ארווין קליין
Member
יודעים את זה, אבל חושבים שלהם לא יקרה, כוונתי למכה הגדולה של השנה: תאונות הדרכים!
המשטרה שלנו לא עוברת את סף הדרישות המינימליות לטיפול בתאונות דרכים. נהגים רבים חווים את הסכנה הזאת בכבישים, אבל חושבים שלהם זה לא יקרה. הם מתעלמים ממצב של כמעט תאונה ולא פועלים להתלונן על נהג מסוכן בכביש.
אבל בסוף זה, כמובן, קורה, תאונות רבות קורות והטיפול בהן מוזנח. טיפול ראוי היה מונע עוד תאונות, כמובן. שכן נהגים עבריינים, שיוצאים בלא עונש מתאונה שגרמו, יגרמו עוד תאונות. ריבוי תאונות דרכים מצביע לא רק על משטרה רופסת, אלא גם על חברה קלוקלת, לא מתפקדת, בעלת ערכים לקויים.
למרות שיש למשרד התחבורה חלק בריבוי תאונות הדרכים, אי אפשר להתעלם מהעיקר: הנהגים עצמם. זהו הציבור שאחראי, יותר מכל, לריבוי תאונות הדרכים. המנטליות של הנהג הישראלי, זאת סיבה עיקרית לאסון התאונות שפוקד אותנו בשנים האחרונות. הממשלה הגדירה את העניין כמלחמה בתאונות הדרכים, אבל המשטרה, שהוא הצבא שלה, לצורך העניין, לא עושה את עבודתה. הממשלה טומנת את ראשה בחול והמשטרה טומנת את ידה בצלחת. זה שיתוף הפעולה בין שני הגופים, שהיו אמורים למנוע תאונות.
שכן מעבר למספר המזעזע של ההרוגים בתאונות הדרכים בשנה האחרונה, יש מספר מזעזע וגדול פי כמה – של הפצועים הרבים. פצועים שעוברים סבל רב, לעתים גיהינום ממש, בדרך להחלמה. בנוסף הם מהווים נטל גדול על החברה, שצריכה להשקיע ממון רב, בשיקום שלהם. כאילו אין לנו מספיק פצועים מהמלחמות... מדובר פה במצב חמור מאין כמוהו, שבו המשטרה מתעלמת כמעט לחלוטין מאספקט זה של התאונות ולא עושה כמעט דבר, למנוע אותם.
יש קשר הדוק, בין המשטרה להתנהגות הפרועה של הנהגים על הכביש, ששמים את האינטרס האישי, של להגיע מהר, לפני האינטרס הציבורי, של בטיחות כל משתמשי הדרך. מה שנראה כאילו כדמוקרטיה, אינו אלא שלטון דורסני של "כל דאלים גבר!"
והבעיה שהדבר ברור וידוע לכל, כי לא במקרה קראו לכל העניין: המלחמה בתאונות הדרכים. כשמה כן היא, מלחמה שהמשטרה צריכה לפעול בה באגרסיביות, בנחישות, ובמרץ, כדי לשנות את המצב! המצב בשטח מוכיח ההפך. המשטרה רק הולכת ונסוגה מאכיפה בכבישים, הופכת להיות אנמית, חסרת אונים כמעט, כלפי הנהגים. אם פעם, לפחות, כל נהג שהיה מעורב בתאונת דרכים, היה חייב להתייצב בתחנת המשטרה ביפו, מול חוקר תאונות מיומן, היום כל העניין מתנהל מול תחנות משטרה מקומיות. וזאת בצורה רשלנית מאין כמוה: ממלאים טפסים ומוסרים אותם הלאה, בלי שמישהו טורח לחקור את גורם התאונה.
המשטרה מאמצת דפוסי התנהגות של אכיפה פסיבית, באמצעות תמרורים וכל מני אמצעים טכנולוגיים, שלא משיגים את מטרתם. כשהנהג העבריין מגיע סוף סוף לבית המשפט, שם המערכת, בדיוק כמו המשטרה, היא רחמנית, נוהגת באכיפה מקלה, במקום חמורה, כמתחייב מהמצב בכבישים. צריך לטפל ביחס המזלזל של הרשויות כלפי מפגעי הדרך ועברייני התנועה. כל נהג היום יודע, שאין כמעט סיכוי שיתפסו אותו על עברת תנועה שיעשה, והם עושים כל עברה אפשרית.
