תבשיל במיה בעגבניות
שלום חברים וחברות. זמן רב עבר מאז עידכון החומוס האחרון שלי. אני לא אספק לכם עידכון מקיף לכל מה שהתחדש בבלוג החומוס השכונתי החביב שלנו. אלא אפנה ישר לעניין והביא אחד מהמתכונים האחרונים שהעלינו (להנאתכם) שלכם, טל. תבשיל במיה בעגבניות (תמונות מופיעות במאמר המקורי) Thursday 1 March 2007 יש אנשים שלא יכולים לסבול אותה, אבל גם להם תספיק בדרך-כלל טעימה אחת של במיה שהוכנה כראוי כדי להשתכנע: הבמיה היא מאכל תאווה אמיתי. הבמיה היא מגולות הכותרת של המטבח המזרח-תיכוני. אוכלים אותה בכל פה בלבנון ובסוריה, בעיראק, בטורקיה, במצרים ובארץ-ישראל מזה דורות. לא כולם אוהבים במיה - בעיקר מי שאיתרע מזלם לטעום במיה שלא הכינו אותה נכון. הסוד הוא בבחירה קפדנית של תרמילי במיה קטנים (לא בדוכן בשוק אלא בבית, לאחר הקנייה). חשוב גם לחתוך אותם נכון, בלי לפצוע את התרמיל עצמו שמגיר ריר סמארקאי למגע שגם הורס את הטעם. הטיגון והייבוש אמורים לפתור את הבעיה. לבמיה צורות הכנה רבות, אבל הבישול בעגבניות הוא ה“מאסט“. את התוצאה אפשר לאכול עם אורז, עם או לצד טחינה ו/או חומוס (בכלל, כל מפגש בין רוטב עגבניות לבין הנ“ל הוא פתח לחוויות התעלות רוחניות). במטבח הפלסטיני נוהגים להוסיף לבמיה סומאק ומעט קינמון, ולפעמים גם ציפורן ותבלינים ארומטיים אחרים. לעיתים גם מטגנים את השום יחד עם הבמיה, עד להזהבה שמעניקה לו טעם קצת תקיף. אם אתם עושים ניסויים כאלה עשו אותם בזהירות, כי קל מאד להרוס את התבשיל העדין הזה. הגירסה שלפניכם היא זו שאני מכיר מהבית. הבישול הארוך של הבצל והפלפל האדום מעניק מתיקות עדינה לרוטב, ואם מקפידים להשתמש בבמיה קטנה במיוחד אז היא נימוחה בפה לתענוג. שלא בעונה, אפשר להשתמש גם בבמיה קפואה - מפשירים אותה במים חמים ומאריכים את זמן הייבוש. זה נוח מאד ומקצר את זמן הבישול, למרות שאני מעדיף את השיטה המסורתית. במיה בעגבניות. נהדרת עם חומוס המצרכים: חצי ק“ג במיה טרייה 3-4 עגבניות נאות 1-2 כפות רסק עגבניות 1/2 פלפל אדום בינוני בצל קטן-בינוני 3-4 שיני שום 1/3 כפית סוכר מלח, פלפל שחור אופן ההכנה: הבמיה: א. שוטפים את הבמיה היטב היטב. ב. בסכין חד, מסירים את שורשי הגבעול, עד למרחק של כ-3-4 מ“מ מהפרק. בסיס הבמיה הקטום צריך לקבל צורה כמעט חרוטית. ג. שוטפים שוב היטב, מסננים ומייבשים (כמה שייקח ייקח. בינתיים אפשר להכין את הרוטב). ד. מטגנים את הבמיה עד הזהבה במחבת, יפה יפה מכל הצדדים, במעט מאד שמן. מסירים מהאש. הרוטב: ה. קוצצים את הבצל ומטגנים בסיר רחב עד שהוא מתחיל להזהיב. ו. פורסים את הפלפל האדום לפרוסות דקות ומוסיפים עם מעט מים, מכסים ומאדים מספר דקות. ז. מילה לא יפה. ח. חותכים את העגבניות לקוביות (מומלץ לקלף ולרוקן גרעינים לפני, אבל לא הכרחי). מוסיפים לסיר, ממליחים ומכסים. מבשלים מספר דקות על אש בינונית-גבוהה עד שהעגבניות מגירות את הנוזלים שלהן, ומוסיפים כ-3/4 כוס מים. ממשיכים לבשל עד להתרככות של העגבניות (כ-10 דקות ביום טוב). ט. מוסיפים את רסק העגבניות, הסוכר והפלפל השחור ומבלים עוד מספר דקות. אם צריך, מוסיפים מעט מים. מבשלים עד שהרוטב אחיד (מספר דקות). בישול הבמיה: ח. מוסיפים את הבמיה לסיר ומכסים. ממשיכים לבשל על אש קטנה. ט. אחרי כמה דקות פורסים לפרוסות דקות ומוסיפים גם שיני השום. י. ממשיכים לבשל עד להתרככות הבמיה, בדרך-כלל 10-15 דקות (תלוי בגודל, בהצלחת הטיגון ובמשך הייבוש).
