תגובה להתפרציות זעם.

[אמא יעל3]

תגובה להתפרציות זעם.

שלום, הבת שלי בת 7, בת יחידה להורים גרושים מאוד קשורה אליי. אני רוצה רוצה להתיעץ לגבי שני דברים: 1. יש לה לעיתים רחוקות התפרצויות זעם שבהם היא מדברת לא יפה או מנסה לפגוע "אמא אני לא אוהבת אותך" "אני רוצה לגור עם אבא" ואף עלולה להרביץ או להרוס משהו.אחרי שעובר לה היא נורא מצטערת ובוכה "מההלם" שהיא אמרה את הדברים ומאוד מחפשת את קירבתי. איך את ממליצה להגיב בזמן התקפת הזעם ואחריה? 2. לפעמים הילדה חוזרת מאביה עם משפט מסכסך "אבא אמר שאת לא בסדר כי...." אני פשוט לא יודעת איך להגיב. תודה מראש

 

[עינת גבע]

שאלות הבהרה

שלום רב, 1.איך את מגיבה להתפרצויות הזעם? 2. תני בבקשה דוגמא מפורטת. עינת גבע, מכון אדלר.

 

[אמא יעל3]

תשובה

1. כתגובה להתפרצויות זעם אני לא מתעצבנת (לפחות ברוב הפעמים) נותנת לזה לחלוף לפעמים אני מנסה לחבק ולשאול אם קרה משהו היום בבית הספר וכו'... אם ההתפרצות מוגזמת אני שולחת אותה לחדר ברוגע ומתעקשת איתה להשאר שם עד שהיא תרגע. או שאני אומרת לה לא נעים לי היחס אז עכשיו 10 דקות אני לא אתייחס אליך. כשהיא נרגעת מהעצבים היא נורא בוכה ומקבלת ממני הרבה צומת לב בהרגעה שלה. 2. היא חזרה לא מזמן מאבא ואמרה "אבא אמר שזה לא בסדר שאת יוצאת בערב ומשאירה אותי עם ביביסיטר או עם סבתא". הייתי קצת בשוק ואיזה דקה לא הגבתי. ואז אמרתי לה "איך זה גורם לך להרגיש?" והיא אמרה "לא נעים". אז אמרתי לה "תגידי לו שזה לא נעים לך". ולא התייחסתי אל זה יותר. תודה

 

[עינת גבע]

התיחסות לעיניין ועניינית

שלום רב, נשמע לי שבגדול את מתייחסת לעניין ועניינית. עינת גבע, מכון אדלר

 

[אמא יעל3]

תודה

תודה רבה, האם יש מסגרת/קבוצות הורים להורים גרושים? בדרך כלל כל קבוצות ההורים שאני שומעת עליהם זה לזוגות ופחות רלוונטי לי.

 

[עינת גבע]

"יחסים האתגר"

שלום רב, בוודאי יש ויש. יש אפילו קבוצות לסבים שילדיהם התגרשו. יחד עם זאת, אני חושבת שתוכלי לתרום ולהיתרם גם בקבוצת הורים . היום ברוב קבוצות ההורים יושבים גם הורים גרושים. משפחות מורכבות הפכו היום לנורמה. למנחים מקצועיים יש ידע נרחב. הם יכולים לתת מענה גם לשאלות ייחודיות. אדלר לימד אותנו ואני מאמינה כי בחיים הכול יחסים. מיומנויות הוריות וכלים התתאימים ליחסים עם ילדים מתאימים ליחסים בכלל. טיפוח תקשורת טובה זה שם המשחק ( הרציני). מה דעתך? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.

 

[אמא יעל3]

תשובה

מסכימה איתך

בקשר לקבוצת הורים, ניסיתי (אני גרה בעמק יזרעל), אבל כולם היו זוגות והבעיות שלי לא תמיד היו רלוונטיות לקבוצה וההפך.

 

[survivorrr]

התפרצות זעם = ביטוי תיסכול.