המשטרה מבצעת פשע כפול, לא רק כלפי מי שייפגע בתאונה, אלא גם כלפי הנהג גורם התאונה. שכן, למרות הדעה הרווחת, הנהג הפוגע וגורם לתאונה חמורה, סובל מטראומה קשה. גם בשביל הנהג הפוגע, תאונה היא אירוע שיפגע בחייו הרגילים. חינוך הנהגים לזהירות, הוא לא רק בשביל משתמשי כביש אחרים, אלא נועד גם לעזור להם, לא להגיע לרגעים הטראומטיים הללו. שלא לדבר על הנזק הכלכלי, שגם הוא תוצאה חמורה של תאונה. נזק לא רק לנהגים, אלא גם למדינה.
הייתי מבקש מכל הנהגים לפקוח עיניים, במיוחד לגבי הרוכבים הדו גלגליים, שלא פעם קשה להבחין בהם. ומהרוכבים אני מבקש להפסיק עם ההשתוללות הזאת בכביש, כשהם עושים כל שגיאה אפשרית ולוקחים סיכונים מיותרים. כל זאת, כדי לחסוך עוד כמה שניות עד לרמזור הבא! לא לשכוח להביט במראה, כדי לא להיתקל ברכב שנוסע מאחוריך. לדאוג לבגדים בהירים (במיוחד בחורף) ועדיף גם קטנוע לבן, שיראו אותך! כל סטיה מהמסלול, כל עצירה פתאומית, מסוכנת. תכנן את מסלול נסיעתך מראש ואל תסטה ממנו ברגע האחרון! אם אתה נוסע באזור חדש, לא מוכר לך, פקח שבע עיניים! כל מקום יש לו את הסכנות שלו, שעלולות להפתיע אותך. אם אתה רוצה לעבור בין המכוניות, כדי להתגבר על פקקים, הקפד לעשות זאת כל עוד התנועה עומדת. כשמכוניות נוסעות, הן עלולות לסטות מעט ולפגוע בך, אם תעבור ביניהן. אל תיכנס ראשון לצומת, בטרם האור הירוק התחלף במלואו מהאדום. כל חלקיק שניה פה הוא קריטי, כי מכונית עלולה להיכנס בך בצומת.
המשטרה. והאנשים האחראים לבטיחות בדרכים, מסרבים לראות מציאות זאת. הם קונים כל הזמן, את הפתרונות הלא יעילים. כל פעם המשטרה ממציאה עוד ועוד תקנות, איסורים שונים ומשונים, שלא משפיעים כלל על מספר התאונות. הם עובדים שם בשיטת האוטומציה – אפס השקעה – ותקווה שהחוקים הכתובים יעשו את העבודה.
כל זאת, תוך התעלמות מהצורך, להוציא שוטרים לשטח, שיאכפו בזמן אמת את חוקי התנועה, על העבריינים הרציניים, שמשתוללים בכבישים.
נדרש פה, בהחלט שיתוף פעולה מלא של הרשות השופטת. שכן הקושי בהוכחת אשמת נהג עבריין, לא קלה וכרוכה בהוכחות חותכות. על רשויות החוק ללכת לקראת המשטרה במלחמה זאת ולתת יד להרשעת נהגים עבריינים רציניים, גם במחיר של הסתפקות בפחות ראיות ברורות. יש להפעיל פה את האינטליגנציה הרגשית וההבנה את עומק הבעיה.
והכי מתסכל, שאת כל הבעיה החמורה הזאת אפשר לפתור! עם אכיפה מוגברת שתביא הכנסה מקנסות, יימצאו גם התקציבים להגביר את האכיפה, הן בחיזוק המשטרה והן בחיזוק המערכת המשפטית. כל זאת, יביא לעוד חיסכון ענק, במשאבים לשיקום נפגעי תאונות הדרכים!
