הגדול של עלי הזית. הצד החשוף לשמש מצופה בקרום שקוף, שמחדיר אור לעלה, אבל מגן על העלה ומונע אידוי מים מיותר בשעות החום. לעומת זאת, צידו התחתון של העלה הוא רך וכסוף. שם מרוכזות הפיוניות שמנדפות את אדי המים (המיותרים כתוצאה מתהליכי הפוטוסינתזה), אבל כדי שלא יאבד עודפי מים נוספים בחום, הרי לנו הצבע הכסוף = צבע שמחזיר קרינה ולא מאפשר לקרינה להפוך לחום בתוככי העלה. והכי חשוב: לא די בכך, שהצד הרך והפגיע הוא כסוף, הוא גם מוגן מאד מקרינת השמש (המיותרת עבורו), ורק רוח עשויה לחשוף את הצד הרך והרגיש לקרינה ישירה של השמש. נחמד?
אבל אתה יודע... תלמיד יושב מול מורה זר ומלחיץ, ואז, או שהוא מגמגם או שהוא שוגה איכשהו בבחירת המלים או הניסוח.
אז מה אמרתי? אמרתי ש"הזית מצמח". לא מצמיח אלא מצמח. והוא חגג הנבל... הוא קרא מיד למורה שלנו (שהסתובב בכיתה), ואמר לו: תראה! יש לנו בן יהודה חדש בכיתה. הוא המציא מילה. "מצמח"... ובגלל זה, הוא נתן לי 8 ולא 9 החולרה. והיכן הייתה הטעות האמיתית שלי? והלוא המילה "מצמח" אפשרית! המבנה הוא פיעל, ובפיעל המילה תקנית לחלוטין למרות שלא נעשה בה שימוש רב ביומיום. ולמה שאבחר במבנה פיעל דווקא? כי פיעל זה מבנה "חזק". ולדוגמא: כשאתה רוצה להדגיש, שלא רק ששברתי (באקראי) שמשה של חלון, אלא שיברתי אותה, הרי שאתה טוען, שהייתה לי כוונה זדונית לשבור את השמשה, ועשיתי זאת בכוח - מתוך רצון עז להזיק. אז לזית קשה. ממש קשה לו. כי הוא חי בארץ שחונה והוא גדל על אדמה טרשית, שאינה שופעת במים. הוא חייב להתאמץ מאד כדי להגן על עצמו ולהציל את עצמו מיובש. אז הוא "מצמח" ולא סתם מצמיח. רק שמה? אז הלוא נבחנתי בביולוגיה, ולא חשבתי על עקרונות הדקדוק.... וכך עברה תהילת עולמי ולא זכיתי לקבל 10.

תודה רבה על הסיפור המלבב, ועל המידע הבוטני שנלווה אליו. נראה לי שניתן ללמוד ממנו שרק לבעלי פריווילגיות מיוחדות: משה רבנו (שכתב את חמשת החומשים [כמובן]), סופרים ומשוררים וגם ... ילדים מותר ליצור צורות יוצאות מן הכלל

לא צפיתי שתכבד את תשובתי... פשוט העליתי השערה, שזהו סוג של יוצא מן הכלל, וכמובן שלא הסברתי לאיזו קבוצה הוא משתייך ולא הבאתי שום דוגמא לתופעה דומה. לכן, ברור שתשובתי היא רק בגדר השערה, ובטח שלא מנומקת.
אבל בתנ"ך יש אינספור צירופי מלים שכתובים בזמן עתיד וכוונתם לזמן עבר. ובוא וניקח רק את בראשית פסוקים ג-ה: "ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור. ד וירא אלוהים את-האור, כי-טוב; ויבדל אלוהים, בין האור ובין החושך. ה ויקרא אלוהים לאור יום, ולחושך קרא לילה". כמעט כל הפעלים כאן נכתבו בזמן עתיד, אף כי נכתבה האות "ו" לפני הפועל. אז המשמעות היא שהכוונה לזמן עתיד, אלא שהאות "ו" בראש המילה מבהירה לך שהכוונה בעצם לזמן עבר.. אבל אפילו כאן יש פועל אחד שדווקא כן נכתב בזמן עבר: "קרא". מדוע לא נאמר כאן: "ויקרא אלוהים לאור יום, ויקרא לחושך לילה". הא? כי אז המשקל לא היה נשמע טוב. ו-XXXXX... ו-XXXXX... ו.... אז הנה: על אף שהכותב כתב את הטקסט לפני כמה עשרות שנים, הוא הקפיד לשמור על כתיבה מבדלת, כדי שלא יחזור על אותה מילה פעמיים באותו משפט. יפה לא?

