תאומות בנות 4

[מרגריטה 80]

תאומות בנות 4

הי,
פרסמתי את הודעתי גם בפורום לחינוך בגיל הרך, אשמח לקרוא כמה שיותר דעות ועצות...
1. התאומות בנות 4 ,התפתחות תקינה, גמולות מחיתול במהלך היום כבר שנה, ובלילה הן בלי חיתול כחצי שנה. אחת מהן מפספסת בלילה אולי פעם בשבועיים וחצי..
והשניה מפספסת בלילה כמעט כל לילה.
איך גומלים אותה בלילה? אם נעיר אותה באמצע הלילה, אז אנחנו לא מקבעים את זה שעושים פיפי בלילה.? הבנתי שהשאיפה היא שהגוף ילמד שבלילה לא עושים פיפי.
2. הבת השניה (זו שדווקא כן גמולה בלילה) עם סף תסכול נמוך וקושי בדחיית סיפוקים. נגיד אני מתעוררת בבוקר, היא ישר מתנפלת עלי "אימא, תשחקי איתי משחק קלפים, אני לא עונה (כי עוד לא התעוררתי)היא חוזרת עוד פעמיים "אימא תשחקי איתי.."אני עונה "רגע מתוקה,רק עכשיו התעוררתי, אני אכין כוס קפה" ואז היא יכולה לחזור שוב ושוב על הבקשה גם אם אני מסכימה לשחק ומודיעה: "עוד 5 דקות אחרי שאסיים להכין את הקפה ולהכין לך ולאחותך חביתה נשחק, וגם אם אני אומרת "לא, הבוקר אני צריכה לצאת מוקדם לעבודה,ולא יכולה לשחק" היא יכולה להמשיך לבקש ולהתבכיין. היא מגיבה על כל דבר בבכי. למשל היא מרמה במשחק, או מתנהגת לא יפה לאחותה-מעירים לה, היא פורצת בבכי...כל דבר בכי! מחרפן!
איך מתמודדים?

 

[איןאריותכאלה]

עונה

לגבי הגמילה -בהחלט ייתכן שהגוף שלה טרם הבשיל. אנחנו נהגנו לקחת כל נגמל לפיפי בסביבות 2300/2400, עד שהפסיקו לדלוף. לגבי הבכי וסף התסכול -לי זה נשמע עניין התנהגותי. ילדים לא יודעים לדחות סיפוקים - הם לומדים את זה, כל אחד בקצב שלו, באמצעות הצבת גבולות מכל מיני סוגים, וילדה בת 4 אמורה להיות מסוגלות להמתין כמה דקות. כמובן שזה גם עניין של אופי ונשמע שלה קשה יותר מאחותה - הייתי מתייעצת איתה מה יכול לעזור לה לחכות עד שאמא מתעוררת, אולי ספר, אולי יצירה, אולי קופסת הפתעות-בוקר מיוחדת (עם פיצ'יפקעס מהמקס) - מצד אחד משבחת מאד התאפקות ומצד שני אוסרת על התבכיינות.

 

[אורים כהורים]

היי

לגבי הגמילה,
גמילת לילה שונה מגמילת יום מאחר והיא תלויה בבשלות פיסיולוגית של הגוף ולכן לעיתים קרובות היא מתרחשת בקצב שונה ללא צורך בהתערבות ההורה כמו במהלך היום, וזה נורמלי. כך שנשמע שילדתכם זקוקה עוד לזמן של הבשלה. אני הייתי מחזירה חיתול מתוך רצון להקל ולעזור לה ומסבירה את העניין בלי שיפוטיות או כעס וכמובן מנטרלת השוואה לאחות אם עולה אצלה או אצל אחותה... כאמור, זה לא עניין של - ' היא לא הצליחה'. היא פשוט זקוקה לעוד קצת זמן. כל אחד והקצב שלו וכל קצב הוא נכון .

