תגובה לוואן מן בדיון על הזהות

miritsk

New member
תגובה לוואן מן בדיון על הזהות

אני לא מסכימה עם מה שכתבת שאדם שיש לו "זהות חרשת" הוא אדם שלא הצליח להסתגל לחיים בעולם השומע. ראה את הדור החדש של המנהיגים של אח"א. רובם בעלי תארים אקדמאים, עובדים בסביבה שומעת, ומצליחים יפה. יש בהם אלו שבאו ממשפחות חירשות ואחרים שומעות כך שגם "מוצא המשפחה" אינו יכול להיות פה אינדקציה. ומבחינתם הזהות שלהם היא זהות חרשת, וזה מתבטא בעיקר בשפה – שפת הסימנים ה"פא". (בניגוד לשפת הסימנים המסומנת של אלו שהם בעלי זהות של כבדי שמיעה). גם רמת השמיעה אינה יכולה להיות אינדיקציה. יש בהם רבים ששומעים היטב יותר מחברי "בקול" רבים שלהם זהות של כבדי שמיעה. אם כך, מה בעצם קובע את הזהות של האדם – האם הזהות שלו היא זהות חרשת או זהות של כבדת שמיעה? מסקירה מהירה של כלל אוכלוסיית "הלא שומעים" אני מסיקה את המסקנות הלא מדעיות הבאות: רמת שמיעה – לא משפחה שומעת או חרשת- לא השכלה – בודאי שלא מתי למדו את שפת הסימנים ונחשפו לעולם החרש- מסתבר שגם זה לא קובע. ("צ'ק יו פארלי" בעצמו אמר שלמד את שפת הסימנים מאוחר ובין השורות שלו עולה שהזהות שלו היא זהות חרשת (עמך הסליחה אם אני טועה, אני לא מכירה אותך)) אני מכירה רבים שנחשפו בגיל מאוחר לשפת סימנים ובכל זאת אימצו לחיקם את הזהות החרשת ואחרים שגם נחשפו בגיל מאוחר לשפת סימנים ואימצו לעצמם זהות של כבדי שמיעה. אם כך מה בעצם קובע ? לא לי הפתרונות.
 
הממממ..... |פרצוף חושב|

אם שום דבר לא קובע את הזהות "החירשית" -לא רמת שמיעה, לא משפחה חירשת,לא השכלה ולא שפת הסימנים - אז למה צריך אדם להגדיר את עצמו כ"בעל זהות חירשת"? למה צריך בכלל להגדיר? למה קיימות שתי קבוצות של לקויי שמיעה? למה בין שתי הקבוצות האלה קיים מתח מתמיד? גם לי אין פתרונות. רק שאלות. מישהו יודע מה התשובות? (ובלי עוקצנות בבקשה)
 

miritsk

New member
קוואדי המסכן,

אל דאגה, אף אחד פה לא ינהג בצורה לא יפה בגמד שתום עין, חירש וטיפש. כך שאל לך לחשוש מעוקצנות. אין ספק שקיימות שתי קבוצות של לקוי שמיעה, אלה שחרטו על דגלם את ההשתלבות בחברה השומעת ובסביבה השומעת יחד עם הנגשה מתאימה (אלה בעלי הזהות של "כבדי שמיעה") ואחרים שדוגלים בהתבדלות חברתית ומוחצנות חרשת, בבחינת גאוות יחידה שמתבטא בשימוש בשפת סימנים "פא" ואימוץ מנטליות חרשת.(זהות "חרשת"). למה כל אחת מהקבוצות רוצה להגדיר את הזהות שלה? התשובה לכך ברורה. בעלי הזהות החירשת רוצים להבליט את היותם "חרשים גאים" ואילו בעלי הזהות של "כבדי השמיעה" לא רוצים שהציבור יזהה אותם כחרשים עם צרכים של חרשים כי להם צרכים אחרים. למה יש קונפליקט בין הקבוצות? אולי החשש שכל קבוצה תקח לקבוצה השניה את המשאבים הכספיים שלה. בגדול הציבור לא עושה הבחנה בין הכבדי שמיעה לחרשים - בשבילו אנחנו כולנו תחת אותה הקטגוריה, כמו שאנחנו לא עושים הבחנה בין הדתים - בשבילנו כל הדתים הם מיקשה אחת- (וסליחה עם גולשי הפורום הדתים) ובעצם יש שם הרבה רמות שונות, כיפות סרוגות, חסידי ברסלב, וכו' וכו' (תסלחו לי אני לא מתמצאת). אולם אני חושבת שבשנים האחרונות המתח בין הקבוצות של לקוי השמיעה אלה שבעלי "הזהות החירשת" ובעלי "הזהות של כבדי שמיעה" פחת (כך זה נראה לי). והראיה לכך השיתוף פעולה היפה בין "בקול" ואח"א. (למיטב ידיעתי).
 

