תביעות השתקה - מאמר שכתבתי והתפרסם במגזין המשפטי "תקדין"

[ערן שפילינגר]

תביעות השתקה - מאמר שכתבתי והתפרסם במגזין המשפטי "תקדין"

פירסום של ביקורת שלילית על מסעדה, או על שירות לקוי של בית עסק, עלולים לזכות לתגובה של מכתבי איומים בתביעות משפטיות, ובמקרה הגרוע - בתביעת לשון הרע שכבר הוגשה נגד המפרסם.
חוק איסור לשון הרע, מטבעו מגביל את חופש הביטוי ואת האפשרות לפרסם ברבים התבטאויות מסויימות ופוגעניות. ממשלת נתניהו הוציאה את החוק מאיזון ותיקנה אותו, באופן שמאפשר פסיקת פיצוי של עד 300,000 ש"ח נגד נתבע בלשון הרע - בלי שיוכח שההתבטאות של הנתבע גרמה לנזק כלשהו. בגין נזקים מוכחים קיימים פיצויים נוספים.

החוק, בנוסחו הנוכחי ובהיעדר הסדר חוקי אחר, משמש גופים בעלי משאבים כדי להשתיק קול ביקורת המופנה כלפיהם. תביעות לשון הרע מוגשות נגד אזרחים תמימים, נגד גופים ציבוריים כגון עמותות חברתיות ועמותות הפועלות לשימור איכות הסביבה, ואפילו נגד גופי תקשורת.
לא מדובר בתביעות מוצדקות, אלא בכלי בזוי לפגיעה בכיסו של מי שמעז להשמיע קול ביקורת נגד אותם גופים.
מטרתה של תביעת השתקה היא בעצם ניהול ההליך המשפטי היקר. אפילו אם התביעה מופרכת ובלתי מבוססת, ניהולה בבית המשפט מצריך משאבים וממון רב שהנתבע ברוב המקרים אינו יכול להרשות לעצמו.

מצ"ב קישור למאמר שכתבתי בעניין הזה. המאמר התפרסם בפורטל "תקדין".
http://www.takdin.co.il/Pages/Article.aspx?artId=5582515

במידה והוגשה נגדכם תביעת לשון הרע, ניתן לפנות למשרדנו לצורך קבלת ייעוץ משפטי. פרטים באתר:
http://www.sbs-adv.co.il/

 

[עוד יעקב חוראני]

שאלה למומחה

איפוא כתוב בחוק שאפשר לחייב עד 300,000 שקל?

 

[עופר בן אברהם]

הסכום המרבי בתביעת לשון הרע

אם לא הוכח נזק -
50,000 ש"ח בהתאמה למדד ספטמבר 1998, ואם הוכחה כוונה לפגוע, כפל הסכום המותאם (סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע). חשוב לזכור, כי הסכום הנפסק נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, והוא עשוי להיות נמוך בהרבה מזה הנקוב בחוק;
אם הוכח נזק - לפי שיעור הנזק.
הייתה הצעת חוק להגדיל את הסכום הבסיסי המרבי של תביעה בלא הוכחת נזק ל- 300,000 ש"ח, כך שאם תוכח כוונה לפגוע יהיה הסכום 600,000 ש"ח (בהתאמה למדד כאמור), וכן לקבוע, כי אם הוכח, שלא ניתנה לנפגע אפשרות לפרסם את תגובתו, בית המשפט יהיה רשאי לפסוק לו עד פי חמישה מהסכום הבסיסי המוגדל (קרי: עד 1,500,000 ש"ח בהתאמה למדד כאמור).

 

[ערן שפילינגר]

נכון, יש לתקן

ההצעה עברה רק בקריאה ראשונה.
יתוקן. תודה על ההערה.

 

[עופר בן אברהם]

ולמותר לציין

מה שנאמר פעמים אין ספור בפורום זה, שלמפרסם לשון הרע עשויה לעמוד הגנה מההגנות שבחוק, כגון שהפרסום אמת ויש בו עניין ציבורי או שנעשה בתום לב בנסיבות מוגדרות (למשל, כדי להגן על עניין אישי כשר של המפרסם או של מי שהפרסום מופנה אליו, כביקורת על יצירה שפרסם הנפגע או על פעולה שעשה בפומבי, ועוד), ואז תידחה התביעה נגדו.