שלום חברים וחברות. זמן רב עבר מאז עידכון החומוס האחרון שלי. אני לא אספק לכם עידכון מקיף לכל מה שהתחדש בבלוג החומוס השכונתי החביב שלנו. אלא אפנה ישר לעניין והביא אחד מהמתכונים האחרונים שהעלינו (להנאתכם) שלכם, טל. תבשיל במיה בעגבניות (תמונות מופיעות במאמר המקורי) Thursday 1 March 2007 יש אנשים שלא יכולים לסבול אותה, אבל גם להם תספיק בדרך-כלל טעימה אחת של במיה שהוכנה כראוי כדי להשתכנע: הבמיה היא מאכל תאווה אמיתי. הבמיה היא מגולות הכותרת של המטבח המזרח-תיכוני. אוכלים אותה בכל פה בלבנון ובסוריה, בעיראק, בטורקיה, במצרים ובארץ-ישראל מזה דורות. לא כולם אוהבים במיה - בעיקר מי שאיתרע מזלם לטעום במיה שלא הכינו אותה נכון. הסוד הוא בבחירה קפדנית של תרמילי במיה קטנים (לא בדוכן בשוק אלא בבית, לאחר הקנייה). חשוב גם לחתוך אותם נכון, בלי לפצוע את התרמיל עצמו שמגיר ריר סמארקאי למגע שגם הורס את הטעם. הטיגון והייבוש אמורים לפתור את הבעיה. לבמיה צורות הכנה רבות, אבל הבישול בעגבניות הוא ה“מאסט“. את התוצאה אפשר לאכול עם אורז, עם או לצד טחינה ו/או חומוס (בכלל, כל מפגש בין רוטב עגבניות לבין הנ“ל הוא פתח לחוויות התעלות רוחניות). במטבח הפלסטיני נוהגים להוסיף לבמיה סומאק ומעט קינמון, ולפעמים גם ציפורן ותבלינים ארומטיים אחרים. לעיתים גם מטגנים את השום יחד עם הבמיה, עד להזהבה שמעניקה לו טעם קצת תקיף. אם אתם עושים ניסויים כאלה עשו אותם בזהירות, כי קל מאד להרוס את התבשיל העדין הזה. הגירסה שלפניכם היא זו שאני מכיר מהבית. הבישול הארוך של הבצל והפלפל האדום מעניק מתיקות עדינה לרוטב, ואם מקפידים להשתמש בבמיה קטנה במיוחד אז היא נימוחה בפה לתענוג. שלא בעונה, אפשר להשתמש גם בבמיה קפואה - מפשירים אותה במים חמים ומאריכים את זמן הייבוש. זה נוח מאד ומקצר את זמן הבישול, למרות שאני מעדיף את השיטה המסורתית. במיה בעגבניות. נהדרת עם חומוס המצרכים: חצי ק“ג במיה טרייה 3-4 עגבניות נאות 1-2 כפות רסק עגבניות 1/2 פלפל אדום בינוני בצל קטן-בינוני 3-4 שיני שום 1/3 כפית סוכר מלח, פלפל שחור אופן ההכנה: הבמיה: א. שוטפים את הבמיה היטב היטב. ב. בסכין חד, מסירים את שורשי הגבעול, עד למרחק של כ-3-4 מ“מ מהפרק. בסיס הבמיה הקטום צריך לקבל צורה כמעט חרוטית. ג. שוטפים שוב היטב, מסננים ומייבשים (כמה שייקח ייקח. בינתיים אפשר להכין את הרוטב). ד. מטגנים את הבמיה עד הזהבה במחבת, יפה יפה מכל הצדדים, במעט מאד שמן. מסירים מהאש. הרוטב: ה. קוצצים את הבצל ומטגנים בסיר רחב עד שהוא מתחיל להזהיב. ו. פורסים את הפלפל האדום לפרוסות דקות ומוסיפים עם מעט מים, מכסים ומאדים מספר דקות. ז. מילה לא יפה. ח. חותכים את העגבניות לקוביות (מומלץ לקלף ולרוקן גרעינים לפני, אבל לא הכרחי). מוסיפים לסיר, ממליחים ומכסים. מבשלים מספר דקות על אש בינונית-גבוהה עד שהעגבניות מגירות את הנוזלים שלהן, ומוסיפים כ-3/4 כוס מים. ממשיכים לבשל עד להתרככות של העגבניות (כ-10 דקות ביום טוב). ט. מוסיפים את רסק העגבניות, הסוכר והפלפל השחור ומבלים עוד מספר דקות. אם צריך, מוסיפים מעט מים. מבשלים עד שהרוטב אחיד (מספר דקות). בישול הבמיה: ח. מוסיפים את הבמיה לסיר ומכסים. ממשיכים לבשל על אש קטנה. ט. אחרי כמה דקות פורסים לפרוסות דקות ומוסיפים גם שיני השום. י. ממשיכים לבשל עד להתרככות הבמיה, בדרך-כלל 10-15 דקות (תלוי בגודל, בהצלחת הטיגון ובמשך הייבוש).