ואפרופו חיפוש של פירשונים... מזכיר לי בחינה בע"פ שנבחנתי בביוליוגיה לקראת סוף כיתה י"ב... אתה יודע... תלמיד נבחן כמובן בכתב, אבל במקצוע של מגמה, יש גם בחינה בע"פ, שאותה מבצע מורה זר מבי"ס אחר. הבוחן מתקיל כל תלמיד בשאלה אקראית מהחומר, והוא מתרשם מהידע של התלמיד.
אז השאלה שהוא בחר עבורי הייתה: "תן לי דוגמא ליכולת הסתגלות של צמח לתנאי סביבה קשים". ומה טוב יותר מזית? מיד עלה על דעתי הפלא הגדול של עלי הזית. הצד החשוף לשמש מצופה בקרום שקוף, שמחדיר אור לעלה, אבל מגן על העלה ומונע אידוי מים מיותר בשעות החום. לעומת זאת, צידו התחתון של העלה הוא רך וכסוף. שם מרוכזות הפיוניות שמנדפות את אדי המים (המיותרים כתוצאה מתהליכי הפוטוסינתזה), אבל כדי שלא יאבד עודפי מים נוספים בחום, הרי לנו הצבע הכסוף = צבע שמחזיר קרינה ולא מאפשר לקרינה להפוך לחום בתוככי העלה. והכי חשוב: לא די בכך, שהצד הרך והפגיע הוא כסוף, הוא גם מוגן מאד מקרינת השמש (המיותרת עבורו), ורק רוח עשויה לחשוף את הצד הרך והרגיש לקרינה ישירה של השמש. נחמד?
אבל אתה יודע... תלמיד יושב מול מורה זר ומלחיץ, ואז, או שהוא מגמגם או שהוא שוגה איכשהו בבחירת המלים או הניסוח.
אז מה אמרתי? אמרתי ש"הזית מצמח". לא מצמיח אלא מצמח. והוא חגג הנבל... הוא קרא מיד למורה שלנו (שהסתובב בכיתה), ואמר לו: תראה! יש לנו בן יהודה חדש בכיתה. הוא המציא מילה. "מצמח"... ובגלל זה, הוא נתן לי 8 ולא 9 החולרה. והיכן הייתה הטעות האמיתית שלי? והלוא המילה "מצמח" אפשרית! המבנה הוא פיעל, ובפיעל המילה תקנית לחלוטין למרות שלא נעשה בה שימוש רב ביומיום. ולמה שאבחר במבנה פיעל דווקא? כי פיעל זה מבנה "חזק". ולדוגמא: כשאתה רוצה להדגיש, שלא רק ששברתי (באקראי) שמשה של חלון, אלא שיברתי אותה, הרי שאתה טוען, שהייתה לי כוונה זדונית לשבור את השמשה, ועשיתי זאת בכוח - מתוך רצון עז להזיק. אז לזית קשה. ממש קשה לו. כי הוא חי בארץ שחונה והוא גדל על אדמה טרשית, שאינה שופעת במים. הוא חייב להתאמץ מאד כדי להגן על עצמו ולהציל את עצמו מיובש. אז הוא "מצמח" ולא סתם מצמיח. רק שמה? אז הלוא נבחנתי בביולוגיה, ולא חשבתי על עקרונות הדקדוק.... וכך עברה תהילת עולמי ולא זכיתי לקבל 10.