 

[ערן שפילינגר]

הכוח של תביעת השתקה טמון בעצם ניהול ההליך

וכשמדובר בגופים חזקים ועשירים, יש להם את המשאבים להגיש תביעות מסובכות.
בתי המשפט לא פוסקים הוצאות הגנה מלאות כשתביעה כזו נדחית ולכן, מצד התובע, הוא גורם נזק כספי לנתבע בעצם קיומו של ההליך המשפטי, כשהסיכון שלו בתום ההליך הוא סיכון קטן.

במדינות מסויימות בארה"ב, תביעת השתקה יכולה לסכן את התובע שכן ניתן לתבוע את התובע בתביעה נזיקית. הנתבע יכול להשיב את הוצאותיו המשפטיות ואף מעבר להן. הרעיון הזה אינו משתלב היטב עם התפיסה בישראל של זכות הגישה לערכאות. לדוגמה, השופט חיים כהן קבע בע"א 183/75 דב אלון נ' מדינת ישראל ואח': "החוק הוא שגם לטרדנים שמורה זכות הגישה אל בתי-המשפט, ולא על דעת עצמנו ננעל בפניהם את השערים".

 

[עוד יוסף פנדריך]

על כל תביעת דיבה אפשר להגיד שזאת תביעת השתקה

ברור לך שענישת תובעים בגלל הגשת תביעה כספית גבוהה עלולה לעודד הוצאת דיבה.

 

[ערן שפילינגר]

יש קושי מסויים

להבחין בין מקרים בהם נפגע לשון הרע זכאי לפיצויים, לבין מקרים בהם הוא מגיש הליך סרק במטרה לנטרל את הצד שכנגד.
מצד שני, מצב בו תובע בהליך סרק אינו עומד בפני שום סנקציה משמעותית, הוא מצב לא מאוזן.
מי שמגיש תביעה צריך להיות בטוח בכך שהיא מבוססת דיה. אם היא לא מבוססת, אז שיפתור את ענייניו מול הצד שכנגד - מחוץ לאולם בית המשפט. לפרטים בחברה מתורבתת צריכים להיות כלים לפתור סכסוכים רבים גם בלי לפנות לערכאות שיפוטיות.

 

[ערן שפילינגר]

תיקון טעות

החוק טרם תוקן, ההצעה לתיקונו באופן שמאפשר פסיקה פיצוי עד 300 אש"ח ללא הוכחת נזק, עברה בכנסת בקריאה ראשונה בלבד.

 

[prizman]

מאמר מעניין.

הייתי שמח להרחבה עם דוגמאות מישראל ומארה"ב ובמיוחד על מנגנון
ה ANTI SLAPP.

 

[ערן שפילינגר]

תודה, ומעט מידע נוסף

דוגמאות מישראל:
מלצריות בבית הקפה שליד אונ' תל אביב נאבקו לשפר את תנאי השכר שלהן והפיצו עלון מידע על המאבק שלהן, בסביבת בית הקפה. "עלית קופי TO GO" הגישה נגדן תביעת לשון הרע ע"ס חצי מיליון ש"ח. התביעה נמחקה לאחר מספר ימים.

החברה לאוטומציה במנהל השלטון המקומי הגישה תביעת לשון הרע ע"ס 2.5 מיליון ש"ח נגד יו"ר ועד העובדים שלה מכיוון שהוא סיפר לעובדים על דיון שהתקיים בכנסת, בו דנו בניהול הכושל של החברה.

ארגון מחסון ווטש מתח ביקורת על שופט צבאי וקיבל בתגובה מכתב איום בתביעת לשון הרע, עם דרישה ל100,000 ש"ח. הארגון התלונן על השופט הצבאי בצינורות המקובלים, ולא הוגשה שום תביעה.

האגודה לזכויות האזרח בישראל פירסמה תלונה שקיבלה מאזרח, שפנה למנהל מקרקעי ישראל בתלונה על קבלן שפלש לטענתו לחוף בכינרת. הקבלן שלח אל המתלונן מכתבי אזהרה מעורך דין, עם דרישה לפיצוי ללא הוכחת נזק לפני נקיטה בהליכים משפטיים נוספים. שום הליכים לא ננקטו, זה היה איום סרק כדי שהאזרח יפסיק לדווח לממ"י.

