תביעות קטנות - רק לאנשים גדולים מסתבר!
לפני כשנתיים נסעתי לתומי מקניון גבעתיים אל מרכז ת"א בשעות אחה"צ המוקדמות. עמדתי ברמזור בצומת מעריב, ובהתחלף האור לירוק- כאשר התחלתי לנסוע, חשתי בזעזוע ורעש עצומים ברכב. הבנתי שמשאית הגרר הענקית שעמדה משמאלי פשוט לקחה סיבוב רחב יותר עם הפנייה ושחקה לי את כל הצד השמאלי של הרכב המצ'וקמק שלי.
מיד התעשתי, או יותר נכון התחממתי, והחלטתי לפנות שמאלה לאחר המשאית באמונה שהיא מיד תעצור לאחר הצומת הגדול (אי אפשר היה לפספס את הנזק ואת המכה לרכב). לדאבוני הרב, המשאית לא עצרה ולא נעליים.
רוכב אופנוע עצר לידי ושאל אם אני בסדר, עניתי לו שמלבד ההלם אני חושבת שאני בסדר. הוא הפנה את תשומת לבי לכך שהמשאית – אשר גוררת אופנועים – עצרה בהמשך הכביש ליד חנות אופנועים. רוכב האופנוע גם המליץ לי לא לנהוג ברכב לאחר שראה את הנזק הרב שנעשה לרכב. אחד מהחסרונות והיתרונות שלי, הוא שאני לא מקשיבה לאף אחד כשנעשה לי אי-צדק או עוול. מיד נכנסתי למכונית שלי ונסעתי אחרי המשאית במשך מספר דקות (!!); צפרתי, צעקתי, מה לא עשיתי – והנהג לא עצר. בסופו של דבר, לקחתי יוזמה ופשוט חסמתי את המשאית באמצע הכביש כדי שלא תוכל להמשיך לנסוע. נהג המשאית זיהה אותי, צחק, ועשה לי אצבע משולשת. עמדתי שם מספר דק', אובדת עצות, צילמתי אינספור תמונות, ואז התחלתי לפחד שמא יירד מהמשאית ופשוט יחטיף לי מכות – ילדה פצפונת שמשחקת אותה קשוחה על הכביש, אז בלית ברירה המשכתי לנסוע.
באותו שבוע הגשתי תלונה במשטרה, מאחר ולא הייתה פגיעה בנפש אלא רק ברכוש, התיק נסגר, אך הם הביאו לי את פרטי החברה הפרטית שם עובד נהג המשאית. מיותר לציין, שבאותה קלות יכולתי להיפצע – והנהג הנוראי הזה אפילו לא טרח לבדוק מה הנזק שעשה. מבחינתי – זה פגע וברח לכל דבר!!!
עכשיו אני מגיעה לעיקר – בטוחה בצדקתי, הגשתי תביעה בבית דין לתביעות קטנות כנגד החברה הפרטית, כפי שנאמר לי לעשות. כולה רציתי לקבל חזרה את ההוצאות על תיקון הרכב ועל אובדן יום עבודה שנאלצתי לנסוע למוסך. המשפט נקבע לכמעט שנה ממועד התאונה. שוב מצאתי את עצמי – סטודנטית צעירה בת 24 מול מפלצת משומנת היטב.
למי שלא יודע – בתביעה קטנה מותר לתבוע עד סכום מסוים (נראה לי ש-30,000ש"ח) ולא מתאפשר ייצוג על ידי עורך-דין! הייתם מצפים שבבית משפט לתביעות קטנות, שנועד למען האזרח הקטן שרוצה ליישב את הסכסוכים שלו בדרכים מקובלות, יקפידו על מאזן הכוחות והשוויון. אולם, לתדהמתי הרבה, החברה שכרה מתמחה למשפטים שתייצג אותם – נציג שעובד בחברה בפועל אפילו לא טרח להגיע, קל וחומר הנהג. המתמחה הייתה כל כך מיומנת בתחום (ואף אמרה לי במסדרון שהיא אוטוטו ניגשת למבחן ההתמחות, ושזה מה שמפריד בינה לבין התואר 'עורך דין') שנאלמתי דום. היא שלפה כל טריק אפשרי כדי לעכב את ההחלטה, לסלף את דבריי, הביאה פסקי דין שלא ידעתי על קיומם והכל כדי לקבל עוד דיון – ואמרו שלא הצליחו ליצור קשר עם הנהג ולכן רוצים דיון נוסף! היה להם כמעט שנה!!!!
השופטת, שככל הנראה מכירה את ההתנהלות הזאת של החברות, המליצה למתמחה "בחום" לשלם לי. המתמחה התקשרה לבוס שלה, וחזרה עם תשובה – לא. הם מעוניינים עוד הזדמנות להשיג את הנהג. השופטת כעסה אבל אישרה להם. מאז – במשך יותר מחצי שנה, הם לא שילמו לי הוצאות על ההגעה לדיון כפי שנדרש מהם, ולאחר שהשופטת כבר סגרה את התיק ופסקה פי 2 ממה שביקשתי (משום שזה באמת מה שמגיע לי אחרי עוגמת הנפש שהם מעבירים אותי) הם ממשיכים להעביר אותי תלאות ביורוקרטיות עם כל מיני הליכים משפטיים שאין לי מושג בהם!!!!
