תביעה שנגמרה באי צדק
הגשנו תביעה לבית משפט לתביעות קטנות עבור שני מקרים של התמשכות תיקון מעבר למותר על פי חוק הגנת הצרכן לגבי מזגן מיני מרכזי בשנת האחריות הראשונה.
החוק קובע שהחברה חייבת לתקן את המזגן עד 3 ימים לכל היותר, אך לקח לחברה לתקן יותר מחודש בתקופה הכי קרה בחורף, ועוד פעם יותר מחודש בתקלה נפרדת בקיץ.
אלה היו 2 תביעות נפרדות שנדונו בדיון אחד.
היינו 3 אנשים בדירה שסבלנו ואת המקרה הראשון תארתי כאן:
[URL]http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=2295&MessageId=174084275#174084275[/URL]
התביעה כללה גם דברים נוספים מעבר לסבל (בזבוז זמן, ביקרו אצלנו טכנאים 6 פעמים בחורף, ו- 8 פעמים בקיץ, היו 2 מקרים שדחו את הביקור ביום הביקור עצמו או בכלל לא הופיעו, עוגמת נפש וכו'), אבל הסבל היה הדבר העיקרי בגינו תבענו.
התביעה הייתה לפיצוי של 3000 ש"ח עבור כל מקרה, וסה"כ 6000 ש"ח.
יש לציין שלפני הגשת התביעה כתבתי לנתבעת שאני מוכן להסתפק בחצי הסכום כדי לא להגיע לבית משפט, והחברה סרבה בשני המקרים.
אני הייתי בטוח שהשופט יפסוק בוודאות לפי גובה התביעה (בין היתר כדי להרתיע חברות גדולות מהפרת חוק הגנת הצרכן בצורה בוטה ומזלזלת), אך התברר לי שהצדק לא תמיד נעשה.
השופט כבר בתחילת המשפט לא רצה לשמוע שוב את מה שנכתב כבר בכתב התביעה, ולאחר זמן קצר מאד הציע לי שהחברה תתן לי עבור 2 המקרים עוד שנת אחריות מלאה בתוספת של 1000 ש"ח.
אני הייתי המום מהצעת השופט הנמוכה (להערכתי שנת אחריות שווה 500-800 ש"ח, אני לא יודע בדיוק). הוא הציע לי לצאת ולחשוב על כך בחוץ ואז לחזור עם תשובה אם אני מוכן להצעה שלו.
פחדתי מאד לענות תשובה שלילית לשופט, כי אז אולי היה מוריד את הסכום עוד יותר, או במקרה הטוב משאיר אותו על כנו.
תוך כדי השהייה בחוץ פנה אלי נציג הנתבעת והציע לי לקבל 2 שנות אחריות מלאות במקום מה שהציע השופט (הוא טען ששנת אחריות שווה 1000 ש"ח, שלדעתי זה לא נכון, אפילו שהמזגן באמת מאד יקר לתיקון).
בסופו של דבר הצעתי לנציג החברה להתפשר על 3 שנות אחריות מלאות שיחולו מסיום 3 שנות האחריות שקיבלתי במקור, והוא הסכים, והשופט קבע את זה כפסק דין סופי.
אחד הדברים שחשבתי לאחר המשפט היה שאולי לא הדגשתי את זה שהחברה הפרה את חוק הגנת הצרכן (רק אמרתי שלקח יותר מחודש בחורף ויותר מחודש בקיץ). כמובן שבכתב התביעה זה היה כתוב. אבל לאחר מחשבה, נראה לי שהשופט כבר קבע את הפשרה שלו עוד לפני תחילת המשפט, ולא חשוב מה הייתי אומר במשפט עצמו.
מוסר ההשכל מהסיפור הוא שלא תמיד משפטים מסתיימים בעשיית צדק, והחברות הגדולות והדורסניות מצליחות לצאת בעונשים מגוחכים (ואחר כך אנו עוד מתפלאים למה הן ממשיכות לעשות מאיתנו צחוק ולזלזל בחוק).
