תבונת השעה
אז מה המסקנה המתבקשת עכשיו ? הפלסטינאים היו מאוד רוצים שנכריז על ההתנחלויות כמכשול שלום , ונפנה אותם ללא הסכם וללא תמורה, כפי שעשינו בלבנון. אין ספק, כי לשיטתם, מודל פינוי לבנון ( פינוי מלא תחת עינו הפקוחה של קופי ענאן ושמירת טענה לגבי חוות שבעא הוא הר דוב ) הוא הוא המודל לחיקוי. החיזבאללה רכש לעצמו אחיזה בלבבות הפלסטינאים, ואילו הקריאות של השמאל הישראלי ו`האמהות` נגד המתנחלים רק נוסכות בטחון בליבם. אנו קרבים לחודש הרמדאן שבו גורמים בהנהגה הפלסטינאית ינסו לתת לסכסוך עוד ועוד גוונים דתיים, כדי לחזק את התמיכה האיסלמית העממית בהתקוממות הלאומית הפלסטינית. לזה יש להוסיף את המצוקה הכלכלית בשטחיהם, את תחושת ההשפלה שהפלסטינאים חשים על ההגמוניה הישראלית, ואת הזעם העממי על שחיתות הממסד הפלסטינאי. המסקנה הבלתי נמנעת היא שתוך זמן לא רב עשוי להתחולל בקרב ההנהגה הפלסטינאית מהפך שלטוני, שיגביר משמעותית את כוחם של הגורמים האיסלמיים המקורבים לחמאס, לג`יהאד האיסלאמי ולחיזבאללה, ואולי אף יביא אותם לשלטון. בזירה הערבית יהיה זה מעין ניצחון איראני על המדיניות החילונית שמנהיגים כמו ערפאת, עבדאלללה ומובארק מנסים להוביל. האם תרחיש כזה אינו מאיים על ערפאת ומרעיו ? על עבדאללה שרוב תושבי ממלכתו הם פלסטינאים ? על מובארק שנלחם ביד קשה בקנאות הדתית בארצו ? ודאי שכן. ובכל זאת אין הם עושים דבר נגד ההתקוממות הנוכחית והכל כדי לא לאבד את תמיכת ההמונים. במילים אחרות: רוכבים על נמר איסלמי דוהר מבלי יכולת לרדת מגבו. לאן זה מוביל אותנו ? למסקנה שאנו צפויים למאבק ממושך על פתח בתינו בכל שטחי ארץ ישראל, ללא הבדל בין מרכז ת``א לבין מרכז השומרון, מול טרור הניזון מקנאות איסלמית. אז מה אנו מנסים לעשות ? ממהרים לפייס את ערפאת בטרם יאבד את שלטונו. מנסים לחזק אותו, כביכול, מול הקיצוניים הקוראים עליו תיגר. וערפאת בשלו: אינו הולך לפשרה, אף לא לפי קוי תכניתו המדינית של ביילין, אינו מתמיד בדרך המו``מ, אינו מכין את עמו לחיי שלום, ואינו מכבד הסכמים עליהם חתם. אז במה הועלנו ? אז הגיע הזמן להתפכחות מול המציאות המרה: כפי שלא הצלחנו להמליך בלבנון את השלטון הנוח לנו, כך לא נצליח לשמור על שלטונם המושחת של ערפאת ומרעיו. וכפי שלא הצלחנו ע``י נסיגה חד צדדית מלבנון להביא שלום בגבול הצפוני, כך גם לא נוכל ע``י נסיגה חד צדדית מההתנחלויות להביא שלום לארץ. לא ביפו, לא בעכו ולא ביישובי הגליל....כי אין שלום לחלשים ! ובכן, האם יהיה אי פעם שלום `אירופי` באיזור ? לא ! בדיוק כפי שאין לנו שלום `אירופי` עם מצרים או ירדן ! אבל נוכל לחיות בביטחון המבוסס על הרתעה, רק אם יעמוד לנו כוחנו להאבק בכל עת, צבאית והסברתית, על כל מקום בו גרים יהודים בארץ ישראל. עת מלחמה ועת שלום... ועתה יש להכין את העם להתמודדות הבלתי נמנעת, ויפה שעה אחת קודם.
