בכל מיקרה, זו השאלה של אתמול, השאלה היום כבר אחרת?
כמה רכב ליווי מועיל וכמה מסוכן, ובכמה מיקרים פשוט לא היה משנה לכאן או לכאן?
האם ליצור גני עדן/גטאות לרוכבי כביש בשבת בבוקר?
מה אחוז הרוכבים שנפגעו בתאונה עצמית/עם רכב ברכיבה בקבוצה עם רכב ליווי/רכיבת בדד?
 
כל אלה השאלות של אתמול. בשנים האחרונות המציאות התחלפה ואלו שאלות משניות לחלוטין. מה שהשתנה הם האופניים החשמליות - בתוך הערים, וגם לא מעט בין ערים שכנות. הם הרוב הגדול על הכביש והמידרכה. הם גם מייצרים את עיקר נפח התאונות של רוכבי אופניים - עם רכבים ועם הולכי רגל.
 
כל השאלות של אתמול לא רלוונטיות בכלל לרוכבים אלה, שרובם קומיוטרים.
 
הפתרון היחיד: נתיבי אופניים ומסע מודעות רכב היקף בתקשורת.
 
ואני בכוונה אומר נתיבים, מאחר והדרך היחידה לייצר את נפח הנתיבים הדרוש במהירות הדרושה ולהציל חיים היא לא בסלילה של נתיבים מושקעים בעלות של מיליוני שקלים לק"מ. היא לסמן נתיבים, ליצר חציצה של פסי הרעדה על הכביש הקיים, להסדיר את מבנה הצמתים (קוביות ירוקות לרוכבים בין פס העצירה לרכבים), ועוד. תזכרו גם שללא מעט מאותם נהגים מתלהמים בכל הכתבות יש ילדים שרוכבים, איך לא, על אופניים חשמליות.
 
מדינת ישראל מפגרת בשנים אחרי המציאות שנוצרה בשטח, ועד שלא ישתנה המצב, כמות הפצועים והמתים תמשיך לגדול. אנחנו, רוכבי הכביש, מהווים רק פלח קטן מכלל הרוכבים, אבל בהחלט נרוויח מהסדרת הנושא והגברת הלגיטימציה לנוכות של רוכבים בכבישים.