הגשנו תביעה לבית משפט לתביעות קטנות עבור שני מקרים של התמשכות תיקון מעבר למותר על פי חוק הגנת הצרכן לגבי מזגן מיני מרכזי בשנת האחריות הראשונה.
החוק קובע שהחברה חייבת לתקן את המזגן עד 3 ימים לכל היותר, אך לקח לחברה לתקן יותר מחודש בתקופה הכי קרה בחורף, ועוד פעם יותר מחודש בתקלה נפרדת בקיץ.
אלה היו 2 תביעות נפרדות שנדונו בדיון אחד.
היינו 3 אנשים בדירה שסבלנו ואת המקרה הראשון תארתי כאן:
[URL]http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=2295&MessageId=174084275#174084275[/URL]
התביעה כללה גם דברים נוספים מעבר לסבל (בזבוז זמן, ביקרו אצלנו טכנאים 6 פעמים בחורף, ו- 8 פעמים בקיץ, היו 2 מקרים שדחו את הביקור ביום הביקור עצמו או בכלל לא הופיעו, עוגמת נפש וכו'), אבל הסבל היה הדבר העיקרי בגינו תבענו.
התביעה הייתה לפיצוי של 3000 ש"ח עבור כל מקרה, וסה"כ 6000 ש"ח.
יש לציין שלפני הגשת התביעה כתבתי לנתבעת שאני מוכן להסתפק בחצי הסכום כדי לא להגיע לבית משפט, והחברה סרבה בשני המקרים.
אני הייתי בטוח שהשופט יפסוק בוודאות לפי גובה התביעה (בין היתר כדי להרתיע חברות גדולות מהפרת חוק הגנת הצרכן בצורה בוטה ומזלזלת), אך התברר לי שהצדק לא תמיד נעשה.
השופט כבר בתחילת המשפט לא רצה לשמוע שוב את מה שנכתב כבר בכתב התביעה, ולאחר זמן קצר מאד הציע לי שהחברה תתן לי עבור 2 המקרים עוד שנת אחריות מלאה בתוספת של 1000 ש"ח.
אני הייתי המום מהצעת השופט הנמוכה (להערכתי שנת אחריות שווה 500-800 ש"ח, אני לא יודע בדיוק). הוא הציע לי לצאת ולחשוב על כך בחוץ ואז לחזור עם תשובה אם אני מוכן להצעה שלו.
פחדתי מאד לענות תשובה שלילית לשופט, כי אז אולי היה מוריד את הסכום עוד יותר, או במקרה הטוב משאיר אותו על כנו.
תוך כדי השהייה בחוץ פנה אלי נציג הנתבעת והציע לי לקבל 2 שנות אחריות מלאות במקום מה שהציע השופט (הוא טען ששנת אחריות שווה 1000 ש"ח, שלדעתי זה לא נכון, אפילו שהמזגן באמת מאד יקר לתיקון).
בסופו של דבר הצעתי לנציג החברה להתפשר על 3 שנות אחריות מלאות שיחולו מסיום 3 שנות האחריות שקיבלתי במקור, והוא הסכים, והשופט קבע את זה כפסק דין סופי.
אחד הדברים שחשבתי לאחר המשפט היה שאולי לא הדגשתי את זה שהחברה הפרה את חוק הגנת הצרכן (רק אמרתי שלקח יותר מחודש בחורף ויותר מחודש בקיץ). כמובן שבכתב התביעה זה היה כתוב. אבל לאחר מחשבה, נראה לי שהשופט כבר קבע את הפשרה שלו עוד לפני תחילת המשפט, ולא חשוב מה הייתי אומר במשפט עצמו.
מוסר ההשכל מהסיפור הוא שלא תמיד משפטים מסתיימים בעשיית צדק, והחברות הגדולות והדורסניות מצליחות לצאת בעונשים מגוחכים (ואחר כך אנו עוד מתפלאים למה הן ממשיכות לעשות מאיתנו צחוק ולזלזל בחוק).