זאת ועוד, לפני הדיון שלי הייתי עדה לשני דיונים נוספים – הראשון של אדם צעיר, נראה בגילי, רוכב אופנוע שתבע גם נהג מכונית על כך שפגע לו באופנוע והשבית אותו לגמרי מתפקוד. הצעיר הסביר בתום לב איך נהג בכביש, אולם נהג המכונית קיבל אף הוא מתמחה מחברת הביטוח שייצג אותו, והתחיל לשאול אותו שאלות שרוכב האופנוע פשוט לא ידע איך להתמודד איתן, ולהציע מודלים עם מכוניות קטנות של מה שקרה- האם נסע באמצע הנתיב, בקצה הנתיב, על מה בדיוק הסתכל. אפילו אם גרסתו של נהג המכונית נכונה – לא היה לרוכב האופנוע שום סיכוי מול המתמחה!!!!
הדיון השני היה של מישהי שתבעה חברת תקשורת כלשהי על שהשאירה אותה במסלול מסוים במשך שנים ובכך גבתה ממנה אלפי שקלים. גם חברת התקשורת שכרה מתמחה שייצג אותה. כמובן שהאישה הפסידה.
מה שראיתי וחוויתי בבית משפט לתביעות קטנות מקומם אותי! אני יודעת שכולם אומרים לי "זה לא עניין של חיים או מוות", "מערכת המשפט מושחתת", "אין צדק למה את מצפה, את תמימה". אבל בכל זאת – אני לא בבג"צ ולא בדיון על מליוני שקלים, אלא רק מעוניינת ליישב את הסכסוכים "הקטנים" שלי בדרך הולמת ומקובלת – כדי שיחליטו גרסתו של מי סבירה יותר. אך כשמאזן הכוחות כל כך מעוות באולם, ואני מתמודדת מול אדם שמכיר את רזי המשפט ובמיוחד בתחום שבו הוא מדיין – אין לי סיכוי! אני חסרת אונים.
אותן חברות משתמשות בפרצה בחוק, ואני שואלת –
אם הפרצה הזו ידועה, למה לא סותמים אותה???
כמובן שלא ציינתי שם של שום חברה, מחשש פן יתבעו אותי בבית משפט לתביעות קטנות.
נועה ציטרון.
לפני כשנתיים נסעתי לתומי מקניון גבעתיים אל מרכז ת"א בשעות אחה"צ המוקדמות. עמדתי ברמזור בצומת מעריב, ובהתחלף האור לירוק- כאשר התחלתי לנסוע, חשתי בזעזוע ורעש עצומים ברכב. הבנתי שמשאית הגרר הענקית שעמדה משמאלי פשוט לקחה סיבוב רחב יותר עם הפנייה ושחקה לי את כל הצד השמאלי של הרכב המצ'וקמק שלי.
מיד התעשתי, או יותר נכון התחממתי, והחלטתי לפנות שמאלה לאחר המשאית באמונה שהיא מיד תעצור לאחר הצומת הגדול (אי אפשר היה לפספס את הנזק ואת המכה לרכב). לדאבוני הרב, המשאית לא עצרה ולא נעליים.
רוכב אופנוע עצר לידי ושאל אם אני בסדר, עניתי לו שמלבד ההלם אני חושבת שאני בסדר. הוא הפנה את תשומת לבי לכך שהמשאית – אשר גוררת אופנועים – עצרה בהמשך הכביש ליד חנות אופנועים. רוכב האופנוע גם המליץ לי לא לנהוג ברכב לאחר שראה את הנזק הרב שנעשה לרכב. אחד מהחסרונות והיתרונות שלי, הוא שאני לא מקשיבה לאף אחד כשנעשה לי אי-צדק או עוול. מיד נכנסתי למכונית שלי ונסעתי אחרי המשאית במשך מספר דקות (!!); צפרתי, צעקתי, מה לא עשיתי – והנהג לא עצר. בסופו של דבר, לקחתי יוזמה ופשוט חסמתי את המשאית באמצע הכביש כדי שלא תוכל להמשיך לנסוע. נהג המשאית זיהה אותי, צחק, ועשה לי אצבע משולשת. עמדתי שם מספר דק', אובדת עצות, צילמתי אינספור תמונות, ואז התחלתי לפחד שמא יירד מהמשאית ופשוט יחטיף לי מכות – ילדה פצפונת שמשחקת אותה קשוחה על הכביש, אז בלית ברירה המשכתי לנסוע.
באותו שבוע הגשתי תלונה במשטרה, מאחר ולא הייתה פגיעה בנפש אלא רק ברכוש, התיק נסגר, אך הם הביאו לי את פרטי החברה הפרטית שם עובד נהג המשאית. מיותר לציין, שבאותה קלות יכולתי להיפצע – והנהג הנוראי הזה אפילו לא טרח לבדוק מה הנזק שעשה. מבחינתי – זה פגע וברח לכל דבר!!!
