מצה וזריזות
ביאנקה יקרה, בדיוק אחרי שעניתי לך ,קראתי מאמר של הרב פנחס סטולפר "משמעותה הפנימית של המצה" ולמה זה תפס אותי? כי הפתיח אומר כך: "אכילת מצה היא התרסה נגד חוקי הטבע,הזמן וההיסטוריה." מסתבר שאם מניחים לבצק(קמח ומים בלבד) יותר מ18 דקות הוא מתחיל בתהליך תסיסה,מה שגורם לו לתפוח. לכן יש צורך להזדרז ולאפות את הבצק,כך שתהליכי התסיסה,שהם טבעיים,לא יתרחשו. מכאן, כשאנו מתמהמהים-הבצק מחמיץ. כשאנו מזדרזים-הבצק אינו מחמיץ-מכנים זאת מצה. מה ששונה בין חמץ למצה הוא הזמן. גם בני ישראל יצאו ממצרים בחיפזון/בזריזות.(כי אין דרך אחרת לצאת ממצרים) אנחנו עבדים לתפיסות/אמונות שלנו מהעבר.(הם המצרים שלנו,שמצרים את חיינו ודרכנו) בכדי לצאת מהם עלינו לפעול בזריזות,כשמגיעה ההזדמנות(יציאה מהמצרים)וזאת בכדי לא לתת מקום, לא לחשוב יותר מידי,לא להילכד בתפיסות/אמונות שלנו. או אז אנחנו משתחררים-חוזרים להיות בני-חורין. אדם חופשי הוא זה שמשוחרר מתפיסות/אמונות עבריות. אז פסח שכולו מצה, ואולי נצליח להישאר במצה כל השנה,נפעל בזריזות ונפסיק להחמיץ את הבצק שלנו. בכל דור ודור צריך לראות עצמו אדם, כאילו הוא יצא ממצרים. (זה לא כאילו,זה בדיוק. לצאת ממצרים) מאחלת לכולם באהבה אורנה