לגבי הנושא השני,
סף תסכול נמוך וקושי בדחיית סיפוקים הוא ממש מתאים לגיל 4 (או 5 או 6 ואפילו גדולים יותר). בעצם זאת לא באמת 'בעיה' אלא פשוט חוסר בגרות טבעית , היא עדיין ילדה קטנה

. וגם כאן, כל ילד עם הרגישות שלו ומה שמשפיע עליו, זה לגמרי אינדבדואלי ובעיקר- סובייקטיבי. כי אם לדוגמא ילדה אחת מקנאה באחותה, או מרגישה 'פחות' ממנה אז הרבה פעמים ההתנהגות שלה תהיה ותורגש יותר 'תובענית' (וזוהי סתם דוגמא להבין איך הרגשה סובייקטיבית יוצרת אצל הילד רגישות כלשהי ומשפיעה על ההתנהגות , אין לי מושג אם באמת כך או לא אצלכם).
את גם מתארת שהיא בוכה הרבה ולכן גם נשמע שקיימת רגישות שונה מאצל אחותה שמצריכה מענה גם כן אחר ורגיש יותר.
במקרה השני שאת מתארת מה שאני הייתי עושה, הייתי מקדימה אותה עוד לפני הבקשה שלה למשחק ו"מזכירה" לה שהיא בטח רוצה לשחק ! זה עשוי להרגיע מאוד מהמתח אם אמא תשחק איתי או לא ומהבקשות החוזרות . אמא זוכרת אותי

עכשיו, אם יש לך אפשרות לשחק אז מצוין. אם אין אפשרות אז תתכונני לזה שיגיעו דמעות... זה חלק ממי שהיא. זה באמת מאוד מאכזב מבחינתה. היא רוצה אותך ישר על הבוקר ולא יכולה לקבל.... אולי יש משהו אחר קצר יותר שאת כן יכולה לתת לה ממך? אולי אפילו רק חיבוק ארוך ימלא אותה? תבדקי. את יודעת את מכירה אותה.
ואם בכל זאת נתת כל מה שאפשרי ועדיין יש בכי, גם זה בסדר. זה בטח לא מעיד שום דבר עלייך או על האמא שאת (כי אוטומטית זה מעלה אצלינו האמהות תחושה של מה עשיתי לא בסדר...) , זה קשור אליה ולעצבות או התסכול שלה מכך שלא מתאפשר לה לקבל את מה שהיא רוצה. הדמעות יוצאות, הכאב יוצא וזה עובר. תשימי לב שאחרי שמאפשרים את הבכי במלואו מתחיל רגע חדש. אחר ורגוע.
בהצלחה לשלושתיכן!

 

[מרגריטה 80]

תודה לכן "אין אריות " ו"אורים כהורים"

נתתן לי חומר למחשבה.
לגבי הגמילה, הרגעתן אותי שזה משהו פיזיולוגי ואין מה לעשות, גם אני המשכתי להרטיב עד גיל מאוחר...

בעיני אגב זו טעות להחזיר חיתול בלילה, היא כבר חצי שנה בלי חיתול לילה, ושנה בלי חיתול ביום, ולהחזיר לה חיתול זה להגיד לה "נכשלת, את תינוקת! " וזה משהו שמאוד יפגע בה! הן מאוד עסוקות בשלב הזה ב'אני גדולה, אני בוגרת, לא תינוקת, יכולה לבד וכו..."

לגבי הבת השניה, קיויתי לקבל עוד עצות ללמד אותה לדחות סיפוקים...

אחשוב על מה שכתבתן... תודה!

 

[אורים כהורים]

שמחה לשמוע!

לגבי החזרת החיתול - אם את מרגישה שזה לא נכון עבורה, תלכי עם הרגשתך.
באופן כללי רוצה לציין שהמסר שעובר הוא המסר שההורה מכוון אליו כשהוא בעצמו באמת מאמין בו. ולכן נדרש מההורה להרגיש שאין פה עניין של כשלון (או הצלחה) אלא החזרת החיתול נעשית כמענה חיצוני נטו לצורך הקלה על הסיטואציה (התעוררות, הרטבות, החלפת מצעים / בגדים וכו').
לגבי הבת השנייה ודחיית סיפוקים - את יכולה לנסות לכוון אותה להרגיש את הרגשות המנוגדים שבסיטואציה :
"אני מאוד רוצה לשחק איתך , מצד שני צריך להספיק ל...."
"את מאוד רוצה לשחק (או כל דבר אחר) ומאוכזבת שהיום אני ממהרת ואי אפשר"...
תראי איך זה משפיע ... נדרש סבלנות ורגישות בעניין.

 

[מרגריטה 80]

תודה רבה!