המשטרה שלנו לא עוברת את סף הדרישות המינימליות לטיפול בתאונות דרכים. נהגים רבים חווים את הסכנה הזאת בכבישים, אבל חושבים שלהם זה לא יקרה. הם מתעלמים ממצב של כמעט תאונה ולא פועלים להתלונן על נהג מסוכן בכביש.
אבל בסוף זה, כמובן, קורה, תאונות רבות קורות והטיפול בהן מוזנח. טיפול ראוי היה מונע עוד תאונות, כמובן. שכן נהגים עבריינים, שיוצאים בלא עונש מתאונה שגרמו, יגרמו עוד תאונות. ריבוי תאונות דרכים מצביע לא רק על משטרה רופסת, אלא גם על חברה קלוקלת, לא מתפקדת, בעלת ערכים לקויים.
למרות שיש למשרד התחבורה חלק בריבוי תאונות הדרכים, אי אפשר להתעלם מהעיקר: הנהגים עצמם. זהו הציבור שאחראי, יותר מכל, לריבוי תאונות הדרכים. המנטליות של הנהג הישראלי, זאת סיבה עיקרית לאסון התאונות שפוקד אותנו בשנים האחרונות. הממשלה הגדירה את העניין כמלחמה בתאונות הדרכים, אבל המשטרה, שהוא הצבא שלה, לצורך העניין, לא עושה את עבודתה. הממשלה טומנת את ראשה בחול והמשטרה טומנת את ידה בצלחת. זה שיתוף הפעולה בין שני הגופים, שהיו אמורים למנוע תאונות.
שכן מעבר למספר המזעזע של ההרוגים בתאונות הדרכים בשנה האחרונה, יש מספר מזעזע וגדול פי כמה – של הפצועים הרבים. פצועים שעוברים סבל רב, לעתים גיהינום ממש, בדרך להחלמה. בנוסף הם מהווים נטל גדול על החברה, שצריכה להשקיע ממון רב, בשיקום שלהם. כאילו אין לנו מספיק פצועים מהמלחמות... מדובר פה במצב חמור מאין כמוהו, שבו המשטרה מתעלמת כמעט לחלוטין מאספקט זה של התאונות ולא עושה כמעט דבר, למנוע אותם.
יש קשר הדוק, בין המשטרה להתנהגות הפרועה של הנהגים על הכביש, ששמים את האינטרס האישי, של להגיע מהר, לפני האינטרס הציבורי, של בטיחות כל משתמשי הדרך. מה שנראה כאילו כדמוקרטיה, אינו אלא שלטון דורסני של "כל דאלים גבר!"
והבעיה שהדבר ברור וידוע לכל, כי לא במקרה קראו לכל העניין: המלחמה בתאונות הדרכים. כשמה כן היא, מלחמה שהמשטרה צריכה לפעול בה באגרסיביות, בנחישות, ובמרץ, כדי לשנות את המצב! המצב בשטח מוכיח ההפך. המשטרה רק הולכת ונסוגה מאכיפה בכבישים, הופכת להיות אנמית, חסרת אונים כמעט, כלפי הנהגים. אם פעם, לפחות, כל נהג שהיה מעורב בתאונת דרכים, היה חייב להתייצב בתחנת המשטרה ביפו, מול חוקר תאונות מיומן, היום כל העניין מתנהל מול תחנות משטרה מקומיות. וזאת בצורה רשלנית מאין כמוה: ממלאים טפסים ומוסרים אותם הלאה, בלי שמישהו טורח לחקור את גורם התאונה.
המשטרה מאמצת דפוסי התנהגות של אכיפה פסיבית, באמצעות תמרורים וכל מני אמצעים טכנולוגיים, שלא משיגים את מטרתם. כשהנהג העבריין מגיע סוף סוף לבית המשפט, שם המערכת, בדיוק כמו המשטרה, היא רחמנית, נוהגת באכיפה מקלה, במקום חמורה, כמתחייב מהמצב בכבישים. צריך לטפל ביחס המזלזל של הרשויות כלפי מפגעי הדרך ועברייני התנועה. כל נהג היום יודע, שאין כמעט סיכוי שיתפסו אותו על עברת תנועה שיעשה, והם עושים כל עברה אפשרית.
