תאילנד ולאוס ב 48 יום חלק א´
אחרי 10 שעות ו45 דקות נחתנו באי בשם פוקט. תפסנו מונית לחוף פטונג, שם הבטיחו לנו יש תיירים. בהחלט היו תיירים,רובם מעל גיל 30, היתה תיירות ומחיר חדר עלה לנו 650 באט. ישר החלטנו - עולים לצפון! כרטיס עלה לנו 600 באט באוטובוס וי איי פי שהסתבר בדיעבד שאם היינו קונים אותו בתחנת האוטובוס היינו משלמים חצי מחיר. נותר לנו חצי יום להעביר. הלכנו קצת לים ובערב קצת טיילנו בטיילת.שעמום טוטאלי. לא הבנו מה אנשים עושים פה. אחרי חודש בערך גילו לי שיש באי גם גן חיות ושיט במשך יום מסביב לאי. אבל חבל אומרים רק על מי שמת. בבוקר תפסנו טוק טוק שהציע מחיר נמוך יחסית לתחנת אוטובוס.100 באט.חשבנו שמצאנו מציאה והנהג חשב "מצאתי פראיירים". אחרי 10 דקות של נסיעה האוטו נעצר. מה קרה? כבר הגענו? איפה האוטובוס הגדול והיפה מהתמונה? אז זהו שלנהג היו תוכניות אחרות. האדון יצא מהאוטו והציע לנו להיכנס לשתי חנויות ובתמורה הוא יוותר לנו על התשלום. כמובן שהתעצבנו מה הוא עוצר לנו באמצע הדרך וזה לא היה מוסכם מההתחלה אבל לא לשלם? ישראלים או לא ישראלים.. ברור שהסכמנו! אז ראינו קצת זהב וקצת פרוות אבל העיקר שהנסיעה היתה חינם. הנהג מסתבר קיבל הרבה יותר מ100 באט על הביקור שלנו בחנויות. לנסיעה הבאה למדנו להציב תנאים מראש - אין עצירות בדרך ! הגענו לבנקוק רחוב הקווסאן לאחר 12 שעות מעייפות. מצאנו חדר גדול עם מאוורר ב200 באט,ממש היינו מפסוטים והלכנו לקנות כרטיס לצפון. מכיוון שאי אפשר לברוח מההישראלים ישר הפנו אותנו ל"קשר". כרטיס עלה 600 באט. כנראה שהתאילנדים לא מכירים מספרים אחרים. החלטנו להישאר כמה ימים ואז להמשיך לצפון.ארמון המלך היה נחמד, במזל באנו לבושים בהתאם. כל אלו עם הגופיות,החצאיות והמכנסיים הקצרים היו צריכים להשכיר ביגוד.(איכס!) למחרת ביקרנו בטוקיו סנטר. המקום לקניות ולציוד אלקטרוני בכלל. הבטחתי לעצמי שאבקר שם שוב לפני החזרה הביתה. לצאנג מאי הגענו אחרי 12 שעות של נסיעה. לקחו אותנו למקום בשם nice place2. שם הציעו לנו חדר עם מזגן לשניים ב200 באט. היתה בריכה-אז הסכמנו. השכרנו אופנוע עם עוד מישהו שהכרנו ויצאנו לכבוש את ההר שליד. היה מאתגר במיוחד, כבשנו אותו! והרגשנו מסופקים. עכשיו אפשר לחזור לחדר. בגסט האוס הציעו לנו לצאת לטראק (ובתמורה נקבל לילה חינם) והיו גם אפשרויות: טראק ג´יפים שכולל את פאי,מפלים,מעיינות חמים,פילים, ושבט ארוכות הצוואר (80 דולר) או טראק רגלי שכולל רק הליכה ביערות ופגישה עם שבטים(25 דולר). מה כדאי.. מה כדאי ... בטראק ג´יפים היו רק ישראלים ובטראק הרגלי היו רק תיירים ועוד זוג חברים שהכנו באוטובוס. ההחלטה היתה ברורה: טראק רגלי ! את הציוד המיותר איפסנו בחדר איחסון ואת המסמכים הפקדנו בכספת. בשעה 8 בערך יצאנו 12 טיילים, 3 עוזרים ומדריך אחד לנסיעה של שעתיים לאיזה כפר.