עוררת גם עוררת!
lithium1914 אתה איש מציאות ותשובתך היא מציאותית; דהיינו נכונה. מהדו שיח הקצר שהיה לנו כאן באשכול הזה למדתי שאתה אדם מחושב ומציאותי. אם הייתי ראש ממשלה, הייתי לוקח אותך בתור יועץ, ואינני מדבר בצינייות, אחד כמוך חייב להיות ולהשמיע את קולו במטבח הלאומי. עד כאן המחמאות, ושוב, היגעת אליהן לא בחסד. אבל, lithium1914, ובתור אזרח מהשורה- ואני מדבר על עצמי- אני בתור אזרח לא הייתי בוחר בך בתור ראש ממשלה; לא הייתי מפקיד בידך את עתידי, לא הייתי נותן לאחד כמוך לנהל את עתידי ועתיד ילדי, כי אתה מחושב מדי בשביל תפקיד לאומי כזה. מה הכוונה שלי: ישנם דברים בחיים שקורים ללא שום הגיון... פשוט מתהווים - ללא שום הגיון. כל ההסטוריה האנושית תעיד ותספר על התכונה המוזרה הזאת. המהפכה הצרפתית למשל קרתה ושינתה את ההסטוריה הצרפתית- ללא שום בסיס מחושב הגיוני שיכול להסביר את הצלחת המהפכה הלכה למעשה. קומץ של אנשים פרמיטיביים עניים שחיים בתנאים אכזריים, ללא שום הנהגה מסודרת ללא כוח מסודר הפכה את הקערה על פיה וסילקה שלטון מלכותי מסודר עם כוח מסודר וזמין. זה אי- ההגיון. אבל, ואם נחקור לעומק ולאחר מעשה את השתלשלות העניינים, נגיע בוודאי אל הסיבה ואל השרשרת המוזרה שבנתה את השרשרת הזאת ונצביע בסופו של דבר על ההגיון! עובדה שהשלטון המלכותי סולק בסוף. תרצה בדוגמאות מהשטח שלנו? בבקשה יש לנו בשפע... מלחמת ששת הימים - אתה הזכרת שהשמדנו את כל חילות האוויר הערביים תוך כמה שעות; מלחמת יום הכיפורים כאשר כמעט היגענו לכריעה- כאשר משה דיין הכריז על חורבן בית שלישי, ותוך שעות נכנס מוטיב מוזר, הושחל מהדלת האחורית והפך את הקערה ההסטורית על פיה. יש מי שאומרים שהאחראי לזה הוא רה"מ הנוכחי עם האוגדה שלו והרוח העקשנית שלו; יש מי שאומרים שהגשר המונע שהצליחו להעבירו סוף סוף אל התעלה הוא האחראי לתפנית; יש מי שמאשים עדין את הפיקוד הצבאי ב"כישלון" שנחלנו למרות התפנית והניצחון הסופי (כישלון = קורבנות מיותרים שהוקרבו חינם- כמו בקרב החווה הסינית), אבל על עובדה אחת אין מערערים: לא היה חורבן בית שלישי ולא הפסדנו את המדינה במשחק יום הכיפורים, ואף יותר: הכנענו את כל צבאות האויב כנגד כל החישובים וההגיון ונגד תורת ההסתברות המציאותית. תורת ההסתברות המציאותית נשברת בעצם בכל המלחמות שלנו. אולם, וכאשר באים החוקרים הצבאיים היום וחוקרים כל מלחמה לחוד, כל קרב לחוד, כאשר בוחשים בכל מקרה לחוד, הם מגיעים בוודאי אל סיבת הניצחון ברמה הנקודתית וברמה החטיבתית וברמה האוגדתית עד שמגיעים אל הרמה הלאומית, או אז מצביעים על השרשרת המוזרה שבנתה את המהלכים ומצהירים: הינה הוא ההגיון שגרם לתפנית הזאת! זה דבר מובן והגיוני. מה הכוונה שלי: לא הולכים על פי ההגיון, עושים את ההגיון. מתחשבים בהגיון במהלכים מסויימים אך לא משתעבדים לו; לפעמים השיעבוד להגיון, או אם תרצה- מכונת החישוב, עלולה לחבל דווקא בחשבון הסופי הקובע, היינו בהגיון הסופי שרושם את דפי ההסטוריה האמיתיים. אם כן מה היא הנוסחה שעל פיה ניתן לדוג את ההגיון הסופי האמיתי הרצוי? מה היא הנוסחה שעל פיה יש לנטוש את החישוב המקומי ולנטרל דווקא את ההגיון שבו - לטובת ההגיון הסופי הקובע? מה היא הנוסחה הזאת לעזאזל?! הרצוי הוא הנכון. זוהי הנוסחה. תמיד לך אחר הרצוי, שם נמצא ההגיון שלך; שם אתה עושה את ההגיון הזה; שם נמצאת מכונה אמיתית פיזית לייצור ההגיון- אמרתי לעיל שאת ההגיון עושים. דוגמה