מעבר למה שענתה לך מנהלת הפורום לגבי הצדקת אופן תגובתך. צריך לבדוק מה גורם להתפרצות. בדרך כלל זה אירוע סמוך (בטווח זמן סביר) להתפרצות עצמה. אני לא מדבר על מצבי רוח (שיש לכל אחד) אלא על משהו יותר ממוקד. שאלה אם היה משהו בגן/בי"ס/משפחתון/צהרון/סבתא וכו' לא מספיקות או עלולות להיות ממוקדות מדי ולא לכוון למטרה הנכונה. לשאול אותה למה היא עצובה משאיר לה מספיק חופש לבחירת תחום התשובה. "אני לא אוהבת אותך" לא חייב להיות ביטוי לחוסר אהבה. צריך לנסות להבין ולבדוק למה היא באמת מתכוונת. אולי היא רוצה לומר משהו ואין לה ניסוח מתאים וזה הכי קרוב שהיא מכירה. אם מוסיפים לאמירה הזו גם "אני רוצה לגור עם אבא" זו כבר מניפולציה או נסיון למניפולציה. היא (כמו הרבה ילדים להורים גרושים) מנסה לסחוט משני העולמות. אולי אפילו במידה מסויימת של צדק. היא מאיימת על צד אחד תוך הצבעה על הצד השני כנשק או כעונש, במטרה לעורר קינאה או תגובה רצויה לה. משהו כמו לגרום לך "לרוץ לכיוונה" אם את מבינה את כוונתי. כאן לדעתי צריך לנטרל את העוקץ. שתבין ששימוש באיום כזה לא משרת אותה, כפי שאמרה לאחרונה מנהלת הפורום - ילדים לא מבצעים פעולות סרק אלא רק פעולות מניבות. אז להראות לה שהפעולה לא מניבה דבר. אינני יודע מה היחסים בינך לבין אבי הילדה ואינני יודע מה דעתו על אופציה כזו ולכן אני עלול לפספס בתשובה. אבל אני יכול להציע כמה אמירות ותבחרי את את המתאימה ביותר. "זה מה שאת רוצה? בסדר. אני אדבר עם אבא ונסדיר את זה". "את דיברת איתו על זה? הוא מסכים?" כאן צריך להזהר שלא לגרום לה לרוץ אליו עם השאלה ולקבל תשובה שתאכזב ותתסכל אותה. "בבקשה. תתקשרי אליו עכשיו ותגידי לו את זה" (הערה כנ"ל). אצלי הבהרתי מהתחלה שהבחירה עם מי לחיות תהיה שלהן (הן היו כבר בגיל יותר מהבת שלך). כל בחירה - טובה בעיני. כללי הבית אצלי ייקבעו על ידי בלבד. לא על ידן ובטח לא במושגים של אמא שלהן. מי שלא מתאים לה - תצטרך לחיות עם אמה. כלומר - בין היתר - שידרתי שהמניפולציה הזו של איום עם אמא מנוטרלת מראש. בשורה התחתונה - הן איתי. ילד יודע היטב מאיזה צד הפרוסה מרוחה. תסמכי עליו/עליה. לענין האמירות של האבא לבת "אבא אומר שאת לא בסדר". לדעתי כאן צריך לעמוד על רגלים אחוריות. לדבר איתו או להעביר לו מסר בדרך אחרת (לא דרך הילדה) שאם הוא רוצה להגיד לך משהו שאת לא בסדר שידבר איתך או ידאג להעביר לך מסר בצורה אחרת אך בשום אופן לא דרך הילדה. אסור (והוא חייב להבין את זה) להטיל עליה תפקיד של מקשרת ביניכם, אסור להפוך אותה לנשק ביניכם, אסור להכניס אותה בכל צורה שהיא לסכסוך או לויכוח ביניכם. לעניינים האלה היא מחוץ לתחום עבורו כמו גם עבורך. שוב אני מביא דוגמא מעצמי. אין לי קשר בכלל עם גרושתי. נאדה. אפס. אני גם לא רוצה. אם אני מוכרח להעביר למה מסר אני פונה לעו"ד שלה במישרין או באמצעות עורכי דין שלי. יחד עם זה אני מנסה ככל יכולתי (היום רק אחת מהן קטינה - וכבר על סף בגירות) לדאוג שיהיה לבנותי קשר עם האמא (קשר טוב עד כמה שאפשר). אסרתי עליהן חד משמעית לדבר איתה בגסות או לטרוק לה טלפון בפרצוף (ודברים כאלה היו בתחילת הגירושין. חתכתי מיד). תמיד הקפדתי לשמור אותן מחוץ לסכסוך. אפילו אסרתי על עורך הדין שלי להעיד אותן נגד אימן במשפט אלא אם הוא רואה שכלו כל הקיצין. אכן הן לא העידו למרות שחלקן אמרו לי במפגיע שהן מאד רוצות בכך. הבהרתי להן חד משמעית שזו לא כוונתי. הבהרתי להן עוד לפני הגירושין שהן לא חלק מהסכסוך ואני לא רוצה שיכנסו ביני לבין האם. גם הסברתי שבסוף בלי כל כוונה מישהו עלול לפגוע בהן רק משום שהן שם מתוך כוונה טובה. טובה - אבל לא במקומה. חומר למחשבה.

 

[אמא יעל3]

תודה