תודה רבה על הסיפור המלבב, ועל המידע הבוטני שנלווה אליו. נראה לי שניתן ללמוד ממנו שרק לבעלי פריווילגיות מיוחדות: משה רבנו (שכתב את חמשת החומשים [כמובן]), סופרים ומשוררים וגם ... ילדים מותר ליצור צורות יוצאות מן הכלל .

 

[נוף-צלול]

הנה גם ההסבר שקיבלתי דרך המכר מד"ר קרן דובנוב.
לא ציטטתי כי לא לגמרי הבנתי....
הנה הדברים:

" ... הצורה תדשא נחשבת לצורת משאלה - מעין ציווי בגוף שלישי, בלשון המדעית יוּסיב. מבחינה מורפולוגית קוראים לצורה כזאת עתיד מקוצר (אף על פי שהצורה המסוימת תדשֵא אינה קצרה מ"עתיד רגיל" תדשיא), ויוסיב הוא התפקיד הקדום המיוחד שלה. בתרגום לעברית מודרנית: "שתדשיא הארץ דשא עשב".
צורת "עבר" רגילה ", הדשיאה.

 

[מ ש ה 53]

הנה גם ההסבר שקיבלתי דרך המכר מד"ר קרן דובנוב.
לא ציטטתי כי לא לגמרי הבנתי....
הנה הדברים:

" ... הצורה תדשא נחשבת לצורת משאלה - מעין ציווי בגוף שלישי, בלשון המדעית יוּסיב. מבחינה מורפולוגית קוראים לצורה כזאת עתיד מקוצר (אף על פי שהצורה המסוימת תדשֵא אינה קצרה מ"עתיד רגיל" תדשיא), ויוסיב הוא התפקיד הקדום המיוחד שלה. בתרגום לעברית מודרנית: "שתדשיא הארץ דשא עשב".
צורת "עבר" רגילה ", הדשיאה.

רגע. אז אם אני הולך לשתול דשא, אני מדשיא את אדמתי?

 

[נוף-צלול]

רגע. אז אם אני הולך לשתול דשא, אני מדשיא את אדמתי?

רגע, בארץ השחונה הזאת לא עדיף שתשתול משהו יותר חסכוני במים? למשל, עם עלים כסופים?
אגב, הסיפור שלך מאד מאד מעניין אותי, ולא רק מההבט הלשוני וההבט האקולוגי, אלא מן ההבט של הנפש האנושית והזיכרון.
אבל - לדעתי הסיפור היה בכלל איזו התחשבנות בין הבוחן המני - אק לבין המורה שלך. נראה לי שהמורה שלך רמז שאתה האתרוג שלו, והבוחן רצה לפגוע בו על חשבונך...

 

[מ ש ה 53]

רגע, בארץ השחונה הזאת לא עדיף שתשתול משהו יותר חסכוני במים? למשל, עם עלים כסופים?
אגב, הסיפור שלך מאד מאד מעניין אותי, ולא רק מההבט הלשוני וההבט האקולוגי, אלא מן ההבט של הנפש האנושית והזיכרון.
אבל - לדעתי הסיפור היה בכלל איזו התחשבנות בין הבוחן המני - אק לבין המורה שלך. נראה לי שהמורה שלך רמז שאתה האתרוג שלו, והבוחן רצה לפגוע בו על חשבונך...

אילו הסיפור התחולל בכיתה ט-י"א? יתכן שהיית צודק. כשהגעתי ל-י"ב, המורה שלי קצת מאס בי. הנה סיפור שאני מעתיק כעת מהווצאפ: סיפור שסיפרתי לאלמנתו של אחד מבני הכיתה שלנו...

[לאחרונה צורפתי לקבוצת הווצאפ הכיתתי שלנו, שקיימת כבר מעל ל-4 שנים, ורק עכשיו מנהלת הקבוצה "נזכרה" בי... אז שם, בקבוצה, גיליתי את אלמנת אחד מהתלמידים הבולטים שהיו בכיתתנו. בחור שנהרג לדאבוננו בתאונת אולטראלייט מיותרת לחלוטין... אז התכתבתי איתה קצת בפרטי (ואודה שעד דהיום לא יצא לי לפגוש אותה ולו פעם אחת)... אבל הנה, סיפרתי לה את הסיפור ונוח לי להעתיקו משם]...