שם נפרדנו יפה מכל הסיויליזציה. במשך 3 ימים לא ראינו אדם לבן,משעה 6 בערך אין חשמל ואפשר לשכוח ממים חמים. מי שרצה התקלח במפלים בדרך והשירותים בחיק הטבע. ההליכה לא היתה רצינית בכלל. שעתיים ביום הראשון,5 עם הפסקות בשני ועוד שלוש ביום השלישי. בנוסף היו גם פילים, שיט קנו,מפלים נהרות ביקור בעוד שבט והרבה הרבה הוואי. האמת שנורא הוקסמנו מהתיירים,כולם היו בני 23 עד 27,ממש עולם אחר. היתה שם ציידת באפלואים, מוסכניקית, זמרת באוניות ואשת היי טק לשעבר. האנגלית השתפרה פלאות וכל פעם שחשבנו על הישראלים ששרים בג´יפים "עם ישראל חי" חייכנו ושמחנו שאנחנו לא שם. כשחזרנו לגסט האוס חיכה לנו הלילה חינם,השארנו את הדרכונים,ביקשנו ויזה ללאוס (15 יום,סלואו בוט) והזמנו הסעה לפאי. הנסיעה לפאי ערכה 5 שעות. הדרך היתה מלאת סיבובים. הרגשתי כאילו עליתי על רכבת הרים ושכחו לעצור את הקרון אחרי הסיבוב הראשון. היה שווה. פאי מדהימה. האנשים נחמדים,שלוה, אפ´חד לא רץ אלייך וצועק "טקסי טקסי". מצאנו בונגלו ב200 באט עם כילה על שפת הנהר והשכרנו אופנוע ב120 באט ליום. חשבתי שמצאתי את מקומי בטיול באותו ברגע. נשארו שם שבוע שכלל את המפלים והמעיינות החמים,שהציעו לנו בטראק, פעמיים! ובשקט בלי לחץ ובלי אנשים. היו גם מערות אבל ויתרנו כששמענו שצריך לשלם על כניסה לכל מערה בנפרד. כשחזרנו לצאנג מאי חיכתה לנו הויזה ללאוס.הזמנו הסעה לגבול.לקחנו חדר ב-50 באט לזוג עם שירותים בחוץ. נפרדנו יפה מהחבר´ה בנייס פלייס,באמת היו נחמדים ועשו עלינו הרבה כסף, בעשר בבוקר. בשעה שש הגענו לעיירה על גבול לאוס בשם צ´אנג קונג שם חיכה לנו חדר עם שירותים צמודים וא.בוקר. בבוקר עברנו את הגבול (שזהו הנהר) והסיעו אותנו עד למעבורת -slow boat- שאיתה נבלה יומיים.בלילה עצרנו בעיירה נידחת שהביאה לי דה ז´ה וו מהטראק שבוע קודם. ביום השני אחרי הצהריים הגענו ללאנג פראבנג. שם בילינו יומיים,שכרנו אופנוע והלכנו לראות את המפלים הגדולים. היו גם קטנים אבל ויתרנו. שמחנו שלאוס יותר זולה אבל התבעסנו כשגילינו שהכל אצלם באלפים. לך עכשיו תחלק באלף תכפיל ב 4 כדי להגיע לבאטים. לא היה מקום בחגורת כסף לשטרות שקיבלנו בתמורה ל50 דולר. אלה שפרטו 100 הלכו עם תיק ואלו ששילמו עם באטים עשו בשכל. משם המשכנו באוטובוס מקומי למשך 4 שעות לוואנג וויאנג. חדר עם מזגן עלה 3 דולר. שם העברנו 5 ימים שכללו:לגונה הכחולה,טיול אופניים,מעיין, מערה,בודהה,קייאקים,אבובים ואפילו אבטיח. אוטובוס לוואנג טיאן עלה 6000 קיפט,תעשו חישוב לבד כמה זה יוצא,טוק טוק לגבול תאילנד 150 באט,20 באט חצית הגבול,60 באט מונית לרכבת,278 באט לרכבת לבנקוק, 80 באט מונית לקווסאן.