המשטרה מבצעת פשע כפול, לא רק כלפי מי שייפגע בתאונה, אלא גם כלפי הנהג גורם התאונה. שכן, למרות הדעה הרווחת, הנהג הפוגע וגורם לתאונה חמורה, סובל מטראומה קשה. גם בשביל הנהג הפוגע, תאונה היא אירוע שיפגע בחייו הרגילים. חינוך הנהגים לזהירות, הוא לא רק בשביל משתמשי כביש אחרים, אלא נועד גם לעזור להם, לא להגיע לרגעים הטראומטיים הללו. שלא לדבר על הנזק הכלכלי, שגם הוא תוצאה חמורה של תאונה. נזק לא רק לנהגים, אלא גם למדינה.
הייתי מבקש מכל הנהגים לפקוח עיניים, במיוחד לגבי הרוכבים הדו גלגליים, שלא פעם קשה להבחין בהם. ומהרוכבים אני מבקש להפסיק עם ההשתוללות הזאת בכביש, כשהם עושים כל שגיאה אפשרית ולוקחים סיכונים מיותרים. כל זאת, כדי לחסוך עוד כמה שניות עד לרמזור הבא! לא לשכוח להביט במראה, כדי לא להיתקל ברכב שנוסע מאחוריך. לדאוג לבגדים בהירים (במיוחד בחורף) ועדיף גם קטנוע לבן, שיראו אותך! כל סטיה מהמסלול, כל עצירה פתאומית, מסוכנת. תכנן את מסלול נסיעתך מראש ואל תסטה ממנו ברגע האחרון! אם אתה נוסע באזור חדש, לא מוכר לך, פקח שבע עיניים! כל מקום יש לו את הסכנות שלו, שעלולות להפתיע אותך. אם אתה רוצה לעבור בין המכוניות, כדי להתגבר על פקקים, הקפד לעשות זאת כל עוד התנועה עומדת. כשמכוניות נוסעות, הן עלולות לסטות מעט ולפגוע בך, אם תעבור ביניהן. אל תיכנס ראשון לצומת, בטרם האור הירוק התחלף במלואו מהאדום. כל חלקיק שניה פה הוא קריטי, כי מכונית עלולה להיכנס בך בצומת.
המשטרה. והאנשים האחראים לבטיחות בדרכים, מסרבים לראות מציאות זאת. הם קונים כל הזמן, את הפתרונות הלא יעילים. כל פעם המשטרה ממציאה עוד ועוד תקנות, איסורים שונים ומשונים, שלא משפיעים כלל על מספר התאונות. הם עובדים שם בשיטת האוטומציה – אפס השקעה – ותקווה שהחוקים הכתובים יעשו את העבודה.
כל זאת, תוך התעלמות מהצורך, להוציא שוטרים לשטח, שיאכפו בזמן אמת את חוקי התנועה, על העבריינים הרציניים, שמשתוללים בכבישים.
נדרש פה, בהחלט שיתוף פעולה מלא של הרשות השופטת. שכן הקושי בהוכחת אשמת נהג עבריין, לא קלה וכרוכה בהוכחות חותכות. על רשויות החוק ללכת לקראת המשטרה במלחמה זאת ולתת יד להרשעת נהגים עבריינים רציניים, גם במחיר של הסתפקות בפחות ראיות ברורות. יש להפעיל פה את האינטליגנציה הרגשית וההבנה את עומק הבעיה.
והכי מתסכל, שאת כל הבעיה החמורה הזאת אפשר לפתור! עם אכיפה מוגברת שתביא הכנסה מקנסות, יימצאו גם התקציבים להגביר את האכיפה, הן בחיזוק המשטרה והן בחיזוק המערכת המשפטית. כל זאת, יביא לעוד חיסכון ענק, במשאבים לשיקום נפגעי תאונות הדרכים!