...וסיפור אחד, שממש לא אשכח לעולם.... היה לנו מורה יקה לביולוגיה. פוזל, שאף פעם לא יכולת לדעת אם הוא מביט בך או בכלל במשהו אחר... עין אחת הביטה ימינה והאחרת שמאלה. בערך כמו זיקית... ואני ישבתי בראש הטור... ורשמתי פתק לחבר שישב מאחוריי... ואז.. אמבה הזה (כך כינינו אותו), השתתק ולא הבנתי למה הוא השתתק. ואז הוא מילמל... "מוישה כותב"! (תופעה שלא היה לה אח ורע. אני להבדיל מכל תלמידי הכיתה, לא סיכמתי את דבריו, ובניגוד לרצונו שאסכם, הוצאתי אצלו ציונים מהגבוהים בכיתה. אז זה שיגע אותו, שהוא לא יכל לעשות כלום נגד זה שאיני כותב כי הייתי "טוב"). אז כשהוא ראה שאני מפתיע וכותב, הוא ניגש בחשאי ושלף לי את הפתק מהיד והקריא אותו בקול רם לבושתי... אז ניגשתי בסתר ללוח ורשמתי "תפס קריזה". כל הכיתה נפלה מצחוק והוא ראה (לפתע) שאני לא במקומי. אז הוא הביט לאחור וראה אותי זז מהלוח... הוא פתח את דלת הכיתה וצעק: "עכשיו תעוף מכאן בטרם תקבל בעיטה בנוסח אשכנז". וכשיצאתי.. הוא עוד הוסיף: "אתה לא בא מחר ללא אחד מהוריך". ואז, למחרת בבוקר, כשרק היה צלצול ואמבה נכנס, אקרמן ועמוס החלו לצאת מהכיתה כשהם רומזים לכל התלמידים לצאת, כאות מחאה לכך שאני לא אוכל להיות בשיעור. הם רק לא ידעו שאמי באה ודיברה עם אמבה לפני השיעור...
...מאז אותו קטע, אמבה די "זכר לי את זה" וחדלתי להיות התלמיד החביב שלו...

 

[חוכך בדעתו 2]

הנה גם ההסבר שקיבלתי דרך המכר מד"ר קרן דובנוב.
לא ציטטתי כי לא לגמרי הבנתי....
הנה הדברים:

" ... הצורה תדשא נחשבת לצורת משאלה - מעין ציווי בגוף שלישי, בלשון המדעית יוּסיב. מבחינה מורפולוגית קוראים לצורה כזאת עתיד מקוצר (אף על פי שהצורה המסוימת תדשֵא אינה קצרה מ"עתיד רגיל" תדשיא), ויוסיב הוא התפקיד הקדום המיוחד שלה. בתרגום לעברית מודרנית: "שתדשיא הארץ דשא עשב".
צורת "עבר" רגילה ", הדשיאה.

תודה. דווקא עכשיו יצאתי ומלוא תאוותי בידי. משמע החריג בא על תיקונו - הוא חלק מתבנית השפה (ואיננו יוצא מן הכלל כלל ועיקר):
1. תדשֵא היא צורת היוסיב (למדתי מילה חדשה, האח!) במקרא כאמור, ומשמעה (בפסוקנו) ציווי: הדשיאי!

2. הכלל ליצירת יוסיב בבניין הפעיל הוא זה: טול את הפועל המדובר בגוף שלישי עתיד, ושנה בו את תנועת ע' הפועל: היא (הארץ) תדשִיא הופכת לתדשֵא.
ראיה לכלל זה ניתן למצוא בסוף פסקה הלפני אחרונה כאן (מאתר האקדמיה ללשון העברית):
https://hebrew-academy.org.il/2017/09/25/יהיה-יהי-או-יהא-זאת-השאלה/

והנה ציטוט המשפט הרלוונטי בפסקה זו:
"בבניין הפעיל יש צורות עתיד מקוצר גם בגזרת השלמים, והן שונות מצורות העתיד הרגילות בתנועה האחרונה של הפועל, כגון יַפְקֵד במקום יַפְקִיד."