מקומית: הרצוי שלי הוא שלא יכחידו אותי, שמדינה ישראל לא תכחד; ואיראן הולכת לקראת המטרה הזאת. אם כן אני צריך לעשות וללכת לקראת "הרצוי" הזה. זהו החפץ שאני שם לנגדי והולך לקראתו; אסור ששום דבר יפריע לי ושיהיה הדבר "המחושב" ביותר! "ההגיוני" ביותר! אין זה אומר, כאמור, שעלי לנטוש מיד את כל החישובים המקומיים וללכת ראש בקיר ללא שום התעכבות עליהם: למשל, עדיף לי שהמעצמה העליונה הנמצאת לצידי היום, עדיף לי שהיא תעשה את העבודה שלי; אשר על כן עלי לקדם בכל דרך אפשרית את האופציה הזאת. יש לחשוב גם על ערוצים מדיניים בינלאומיים כמו, קידום מהלך של הבאת הנושא הזה אל מועצת הביטחון והפעלת סנקסיות כלכלייות על איראן על מנת לבודד את איראן בזירה הבינלאומית, כלכלית ומדינית כאחד, הדבר ישרת ללא ספק את מטרתי; אולם, וכל "האופציות" האלו שמניתי אינני בוחן אותם "כתחליף" לנוסחה שאני מתקדם לעברה; שום דבר לא יבלבל אותי; הנוסחה שלי היא אחת: הרצוי שלי הוא שלא יכחידו אותי, שמדינת ישראל לא תכחד, שקיומי לא ילך פייפל. מה הכוונה שלי: אם אני בוחן את כף ידי ברגע נתון שאני מחליט עליו, ומוצא בה רק "ערובה" מדינית מצד ארה"ב מנוסחת היטב ומרגיעה - אך אין בידי תשובה חד משמעית מארה"ב המגובה בתאריך מדוייק "לרצוי" שלי, או אז עלי להתקדם לבד אל עבר "הרצוי" שלי ולהשיגו מיד עם האמצעים העומדים לרשותי! אין לי ברירה אחרת, אין לי זמן אחר אין לי דרך אחרת, כל עיכוב יכול להוות טעות קייומית בשבילי, טעות פטאלית... ובהסטוריה לא משחקים. מה הכוונה שלי: להכנס עכשיו ומיד באימא של איראן; עכשיו ומיד; על כל הסיבוכים שבהגיון הזה. עכשיו ומיד. כל זמן אחר עלול לסכן את "הרצוי" שלי ואינני רוצה בזאת. זאת, למרות שההגיון "המקומי" אינו בעדי: זה יפריע לידידתי המעצמה היחידה בעולם; זה יפריע ויסכל את מאמציה להביא לבידוד איראן בזירה הבינלאומית; זה עלול לבודד דווקא אותי, את ישראל, בזירה הבינלאומית ואף להביא עלי אסון כבד של סנקסיות במושב האו"ם ומועצת הביטחון שלו; זה עלול אפילו לגרום לקואליציה ערבית ואיחוד שורותיה נגדי; את זאת תבטא מלחמה כלל ערבית כנגד היישות הציונית, ולמלחמה כזאת היום אין לי מענה איסטראטגי ולא מדיני ולא צבאי... ישנם בוודאי עוד אלמנטים כבדי משקל שלא לקחתי בחשבון, התומכים בהגיון "המקומי" על כל החישובים המדוקדקים שלו, ובכל זאת אני צריך, בתור מנהיג, לקחת את ההחלטה הזאת: ללכת בכל מחיר לקראת הרצוי שלי- אם תרצה עם הראש בקיר! זו הדרך המבטיחה ביותר העומדת לרשותי; ומעל לכל: זו הדרך הייחידה העומדת לרשותי. כך נוגעים בהסטוריה בהגיון המוזר ההוא, שנבדק ע"י המומחים לדורותם. כך שורדים. אופציה אחת עומדת לרשותי lithium1914 יקירי- אם הייתי דייר אבן גבירול 10, ובזה הרגע גיליתי שהמשטרה שיחררה ע"פ חוק את השכן הפדופיל המדופלם: להכנס באימא של השכן שלי ולהרוג אותו. זאת כי אני בעד שרידות הילדים שלי; והסיבה המשנית היא: לא בא לי לעבור לרח' אחר. אני מסתכן ללא ספק באשמת רצח במאסר ואף אני מסכן את עצמי כי הוא עלול להרוג אותי אם יבחין בי, אך זוהי האפשרות היחידה העומדת לרשותי, אחרי שנוכחתי שהמשטרה הרימה ידיים, ו/או הלכה ע"פ כלליה המגבילים, ו/או מליון ואחד סיבות מסיסות שונות, הגיונייות הן או לא. הכבדתי על הפורום? את התגובה הזאת, lithium1914 יקירי, כתבתי לאחד הזוי ומציאותי כמוך בפורום "עניין שלנו" בהייד פארק! איזה עולם קטן- כמה שהאנשים דומים! אלברט