אז מה המסקנה המתבקשת עכשיו ? הפלסטינאים היו מאוד רוצים שנכריז על ההתנחלויות כמכשול שלום , ונפנה אותם ללא הסכם וללא תמורה, כפי שעשינו בלבנון. אין ספק, כי לשיטתם, מודל פינוי לבנון ( פינוי מלא תחת עינו הפקוחה של קופי ענאן ושמירת טענה לגבי חוות שבעא הוא הר דוב ) הוא הוא המודל לחיקוי. החיזבאללה רכש לעצמו אחיזה בלבבות הפלסטינאים, ואילו הקריאות של השמאל הישראלי ו`האמהות` נגד המתנחלים רק נוסכות בטחון בליבם. אנו קרבים לחודש הרמדאן שבו גורמים בהנהגה הפלסטינאית ינסו לתת לסכסוך עוד ועוד גוונים דתיים, כדי לחזק את התמיכה האיסלמית העממית בהתקוממות הלאומית הפלסטינית. לזה יש להוסיף את המצוקה הכלכלית בשטחיהם, את תחושת ההשפלה שהפלסטינאים חשים על ההגמוניה הישראלית, ואת הזעם העממי על שחיתות הממסד הפלסטינאי. המסקנה הבלתי נמנעת היא שתוך זמן לא רב עשוי להתחולל בקרב ההנהגה הפלסטינאית מהפך שלטוני, שיגביר משמעותית את כוחם של הגורמים האיסלמיים המקורבים לחמאס, לג`יהאד האיסלאמי ולחיזבאללה, ואולי אף יביא אותם לשלטון. בזירה הערבית יהיה זה מעין ניצחון איראני על המדיניות החילונית שמנהיגים כמו ערפאת, עבדאלללה ומובארק מנסים להוביל. האם תרחיש כזה אינו מאיים על ערפאת ומרעיו ? על עבדאללה שרוב תושבי ממלכתו הם פלסטינאים ? על מובארק שנלחם ביד קשה בקנאות הדתית בארצו ? ודאי שכן. ובכל זאת אין הם עושים דבר נגד ההתקוממות הנוכחית והכל כדי לא לאבד את תמיכת ההמונים. במילים אחרות: רוכבים על נמר איסלמי דוהר מבלי יכולת לרדת מגבו. לאן זה מוביל אותנו ? למסקנה שאנו צפויים למאבק ממושך על פתח בתינו בכל שטחי ארץ ישראל, ללא הבדל בין מרכז ת``א לבין מרכז השומרון, מול טרור הניזון מקנאות איסלמית. אז מה אנו מנסים לעשות ? ממהרים לפייס את ערפאת בטרם יאבד את שלטונו. מנסים לחזק אותו, כביכול, מול הקיצוניים הקוראים עליו תיגר. וערפאת בשלו: אינו הולך לפשרה, אף לא לפי קוי תכניתו המדינית של ביילין, אינו מתמיד בדרך המו``מ, אינו מכין את עמו לחיי שלום, ואינו מכבד הסכמים עליהם חתם. אז במה הועלנו ? אז הגיע הזמן להתפכחות מול המציאות המרה: כפי שלא הצלחנו להמליך בלבנון את השלטון הנוח לנו, כך לא נצליח לשמור על שלטונם המושחת של ערפאת ומרעיו. וכפי שלא הצלחנו ע``י נסיגה חד צדדית מלבנון להביא שלום בגבול הצפוני, כך גם לא נוכל ע``י נסיגה חד צדדית מההתנחלויות להביא שלום לארץ. לא ביפו, לא בעכו ולא ביישובי הגליל....כי אין שלום לחלשים ! ובכן, האם יהיה אי פעם שלום `אירופי` באיזור ? לא ! בדיוק כפי שאין לנו שלום `אירופי` עם מצרים או ירדן ! אבל נוכל לחיות בביטחון המבוסס על הרתעה, רק אם יעמוד לנו כוחנו להאבק בכל עת, צבאית והסברתית, על כל מקום בו גרים יהודים בארץ ישראל. עת מלחמה ועת שלום... ועתה יש להכין את העם להתמודדות הבלתי נמנעת, ויפה שעה אחת קודם.