miritsk

New member
עוד כמה נקודות בקשר לזהות.

אתמול היה לי דיון מעניין עם "סתם אחד". "סתם אחד" הראה לי דרך נוספת מעניינת להסתכלות על הנושא ולמענה על השאלה מה בעצם קובע אם הבן אדם יתחבר עם אח"א ויאמץ לעצמו "זהות חרשת" או יתחבר עם כבדי שמיעה (בדיון הקודם הראינו שאין קשר בין רמות שמיעה, הצלחה בלימודים גבוהים, אם הבן אדם ממשפחה שומעת או חרשת וכו' על הזהות שיאמץ לעצמו בסופו של דבר ולאיזה קבוצה יצטרף). זהות היא לפי הגדרתו של "סתם אחד" מורכבת מהיכולות האישיות שלנו יחד עם השפעת הסביבה. מה שבעצם משותף לכלל אוכלוסיית "הלא שומעים" הוא שיש איזשהו פער בינם לבין הסביבה השומעת. פער שנגזר הן מיכולת השמיעה שלהם והן מהיכולות האישיות שלהם לגשר על פער זה ולהשתלב בסביבה שומעת. כך שנוצרו שתי קבוצות : אלה שלא יכולים או לא רוצים להתמודד עם הפער ולהשתלב בסביבה השומעת ואלה שיכולים ורוצים בכך. המסגרת הקיימת של כבדי שמיעה היא יותר מסגרת אינדיווידואליסטית. כלומר ארגונים של כבדי שמיעה כדוגמת "בקול" דואגים לספק לחבריהם את הציוד האלקטרוני כדוגמת אף אם אבל מה הבן אדם עושה עם האף אם זה כבר הסיפור שלו. בעוד שהמסגרת הקיימת של החרשים היא יותר מסגרת חברתית. וכעת, בעוד שבעבר ארגוני החרשים "דחו" מעליהם אנשים שכן יכלו להשתלב בחברה שומעת. לדוגמא אם מישהו חרש היה מתחתן עם מישהו שומע החברה הייתה מרחיקה אותו מעליה בבחינת – אם הוא יכול להסתדר עם שומעים אין לו מה לחפש פה אתנו. עם הזמן, ארגוני החרשים למדו לקבל גם את אלו שהשתלבו ביום יום בסביבה השומעת. ישנם "בעלי זהות חרשת" רבים שבחיי היום יום משתלבים בסביבה שומעת , בלימודים, בעבודה, אבל "סוחבים" אתם את הלאומנות החרשת – כלומר, אומרים – בגלל אילוצים כלכלים ואחרים אני צריך להשתלב ביום יום בסביבה השומעת אבל בביתי שלי אני אנשא רק למישהו חרש ויהיו לי רק חברים חרשים. וכעת לטענת "סתם אחד" ,בתוך "אוכלוסיית הלא שומעים" ההבדלים בתוך קבוצת החרשים היא קטנה בעוד שבאוכלוסיית הכבדי שמיעה הפערים בינם לבין עצמם יותר גדולים. מאחר שהקבוצה של כבדי שמיעה היא יותר קבוצה אינדיוידואליסטית והקבוצה של החרשים היא יותר "קבוצה" יש כבדי שמיעה שיעדיפו ללכת עם "קבוצה" ולהרגיש שייכם לקבוצה מאשר לבודדים למרות שמבחינת היכולת שלהם והפער בינם לבין הסביבה הוא קטן. הגיוני? אני מרגישה שלא העברתי את הדברים של "סתם אחד" בצורה הנכונה. אני מקווה ש"סתם אחד" ירצה לבוא להסביר את הטענות המעניינות שלו. ואם לא אלו שהשתתפו בדיון הנ"ל מוזמנים להעמידני על דיוקם של דברים.
 