אחרי 10 שעות ו45 דקות נחתנו באי בשם פוקט. תפסנו מונית לחוף פטונג, שם הבטיחו לנו יש תיירים. בהחלט היו תיירים,רובם מעל גיל 30, היתה תיירות ומחיר חדר עלה לנו 650 באט. ישר החלטנו - עולים לצפון! כרטיס עלה לנו 600 באט באוטובוס וי איי פי שהסתבר בדיעבד שאם היינו קונים אותו בתחנת האוטובוס היינו משלמים חצי מחיר. נותר לנו חצי יום להעביר. הלכנו קצת לים ובערב קצת טיילנו בטיילת.שעמום טוטאלי. לא הבנו מה אנשים עושים פה. אחרי חודש בערך גילו לי שיש באי גם גן חיות ושיט במשך יום מסביב לאי. אבל חבל אומרים רק על מי שמת. בבוקר תפסנו טוק טוק שהציע מחיר נמוך יחסית לתחנת אוטובוס.100 באט.חשבנו שמצאנו מציאה והנהג חשב "מצאתי פראיירים". אחרי 10 דקות של נסיעה האוטו נעצר. מה קרה? כבר הגענו? איפה האוטובוס הגדול והיפה מהתמונה? אז זהו שלנהג היו תוכניות אחרות. האדון יצא מהאוטו והציע לנו להיכנס לשתי חנויות ובתמורה הוא יוותר לנו על התשלום. כמובן שהתעצבנו מה הוא עוצר לנו באמצע הדרך וזה לא היה מוסכם מההתחלה אבל לא לשלם? ישראלים או לא ישראלים.. ברור שהסכמנו! אז ראינו קצת זהב וקצת פרוות אבל העיקר שהנסיעה היתה חינם. הנהג מסתבר קיבל הרבה יותר מ100 באט על הביקור שלנו בחנויות. לנסיעה הבאה למדנו להציב תנאים מראש - אין עצירות בדרך ! הגענו לבנקוק רחוב הקווסאן לאחר 12 שעות מעייפות. מצאנו חדר גדול עם מאוורר ב200 באט,ממש היינו מפסוטים והלכנו לקנות כרטיס לצפון. מכיוון שאי אפשר לברוח מההישראלים ישר הפנו אותנו ל"קשר". כרטיס עלה 600 באט. כנראה שהתאילנדים לא מכירים מספרים אחרים. החלטנו להישאר כמה ימים ואז להמשיך לצפון.ארמון המלך היה נחמד, במזל באנו לבושים בהתאם. כל אלו עם הגופיות,החצאיות והמכנסיים הקצרים היו צריכים להשכיר ביגוד.(איכס!) למחרת ביקרנו בטוקיו סנטר. המקום לקניות ולציוד אלקטרוני בכלל. הבטחתי לעצמי שאבקר שם שוב לפני החזרה הביתה. לצאנג מאי הגענו אחרי 12 שעות של נסיעה. לקחו אותנו למקום בשם nice place2. שם הציעו לנו חדר עם מזגן לשניים ב200 באט. היתה בריכה-אז הסכמנו. השכרנו אופנוע עם עוד מישהו שהכרנו ויצאנו לכבוש את ההר שליד. היה מאתגר במיוחד, כבשנו אותו! והרגשנו מסופקים. עכשיו אפשר לחזור לחדר. בגסט האוס הציעו לנו לצאת לטראק (ובתמורה נקבל לילה חינם) והיו גם אפשרויות: טראק ג´יפים שכולל את פאי,מפלים,מעיינות חמים,פילים, ושבט ארוכות הצוואר (80 דולר) או טראק רגלי שכולל רק הליכה ביערות ופגישה עם שבטים(25 דולר). מה כדאי.. מה כדאי ... בטראק ג´יפים היו רק ישראלים ובטראק הרגלי היו רק תיירים ועוד זוג חברים שהכנו באוטובוס. ההחלטה היתה ברורה: טראק רגלי ! את הציוד המיותר איפסנו בחדר איחסון ואת המסמכים הפקדנו בכספת. בשעה 8 בערך יצאנו 12 טיילים, 3 עוזרים ומדריך אחד לנסיעה של שעתיים לאיזה כפר.