בתקשורת, שלי יחימוביץ' בתפקידה כעיתונאית בחדשות ערוץ 2 מתחה ביקורת על כך שמוזיאון תל אביב תיכנן לשנות את שמו למוזיאון ע"ש סמי ואביבה עופר, כנגד תרומה בסך 20 מיליון דולר. חברת החדשות קיבלה איומים בתביעות מעורכי הדין של משפחת עופר, וכשהתחילו לדבר על עלויות משפט שינוהל בארה"ב, חברת החדשות התקפלה ופירסמה התנצלות על דבריה של יחימוביץ'.

אבי ניר, מנכ"ל "קשת", קיבל מכתבי איומים מעורכי הדין של ישראייר ושל בעלי מניות בה, עקב פרומואים לכתבת תחקיר ב"עובדה" על אירוע בטיחות בו מטוס של ישראייר כמעט התנגש בקרקע בניו יורק. האירוע קרה בזמן שישראייר ניסתה לקבל קו טיסות סדיר לניו-יורק והתחקיר לא סייע להם להצניע את האירוע. בסוף התחקיר שודר בעיכוב רב. ראה כתבה מדה-מרקר:
http://www.themarker.com/advertising/1.305537

דוגמה אחת מארה"ב: עיתונאים של רשת FOX הכינו תחקיר על הסכנה הגדולה שבצריכת חלב מפרות שקיבלו הורמוני גדילה. יצרנית ההורמון, מונסנטו, הצליחה להטיל אימה על מנהלי רשת FOX באיומים בתביעות דיבה של מאות מליוני דולרים והרשת החליטה לגנוז את התחקיר. עיתונאים שעבדו על התחקיר וסירבו להתיישר עם ההנחיה של הרשת, פוטרו.

לגבי חקיקת אנטי-סלאפפ, על קצה המזלג, מחקר של אשנמילר ו-נורמן בכותרת
Measuring the Impact of Anti-SLAPP Legislation on Monitoring and Enforcement
הציג נתונים לפיהם חקיקת אנטי-סלאפפ בארה"ב החזירה לפעילים סביבתיים את הבטחון לפעול נגד גופים חזקים המזהמים את הסביבה.

בקליפורניה, כדוגמה, הוסדרה בתחילת שנות ה90 פרוצדורה מיוחדת לדיון מקדמי בתביעות שיש בהן חשש להשתקה. כאשר מוגשת תביעה נגד נתבע על כך שהשתמש בחופש הביטוי בנושא בעל עניין לציבור, מוטל על התובע להוכיח שההתבטאות נועדה לגרום לו לנזק, בהליך מקדמי לפני שהתביעה החלה להתברר. לא מכניסים את הנתבע להוצאות הכרוכות בהתגוננות מפני תביעת לשון הרע, לפני שהתובע הוכיח שזו תביעה לגיטימית ולא תביעת השתקה.

זה ממש על קצה המזלג, אם הנושא מעניין אותך - אפנה אותך לפסקי דין ולמחקרים.

 

[prizman]

תודה.

לא יודע איך להגדיר מעניין.
סה"כ איימו עלי במשך כל חיי רק 3-4 פעמים בתביעה עקב דברים שכתבתי ברשת.
התשובה שלי הייתה תמיד לקונית "תתבעו".
למותר לציין שלא הוגשה אפילו תביעה אחת וגם אם הייתה מוגשת הייתי מסתדר עם זה.
אשמח לחומר נוסף, סביר שיגיעו עוד איומים, נותרו לי עוד כמה שנים לחיות ולכתוב נראה לי :0)

 

[dino_din]

יש עכשיו את תביעת ההשתקה נגדת שרון שפורר

http://www.themarker.com/advertising/1.3036017

"היעד הושג: בתוך יממה וחצי יותר מ-3,000 עיתונאים, אנשי ציבור, פעילים חברתיים ואזרחים, חתמו על יוזמת ארגון העיתונאים והצטרפו למיזם "גם אני שרון שפורר", שנועד להעניק הגנה לעיתונאית מול תביעת ההשתקה שמנהלת נגדה חברת אורבן, שהיתה בבעלותו של סוחר הנשים דוד דגמי."

 

[ערן שפילינגר]

דוגמה מצוינת. תודה.