תבונת השעה
אין להכחיש שהמצב קשה וחל שינוי קיצוני במהלך העניינים. יחד עם זאת ראוי לראות דברים בצורה מפוכחת ולפרש את המציאות הקשה גם מנקודת מבט חיובית. אז מה חיובי ? 1. צמצום פערים בנקודת ההשקפה של החברה הישראלית לגבי ``תהליך השלום`` והגברת הנכונות הפוליטית לשיתוף פעולה. זאת לאחר ש``הפכנו כל אבן`` והבלגנו וטוב שהפכנו וניסינו.... והתפכחנו. 2. התפכחות מבורכת מן האשליה ש``הסכם שלום`` כלשהוא עם הערבים משמעו פיוס ``אירופי`` והבנה שכל הסכם כזה הינו הסכם שביתת נשק לזמן מוגבל ( עד להזדמנות הבאה לחיסולנו הצבאי או התרבותי ). 3. תחילת תהליך גמילה מבורך מהצורך להשען בכל מהלך על תמיכת ``הקהילה הבינלאומית`` וחזרה להכרה שאין תחליף להשענות על עוצמתנו כעם ששב לארצו לחיות כבן חורין. 4. הכרה במגבלות העוצמה הצבאית המאסיבית מול נחישות תושבים המוכנים להילחם ב``אבנים ומקלות`` למען מולדתם ( היהודים מול המעצמה הבריטית וגם היהודים מול צבאות ערב ב 1948 וכעת הפלסטינאים מולנו.. ) 5. הבנה שגילויי האנטישמיות המתרבים ( הצתת 2 בתי כנסת בגרמניה, מהומות בברוקלין ועוד ) הם הוכחה שאין לאן ``לברוח`` כדי להקים מדינה במקום אחר. 6. הכרה בכך שעדיפה מדינה קטנה יותר ( בגבולות בטחון ולא בגבולות התנ``ך ) שעליה יש קונצנזוס לאומי רחב על פני מדינה גדולה יותר המייצרת מחלוקות המפלגות את העם. 7.הבנת חומרת התקדים שבנסיגה חד צדדית תחת אש מרצועת עזה, מלבנון, מהר הביית, ומקבר יוסף. ( צריך לדעת לסגת מראש ללא אש ממקומות שהמלחמה בהם היא מיותרת וסבוכה מבחינה מבצעית ). 8. הכרה בכך שערביי ארץ ישראל עדיין רוצים לקבל יותר שוייון ומעדיפים את ישראל עשרות מונים על מדינת פלסטין אך גם שלעולם לא יוותרו על רגש ההזדהות כלפי אחיהם. ( ולכן: ``כבדהו`` בזכויות אזרחיות ושוויון אמיתי ``וחשדהו`` - פקח עיין ). 9. הכרה בכך שאסור לנו, היהודים, לפגוע בקדשי האיסלאם כמו שכמה חמומי מוח עושים. כי אז גם אלוהים לא יעזור לנו מול ההמון המשולהב...באשמתנו. 10. לסיכום: ב 1948 עמדנו בכוח הרוח וההתגייסות הלאומית המוחלטת רק עם דוידקה ורובים צ`כיים והרבה פחות תמיכה בינלאומית מול כל צבאות ערב וגם מול ``ערביי ארץ ישראל`` ואנחנו נעשה זאת שוב אם ייכפה עלינו. אז נא התכנסו עם עצמכם ללא התלהמות, ללא אבדן עשתונות, והכינו עצמכם למלחמה קשה וממושכת. אנחנו ננצח גם בה כי יש בנו עדיין רצון לחיות, אף אם נגזר על חלקנו למות במאבק על החיים בארץ הזאת ( באריאל, בשכונת גילה בי-ם, במודיעין, בהר דוב, בבית אל ובפסגות הצופה לעבר ירושלים ). חתימה טובה וזיכוך הרוח היהודית ( דתית או חילונית ).