שם נפרדנו יפה מכל הסיויליזציה. במשך 3 ימים לא ראינו אדם לבן,משעה 6 בערך אין חשמל ואפשר לשכוח ממים חמים. מי שרצה התקלח במפלים בדרך והשירותים בחיק הטבע. ההליכה לא היתה רצינית בכלל. שעתיים ביום הראשון,5 עם הפסקות בשני ועוד שלוש ביום השלישי. בנוסף היו גם פילים, שיט קנו,מפלים נהרות ביקור בעוד שבט והרבה הרבה הוואי. האמת שנורא הוקסמנו מהתיירים,כולם היו בני 23 עד 27,ממש עולם אחר. היתה שם ציידת באפלואים, מוסכניקית, זמרת באוניות ואשת היי טק לשעבר. האנגלית השתפרה פלאות וכל פעם שחשבנו על הישראלים ששרים בג´יפים "עם ישראל חי" חייכנו ושמחנו שאנחנו לא שם. כשחזרנו לגסט האוס חיכה לנו הלילה חינם,השארנו את הדרכונים,ביקשנו ויזה ללאוס (15 יום,סלואו בוט) והזמנו הסעה לפאי. הנסיעה לפאי ערכה 5 שעות. הדרך היתה מלאת סיבובים. הרגשתי כאילו עליתי על רכבת הרים ושכחו לעצור את הקרון אחרי הסיבוב הראשון. היה שווה. פאי מדהימה. האנשים נחמדים,שלוה, אפ´חד לא רץ אלייך וצועק "טקסי טקסי". מצאנו בונגלו ב200 באט עם כילה על שפת הנהר והשכרנו אופנוע ב120 באט ליום. חשבתי שמצאתי את מקומי בטיול באותו ברגע. נשארו שם שבוע שכלל את המפלים והמעיינות החמים,שהציעו לנו בטראק, פעמיים! ובשקט בלי לחץ ובלי אנשים. היו גם מערות אבל ויתרנו כששמענו שצריך לשלם על כניסה לכל מערה בנפרד. כשחזרנו לצאנג מאי חיכתה לנו הויזה ללאוס.הזמנו הסעה לגבול.לקחנו חדר ב-50 באט לזוג עם שירותים בחוץ. נפרדנו יפה מהחבר´ה בנייס פלייס,באמת היו נחמדים ועשו עלינו הרבה כסף, בעשר בבוקר. בשעה שש הגענו לעיירה על גבול לאוס בשם צ´אנג קונג שם חיכה לנו חדר עם שירותים צמודים וא.בוקר. בבוקר עברנו את הגבול (שזהו הנהר) והסיעו אותנו עד למעבורת -slow boat- שאיתה נבלה יומיים.בלילה עצרנו בעיירה נידחת שהביאה לי דה ז´ה וו מהטראק שבוע קודם. ביום השני אחרי הצהריים הגענו ללאנג פראבנג. שם בילינו יומיים,שכרנו אופנוע והלכנו לראות את המפלים הגדולים. היו גם קטנים אבל ויתרנו. שמחנו שלאוס יותר זולה אבל התבעסנו כשגילינו שהכל אצלם באלפים. לך עכשיו תחלק באלף תכפיל ב 4 כדי להגיע לבאטים. לא היה מקום בחגורת כסף לשטרות שקיבלנו בתמורה ל50 דולר. אלה שפרטו 100 הלכו עם תיק ואלו ששילמו עם באטים עשו בשכל. משם המשכנו באוטובוס מקומי למשך 4 שעות לוואנג וויאנג. חדר עם מזגן עלה 3 דולר. שם העברנו 5 ימים שכללו:לגונה הכחולה,טיול אופניים,מעיין, מערה,בודהה,קייאקים,אבובים ואפילו אבטיח. אוטובוס לוואנג טיאן עלה 6000 קיפט,תעשו חישוב לבד כמה זה יוצא,טוק טוק לגבול תאילנד 150 באט,20 באט חצית הגבול,60 באט מונית לרכבת,278 באט לרכבת לבנקוק, 80 באט מונית לקווסאן.