תֵּל אָבִיב שֶׁל פַּעַם

תֵּל אָבִיב שֶׁל פַּעַם



תֵּל אָבִיב שֶׁל פַּעַם

לֹא הָיְיתָה מְרֻצֶּפֶת

תֵּל אָבִיב שֶׁל פַּעַם

בַּבֹּוץ הָיִיתָה מוּצֶפֶת



סְבִיב שְׁלוּלִיּוֹת הַמַּיִם

הָיִינוּ מְקַפְּצִים

כִּילָדִים הִסְתַּכַּלְנוּ

כֻּלָּם בְּרֹאשָׁנִים



נָעַלְנוּ מַגָּפִים

אֲרֻכִּים וּשְׁחֹורִים

בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיוּ

מְאֹד מְכָֹעָרִים



גַּם אֲנַחְנוּ לְיָמִים

הָפַכְנוּ אֲנָשִׁים

כְּמוֹ אוֹתָם הָרִאשֹׁנִים

שֶׁהָפְכוּ לַצְּפַרְדְּעִים
 
נוסטלגיה לעבר קשה חשובה, לפעמים טבע פשוט יפה מעיר מרוצפת. לא הבנתי את הרעיון בסוף עם הצפרדעים.
 
למעלה