תבניות של אנשים גדולים

[Little Astrid]

תבניות של אנשים גדולים

צלליות של אנשים גדולים מרחפות לי מעל הראש, לוחשות לי את מה שאוזניי רוצות לשמוע וגם את מה שלא. "יום אחד את עוד תהיי גדולה כמונו, את כשרונית ויש בך הכל" מלטפות אותי במילים יפות, "ואולי את בכלל גדולה מדי בשבילנו" בוחנות מימין ומשמאל. יש בי כל-כך הרבה פגמים שמוסתרים היטב מאחורי מילים חינניות ורכות בלתי מורגשת. עד שמכירים אותי ומבינים שאני בעצם לא יותר מהכלום שאני רוצה להיות. אני רוצה להיות אישה גדולה, אחת שאפשר לראות את הנשמה שלה דרך העיניים ולא רק דרך המילים הכתובות על דף הנייר, שלא מפחדת להראות מה היא באמת - אחת עם פלוסים. מה שחשוב באמת סמוי מן העין. אולי אני סתם סמיכה מדי. __________________________________________________________________ שלום, אני עדיין לא יודעת את החוקים בפורום הזה (ואם יש חוקים), אם צריך להיות "רשום" כחבר פורום בשביל לכתוב. הגעתי לכאן במקרה ופשוט התאהבתי. את הקטע שכתוב למעלה כתבתי לפני חודשיים (09/09/07). אשמח אם תקראו, תבקרו, תתמכו, אבל אל תשפטו.

 

[מיקי10 א]

אוי

i was touched

 

[הזוייה]

ואולי צריך להסיר את המסכה, או את הגלימה

שעוטפת את המילים היפות, ולעמוד מול האחר באותנטיות שלך. לפעמים אנחנו מפחדים להיות חשופי כי אז מגדלים את האני האמיתי שלך וזה מביך ומפחיד. את צריכה להנשים את החיים, לתת להם מקום, אוויר, חמצן ולא להשתמש בכלי עזר שהוא מכונת הנשמה בצורת מילים ובגדים. הבגדים הם כמו טלאים והטלאים הללו אינם יכולים להפוך לתחליף לחיים. עולמנו סובל מארגון יתר, מהחלטות שנשענות על התניות חברתיות ואת כל הזמן במאמץ לרצות את כולם חוץ מאת עצמך וזה מתיש. מתיש נורא. ברגע שתתני לעצמך להיכנס לנדבכי חוסר הוודאות ואי הידיעה וברגע שתאמיני בעצמך לא תזדקקי לכל העטיפות הללו. נ.ב כתבת יפה.