3. והנה התייחסות ישירה ל"תדשא" שלנו (שורה 6 מלמעלה, מתוך הספר מורפולוגיה של השפה העברית לשוורצוולד):

פרקים במורפולוגיה עברית

לשון עברית

books.google.co.il

 

[נוף-צלול]

תודה. דווקא עכשיו יצאתי ומלוא תאוותי בידי. משמע החריג בא על תיקונו - הוא חלק מתבנית השפה (ואיננו יוצא מן הכלל כלל ועיקר):
1. תדשֵא היא צורת היוסיב (למדתי מילה חדשה, האח!) במקרא כאמור, ומשמעה (בפסוקנו) ציווי: הדשיאי!

2. הכלל ליצירת יוסיב בבניין הפעיל הוא זה: טול את הפועל המדובר בגוף שלישי עתיד, ושנה בו את תנועת ע' הפועל: היא (הארץ) תדשִיא הופכת לתדשֵא.
ראיה לכלל זה ניתן למצוא בסוף פסקה הלפני אחרונה כאן (מאתר האקדמיה ללשון העברית):
https://hebrew-academy.org.il/2017/09/25/יהיה-יהי-או-יהא-זאת-השאלה/

והנה ציטוט המשפט הרלוונטי בפסקה זו:
"בבניין הפעיל יש צורות עתיד מקוצר גם בגזרת השלמים, והן שונות מצורות העתיד הרגילות בתנועה האחרונה של הפועל, כגון יַפְקֵד במקום יַפְקִיד."

3. והנה התייחסות ישירה ל"תדשא" שלנו (שורה 6 מלמעלה, מתוך הספר מורפולוגיה של השפה העברית לשוורצוולד):

פרקים במורפולוגיה עברית

לשון עברית

books.google.co.il

אצלי, לפחות, זה לא נפתח. יוסיב: מה זה? עברית? לא עברית?

 

[חוכך בדעתו 2]

אצלי, לפחות, זה לא נפתח. יוסיב: מה זה? עברית? לא עברית?

1. אשלח שוב את הקישורים, ואני מקווה שעכשיו הם כן ייפתחו:

- https://hebrew-academy.org.il/2017/09/25/יהיה-יהי-או-יהא-זאת-השאלה/

- https://books.google.co.il/books?id...6AEwCnoECA4QAg#v=onepage&q=יוסיב עתיד&f=false

2. לעניין יוסיב. הלא אתה עצמך הבאת מילה זו בצטטך את ד"ר קרן דובנוב, הנה: "הצורה תדשא נחשבת לצורת משאלה - מעין ציווי בגוף שלישי, בלשון המדעית יוּסיב...". מה שהוספתי אני בעניינה של מילה זו הוא שמשמעותה (בעברית) היא ציווי.

3. עכשיו אני מקווה שאם תקרא את הודעתי ההיא (כולל פתיחת הקישורים שבה) היא תהיה מובנת.

 

[נוף-צלול]

1. אשלח שוב את הקישורים, ואני מקווה שעכשיו הם כן ייפתחו:

- https://hebrew-academy.org.il/2017/09/25/יהיה-יהי-או-יהא-זאת-השאלה/

- https://books.google.co.il/books?id=cVXAHnJcQyIC&pg=PA69&lpg=PA69&dq=יוסיב+עתיד&source=bl&ots=LE3yNqg2OH&sig=ACfU3U3TbtN5merU4AkQct7wVgC32jTiBw&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwjspe6D65TuAhXAURUIHZiACSoQ6AEwCnoECA4QAg#v=onepage&q=יוסיב עתיד&f=false

2. לעניין יוסיב. הלא אתה עצמך הבאת מילה זו בצטטך את ד"ר קרן דובנוב, הנה: "הצורה תדשא נחשבת לצורת משאלה - מעין ציווי בגוף שלישי, בלשון המדעית יוּסיב...". מה שהוספתי אני בעניינה של מילה זו הוא שמשמעותה (בעברית) היא ציווי.