 

[רi תם]

גם אני

אני אמא לתאומים, בת ובן בני 4. במהלך היום, גם אצלי גמולים מזמן. בלילה חיכיתי. הפיצקית קמה יבשה כבר כמעט שנה. המחונן רטוב.
עד לפני חודשיים חיכיתי. בלילה ישנו שניהם עם פול-אפ. קיץ, חם, אני בחופש והחלטתי שמורידים. דיברנו, הסכימו. פיצקית קמה יבשה, כרגיל והמחונן רוב הלילות רטוב. מעייף ומתסכל להחליף מצעים, לקלח וכיו"ב. כמעט ש"נכנעתי" אבל דיברתי עם הגננת שהשביעה אותי

לא להחזיר טיטול ללילה. חיזקה ואמרה בסבלנות ושזה יקרה. אז המחונן מדבר כל ערב ואומר לבולבולון "אם לא תשמור על הכללים- תחזור לטיטולים" (משפט שלו נטו!) ואני שואלת אם יש פיפי דקה לפני ההרדמות ו...בבוקר קמה לכביסות. אגב, כל אנשי המקצוע ששאלתי אמרו חד משמעית לא להרים בלילה לפיפי. גם יועצת גמילה, גם רופא ילדים וגם הגננת. נראה לי שסבלנות היא מילת המפתח. מטיטולי בוקר גמלתי רק כשחשתי שהם "בשלים" כמו שכל דבר שהם עושים קורה רק בהתאם לקצב שלהם (זו משנתי החינוכית) אבל בלילה, לאור הנסיבות והעובדה שפיצקית יבשה- הכלתי הורדת טיטול על שניהם (תאומים...מתבוננים אחד על השני).מכאן, שהעצה היחידה שאני יכולה לעוץ לשתינו היא סבלנות

.
בנוגע לדחיית סיפוקים גם אני חושבת שזה עניין התנהגותי. לדבר על זה איתה, לתמלל את הצורך בסבלנות ובסדר יום, להיות עיקבית, לא להתרגש מהבכי.
אצלנו ילד שבוכה יודע שהוא הולך לחדר, נרגע וחוזר לסלון. בגלל שהסלון הוא המרחב המשותף ובזמן בכי הם רוצים את ה"לבד" להרגע הם הולכים לחדר. בהתחלה הייתי מציעה וכשבחרו שלא הורתי ללכת כדי לאפשר לכל הבית להמשיך להתנהל ולבוכה מרחב להרגע. היום זה כבר חלק מהתנהלות הבית. לא צריכה לומר- הם עושים זאת בעצמם.
וכן....בכי זה אישיו

 

[מרגריטה 80]

תודה רבה! עזרת לי!

לגבי הגמילת לילה-גם את חיזקת אותי שצריך להיות סבלניים ולחכות...

ולגבי דחיית סיפוקים , אני באמת מנסה לחשוב על זה מראש ולתכנן את התגובות שלי, ולא להגיב מהבטן כשהיא מתנהגת ככה, כי אז יוצאות תגובות רגשיות שלי-והן לא נכונות, וגם תגובות לא עקביות...
אני מרגישה שאני לא לגמרי משוכנעת מה המקור של ההתנהגות שלה, ולכן אני לא בטוחה מה התגובה הנכונה....

 

[רi תם]

מקור לציפור

הניחי למקור. מה זה בכלל חשוב? תלכי לפסיכולוג יגיד לך איקס, תלכי להדרכת הורים יגידו לך וואי, תשאלי את השכנה תגיד לך זד. זה משנה? היא רוצה כאן ועכשיו ואי אפשר. מותר לבכות מתסכול. ילדה בריאה. מותר גם "להתפוצץ" כשהיא בוכה, זה מרגיז ומעצבן השאלה מה עושים עם זה?!? אז לא "להתפוצץ" ולנזוף או לשאוג אלא כן להגיב בנחת (כן זה מצריך תעצומות נפש אדירות אבל מניחה שישא פרי) וכן להציב גבולות וכשהיא תזהה עיקביות היא תפסיק.
הילדים נבונים. הם מזהים איפה קשה ומנסים. אז לדבר, להסביר, להציב גבולות ולהיות עיקביים וככה היא תלמד שאין צורך בבכי.
סוג של למידה,אגב, לשתיכן