אין להכחיש שהמצב קשה וחל שינוי קיצוני במהלך העניינים. יחד עם זאת ראוי לראות דברים בצורה מפוכחת ולפרש את המציאות הקשה גם מנקודת מבט חיובית. אז מה חיובי ? 1. צמצום פערים בנקודת ההשקפה של החברה הישראלית לגבי ``תהליך השלום`` והגברת הנכונות הפוליטית לשיתוף פעולה. זאת לאחר ש``הפכנו כל אבן`` והבלגנו וטוב שהפכנו וניסינו.... והתפכחנו. 2. התפכחות מבורכת מן האשליה ש``הסכם שלום`` כלשהוא עם הערבים משמעו פיוס ``אירופי`` והבנה שכל הסכם כזה הינו הסכם שביתת נשק לזמן מוגבל ( עד להזדמנות הבאה לחיסולנו הצבאי או התרבותי ). 3. תחילת תהליך גמילה מבורך מהצורך להשען בכל מהלך על תמיכת ``הקהילה הבינלאומית`` וחזרה להכרה שאין תחליף להשענות על עוצמתנו כעם ששב לארצו לחיות כבן חורין. 4. הכרה במגבלות העוצמה הצבאית המאסיבית מול נחישות תושבים המוכנים להילחם ב``אבנים ומקלות`` למען מולדתם ( היהודים מול המעצמה הבריטית וגם היהודים מול צבאות ערב ב 1948 וכעת הפלסטינאים מולנו.. ) 5. הבנה שגילויי האנטישמיות המתרבים ( הצתת 2 בתי כנסת בגרמניה, מהומות בברוקלין ועוד ) הם הוכחה שאין לאן ``לברוח`` כדי להקים מדינה במקום אחר. 6. הכרה בכך שעדיפה מדינה קטנה יותר ( בגבולות בטחון ולא בגבולות התנ``ך ) שעליה יש קונצנזוס לאומי רחב על פני מדינה גדולה יותר המייצרת מחלוקות המפלגות את העם. 7.הבנת חומרת התקדים שבנסיגה חד צדדית תחת אש מרצועת עזה, מלבנון, מהר הביית, ומקבר יוסף. ( צריך לדעת לסגת מראש ללא אש ממקומות שהמלחמה בהם היא מיותרת וסבוכה מבחינה מבצעית ). 8. הכרה בכך שערביי ארץ ישראל עדיין רוצים לקבל יותר שוייון ומעדיפים את ישראל עשרות מונים על מדינת פלסטין אך גם שלעולם לא יוותרו על רגש ההזדהות כלפי אחיהם. ( ולכן: ``כבדהו`` בזכויות אזרחיות ושוויון אמיתי ``וחשדהו`` - פקח עיין ). 9. הכרה בכך שאסור לנו, היהודים, לפגוע בקדשי האיסלאם כמו שכמה חמומי מוח עושים. כי אז גם אלוהים לא יעזור לנו מול ההמון המשולהב...באשמתנו. 10. לסיכום: ב 1948 עמדנו בכוח הרוח וההתגייסות הלאומית המוחלטת רק עם דוידקה ורובים צ`כיים והרבה פחות תמיכה בינלאומית מול כל צבאות ערב וגם מול ``ערביי ארץ ישראל`` ואנחנו נעשה זאת שוב אם ייכפה עלינו. אז נא התכנסו עם עצמכם ללא התלהמות, ללא אבדן עשתונות, והכינו עצמכם למלחמה קשה וממושכת. אנחנו ננצח גם בה כי יש בנו עדיין רצון לחיות, אף אם נגזר על חלקנו למות במאבק על החיים בארץ הזאת ( באריאל, בשכונת גילה בי-ם, במודיעין, בהר דוב, בבית אל ובפסגות הצופה לעבר ירושלים ). חתימה טובה וזיכוך הרוח היהודית ( דתית או חילונית ).