בעיה נוספת
מאחר שאין חוק שמגדיר תוך כמה זמן על אמבולנס להגיע לכתובת ולמעשה אין סטנדרט בארץ מאחר שחסרה חקיקה הנושא די פרוץ. ישנם כל מיני סטנדרטים בינלאומיים שיכולים לדבר על זמן סביר או טוב ובמדינות שהעניין הזה נמצא תחת חוק ותקציב הולם קיימים אכן דרישות בהתאם. זמן סביר? שוב אין הגדרה ברורה, לפחות לא מבחינה חוקית. סביר בעיני מי? בעיני המשפחה? בהתאם לנסיבות? (ואם האמבולנס באותו אזור היה תפוס והיה צריך להגיע מאזור אחר - 20 דקות יכול בהחלט להוות זמן סביר כשהמרחק רב והדרך עמוסה...לא?!). במידה והצוות יצא בעת קבלת הקריאה למקרה בנסיעה דחופה לא נראה לי שהטענה הזו תזכה ליחס מיוחד מבחינת בית המשפט. אכן, מקרה מצער, טרגדיה אמיתית, אבל לא אשמת מגן דוד אדום. מבחינת רשלנות - גם אין קייס. אין עוררין, שחולה אסטמה לא צריך היום למות מהתקף אסטמה. ואכן, אם בעת ההגעה החולה חי - (דגש על חי) אכן זו רשלנות אם הוא מת אצלך בידיים.... כי יש לנו פתרונות דפנטיביים לאסטמה. מאחר, שלפי הסיפור מתואר חולה שנמצא במוות קליני בעת ההגעה של צוות הנט"ן למקום, קרי - ללא נשימה וללא דופק. בוצע החייאה כמקובל לפי הסטנדרט המקובל ואין כאן פסול בעבודת הצוות, בוודאי שלא רשלנות. ההיפך. אף אחד לא מערער על כך שאם היו מגיעים בזמן שהיה חי, סביר שהתוצאה הייתה שונה. באותה מידה גם חולה שעושה עכשיו אוטם, מזעיק נט"ן והנט"ן מגיע אחרי 3 דקות ומוצא אותו ב- ,VF מבצע בו החייאה והאדון יוצא צמח או לחילופין נקבע עליו מוות יהיה אפשר לטעון שאילו היו מגיעים 3 דקות קודם ייתכן והתוצאה הייתה שונה, ואולי אף סביר... לסיכום - לא חושבת שיש להם קייס. עצוב. נורא. טרגדיה. הצורך להאשים והידיעה שזה יכול היה להסתיים אחרת בהחלט לא נותן מנוח. פתרונות? תקציב, חקיקה, הדרכה ועוד. ביש מזל. מסקנה: איפה אתה עושה את הדום נשימה או דום לב שלך או בנוכחות מי, עשוי להיות משמעותי לפרוגנוזה שלך לא פחות ממרכיבים אחרים. יש כמה כאלו שבהחלט עשו את זה במקום ובזמן הנכון.