עכשיו אני מגיעה לעיקר – בטוחה בצדקתי, הגשתי תביעה בבית דין לתביעות קטנות כנגד החברה הפרטית, כפי שנאמר לי לעשות. כולה רציתי לקבל חזרה את ההוצאות על תיקון הרכב ועל אובדן יום עבודה שנאלצתי לנסוע למוסך. המשפט נקבע לכמעט שנה ממועד התאונה. שוב מצאתי את עצמי – סטודנטית צעירה בת 24 מול מפלצת משומנת היטב.
למי שלא יודע – בתביעה קטנה מותר לתבוע עד סכום מסוים (נראה לי ש-30,000ש"ח) ולא מתאפשר ייצוג על ידי עורך-דין! הייתם מצפים שבבית משפט לתביעות קטנות, שנועד למען האזרח הקטן שרוצה ליישב את הסכסוכים שלו בדרכים מקובלות, יקפידו על מאזן הכוחות והשוויון. אולם, לתדהמתי הרבה, החברה שכרה מתמחה למשפטים שתייצג אותם – נציג שעובד בחברה בפועל אפילו לא טרח להגיע, קל וחומר הנהג. המתמחה הייתה כל כך מיומנת בתחום (ואף אמרה לי במסדרון שהיא אוטוטו ניגשת למבחן ההתמחות, ושזה מה שמפריד בינה לבין התואר 'עורך דין') שנאלמתי דום. היא שלפה כל טריק אפשרי כדי לעכב את ההחלטה, לסלף את דבריי, הביאה פסקי דין שלא ידעתי על קיומם והכל כדי לקבל עוד דיון – ואמרו שלא הצליחו ליצור קשר עם הנהג ולכן רוצים דיון נוסף! היה להם כמעט שנה!!!!
השופטת, שככל הנראה מכירה את ההתנהלות הזאת של החברות, המליצה למתמחה "בחום" לשלם לי. המתמחה התקשרה לבוס שלה, וחזרה עם תשובה – לא. הם מעוניינים עוד הזדמנות להשיג את הנהג. השופטת כעסה אבל אישרה להם. מאז – במשך יותר מחצי שנה, הם לא שילמו לי הוצאות על ההגעה לדיון כפי שנדרש מהם, ולאחר שהשופטת כבר סגרה את התיק ופסקה פי 2 ממה שביקשתי (משום שזה באמת מה שמגיע לי אחרי עוגמת הנפש שהם מעבירים אותי) הם ממשיכים להעביר אותי תלאות ביורוקרטיות עם כל מיני הליכים משפטיים שאין לי מושג בהם!!!!
זאת ועוד, לפני הדיון שלי הייתי עדה לשני דיונים נוספים – הראשון של אדם צעיר, נראה בגילי, רוכב אופנוע שתבע גם נהג מכונית על כך שפגע לו באופנוע והשבית אותו לגמרי מתפקוד. הצעיר הסביר בתום לב איך נהג בכביש, אולם נהג המכונית קיבל אף הוא מתמחה מחברת הביטוח שייצג אותו, והתחיל לשאול אותו שאלות שרוכב האופנוע פשוט לא ידע איך להתמודד איתן, ולהציע מודלים עם מכוניות קטנות של מה שקרה- האם נסע באמצע הנתיב, בקצה הנתיב, על מה בדיוק הסתכל. אפילו אם גרסתו של נהג המכונית נכונה – לא היה לרוכב האופנוע שום סיכוי מול המתמחה!!!!
הדיון השני היה של מישהי שתבעה חברת תקשורת כלשהי על שהשאירה אותה במסלול מסוים במשך שנים ובכך גבתה ממנה אלפי שקלים. גם חברת התקשורת שכרה מתמחה שייצג אותה. כמובן שהאישה הפסידה.
מה שראיתי וחוויתי בבית משפט לתביעות קטנות מקומם אותי! אני יודעת שכולם אומרים לי "זה לא עניין של חיים או מוות", "מערכת המשפט מושחתת", "אין צדק למה את מצפה, את תמימה". אבל בכל זאת – אני לא בבג"צ ולא בדיון על מליוני שקלים, אלא רק מעוניינת ליישב את הסכסוכים "הקטנים" שלי בדרך הולמת ומקובלת – כדי שיחליטו גרסתו של מי סבירה יותר. אך כשמאזן הכוחות כל כך מעוות באולם, ואני מתמודדת מול אדם שמכיר את רזי המשפט ובמיוחד בתחום שבו הוא מדיין – אין לי סיכוי! אני חסרת אונים.
אותן חברות משתמשות בפרצה בחוק, ואני שואלת –
אם הפרצה הזו ידועה, למה לא סותמים אותה???
כמובן שלא ציינתי שם של שום חברה, מחשש פן יתבעו אותי בבית משפט לתביעות קטנות.
נועה ציטרון.