0ne Man

New member
אם הבנתי נכון...

סתם אחד אומר, שחירשים או אנשים הרואים את עצמם כבעלי זהות חירשת זקוקים לקבוצה "להשתייך" אליה. הם רוצים להרגיש שייכים לקבוצה גדולה, ולההנות מהביטחון והחמימות של להיות אחד מתוך קבוצה של אנשים המרגישים כמוהם, שדומים להם בהלך המחשבה, וכמובן שאיתם יש להם שפה משותפת- בדרך כלל שפת הסימנים. ואילן כבדי השמיעה יותר אינדיבידואליים, והם לא צריכים להרגיש את עצמם שייכים "לקבוצה" הומוגנית של לקויי שמיעה. הם רוצים להשתלב בתוך החברה השומעת,ולא רוצים את התווית של "אני לקוי שמיעה" כמו כן קיים גם שוני רב בין כל כבד שמיעה אחד לשני. ישנם כבדי שמיעה קלים מאד, שמסוגלים להשתלב לחלוטין בתוך החברה השומעת ולא רואים את עצמם כבעלי "זהות חירשת" וישנם כבדי שמיעה בינוניים וישנם כבדי שמיעה בעלי ירידה בשמיעה חזקה. ייתכן שמה שטוען "סתם אחד" הוא שאפילו בתוך הקהילה של כבדי השמיעה ישנם כאלה שלא משתלבים ולא מזדהים זה עם זה, ולכן קיים בינהם נתק חברתי. זאת אולי גם הסיבה, שהרבה כבדי שמיעה הם בודדים, ולא מוצאים את מקומם לא במסגרת החברתית של השומעים ולא במסגרת החברתית של לקויי שמיעה- אם זה של החירשים ואם זה של כבדי השמיעה. מה דעתכם....? אבל עדיין, נשארת השאלה הפתוחה: מדוע ישנם חירשים ש"לא רוצים או לא יכולים" ךהתמודד עם הפער בינם לבין העולם השומע, ומאמצים להם "זהות חירשת"? שבוע טוב לכולם!
 

Chuck U Farly

New member
ועדיין נשארת השאלה הפתוחה

מדוע ישנם יהודים חילוניים ש"לא רוצים או לא יכולים" להתמודד עם הפער בינם לבין העולם הדתי, ומאמצים להם "זהות חילונית".
 

miritsk

New member
לא מדויק

"סתם אחד" ,למיטב הבנתי,למעשה טוען שיש שלשה קבוצות – קבוצת החרשים שלא יכולים להשתלב בסביבה השומעת או לא רוצים (אולי לא לימדו אותם לקרוא שפתים והם לא קיבלו חינוך? או לא רוצים – באמת למה לרצות להשתלב? זה קשה. הכי נוח להיאחז בדגל הלאומנות). קבוצת הכבדי שמיעה שהפער בינם לבין קבוצת השומעים זניח או קטן מאוד וכבדי השמיעה שבאמצע. אלה שבאמצע או יצטרפו לקבוצת כבדי השמיעה או יצטרפו לקבוצת החרשים. זה תלוי בבן אדם – מאחר וקבוצת החרשים היא קבוצה יותר "חזקה" מבחינה קבוצתית אם האדם צריך את ההרגשה של השתייכות קבוצתית הוא יצטרף לקבוצת החרשים , אחרת לקבוצת כבדי השמיעה. אני לא חושבת במקרה זה שלשפה תפקיד פה, מאחר ואחוז גדול מאותם "כבדי שמיעה" שבאמצע יודעים את שפת הסימנים על בוריה.
 