3. עכשיו אני מקווה שאם תקרא את הודעתי ההיא (כולל פתיחת הקישורים שבה) היא תהיה מובנת.

אכן, אמת ויציב, הבאתי כציטוט, אך בריש גלי טענתי שאינני מבין.
מקווה שמחר אוכל לבדוק באמצעות קישוריך.
תודה רבה!!

 

[נוף-צלול]

אילו הסיפור התחולל בכיתה ט-י"א? יתכן שהיית צודק. כשהגעתי ל-י"ב, המורה שלי קצת מאס בי. הנה סיפור שאני מעתיק כעת מהווצאפ: סיפור שסיפרתי לאלמנתו של אחד מבני הכיתה שלנו...

[לאחרונה צורפתי לקבוצת הווצאפ הכיתתי שלנו, שקיימת כבר מעל ל-4 שנים, ורק עכשיו מנהלת הקבוצה "נזכרה" בי... אז שם, בקבוצה, גיליתי את אלמנת אחד מהתלמידים הבולטים שהיו בכיתתנו. בחור שנהרג לדאבוננו בתאונת אולטראלייט מיותרת לחלוטין... אז התכתבתי איתה קצת בפרטי (ואודה שעד דהיום לא יצא לי לפגוש אותה ולו פעם אחת)... אבל הנה, סיפרתי לה את הסיפור ונוח לי להעתיקו משם]...

...וסיפור אחד, שממש לא אשכח לעולם.... היה לנו מורה יקה לביולוגיה. פוזל, שאף פעם לא יכולת לדעת אם הוא מביט בך או בכלל במשהו אחר... עין אחת הביטה ימינה והאחרת שמאלה. בערך כמו זיקית... ואני ישבתי בראש הטור... ורשמתי פתק לחבר שישב מאחוריי... ואז.. אמבה הזה (כך כינינו אותו), השתתק ולא הבנתי למה הוא השתתק. ואז הוא מילמל... "מוישה כותב"! (תופעה שלא היה לה אח ורע. אני להבדיל מכל תלמידי הכיתה, לא סיכמתי את דבריו, ובניגוד לרצונו שאסכם, הוצאתי אצלו ציונים מהגבוהים בכיתה. אז זה שיגע אותו, שהוא לא יכל לעשות כלום נגד זה שאיני כותב כי הייתי "טוב"). אז כשהוא ראה שאני מפתיע וכותב, הוא ניגש בחשאי ושלף לי את הפתק מהיד והקריא אותו בקול רם לבושתי... אז ניגשתי בסתר ללוח ורשמתי "תפס קריזה". כל הכיתה נפלה מצחוק והוא ראה (לפתע) שאני לא במקומי. אז הוא הביט לאחור וראה אותי זז מהלוח... הוא פתח את דלת הכיתה וצעק: "עכשיו תעוף מכאן בטרם תקבל בעיטה בנוסח אשכנז". וכשיצאתי.. הוא עוד הוסיף: "אתה לא בא מחר ללא אחד מהוריך". ואז, למחרת בבוקר, כשרק היה צלצול ואמבה נכנס, אקרמן ועמוס החלו לצאת מהכיתה כשהם רומזים לכל התלמידים לצאת, כאות מחאה לכך שאני לא אוכל להיות בשיעור. הם רק לא ידעו שאמי באה ודיברה עם אמבה לפני השיעור...
...מאז אותו קטע, אמבה די "זכר לי את זה" וחדלתי להיות התלמיד החביב שלו...

אם לא הייתי מקרח (כלומר - מקריח ... ) הייתי כותב: סיפור מסמר שיער...

 

[מ ש ה 53]

אם לא הייתי מקרח (כלומר - מקריח ... ) הייתי כותב: סיפור מסמר שיער...

אל תדאג, גם אני קרח לגמרי...

 

[מ ש ה 53]

ובשבילך... טרי. כרגע מצאתי... זה שבמרכז היה המורה שלי במשך 4 שנות לימודיי בתיכון...