clairvoyance

New member
הממ..

למיטב זכרוני (עד כמה שהקשבתי לדיון), "סתם אחד" טען שהוא בכלל זונח את החלוקה של "כבדי שמיעה" ו"חירשים", ואם כבר לעשות חלוקה, אז הוא עושה חלוקה בין "המשתלבים" ל- "לא משתלבים".. בכל אופן, לדעתי, החלוקות האלו אינדיווידואליות לכל, אחד, וכל אחד מגדיר אותם אחרת, ומשתמש בקריטריונים אחרים לחלוקה כזו או אחרת. ואפשר לראות זאת באופן מובהק כאן בפורום, וגם מחוץ לפורום. לא אחת נתקלתי באנשים שהשאלה הראשונה ששאלו אותי הייתה: "את מדברת בטלפון?". הם משתמשים בקריטריון ה"טלפון" על מנת לסווג אותי בקבוצה ה"מתאימה". (וזה סממנים יותר פיזיולוגיים / רפואיים). יש כאלו שיסווגו אותך לפי "האם הם מכירים אותך, או מכירים מישהו שמכיר אותך", וכך הם יגדירו האם את/ה ב"קהילה" או לא ב"קהילה" (שזה סממנים יותר תרבותיים). וכך הלאה.. וכמובן שה"קריטריונים" האלו תלויים באדם, בתקופה שלו וכו'. ואגב, הדיון הזה לא תקף רק לזהות של הלקוי שמיעה, היה מישהו ששאל למה לעסוק בזהות (לא זוכרת מי) - אני חושבת שזה דבר שאנו עוסקים בו כל החיים, מגדירים מי מהמשפחה הקרובה ומי לא, מגדירים מי החברים הקרובים, מגדירים לאיזה לאום אנו שייכים, לאיזו דת, ובין השאר, מי הקהילה הקרובה שלנו וכו'.. ולכל אחד יש השוואות שהם דומיננטיות יותר או פחות. וכך למשל שומעים, שהשמיעה "מובנת" מעליה, לא מחשיבים את עצמם כלל ל"קבוצת השומעים", אלא לקבוצה אחרת (ואילו אלו שהשמיעה לא מובנת מאליה יכולים לעשות קטגוריה שלמה של "שומעים" כאשר ה"שומעים" כלל לא מודעים אליה..) והם מצידם יעשו קטגוריה שלמה של "חירשים" ועד שהם לא יפגשו "לקויי שמיעה" (משלל הגוונים) הם לא ישימו את דעתם (לרוב) שיש מבחינתנו חלוקה פנימית.
 

צלף

New member
זכות הבחירה החופשית, להיות חירש או

כבד שמיעה
היום יש לחלק נכבד מלקויי שמיעה את האפשרות לבחור את החברה והחברים שהם מעדיפים, האם הם יהיו שומעים או שיהיו כבדי שמיעה וחרשים. אם לקוי שמיעה בוחר לו לחיות בקרב שומעים, הוא בוחר לחיות עם כל הבעיות של נגישות, במיוחד בבעיות להיות מעורב בתוך ציבור... כלומר הוא בוחר לחיות חיים של שומע סוג ב'. אבל אם לקוי שמיעה בוחר לחיות חיים בין כאלו ששוים לו, ויוכל להיות פעיל חברתית ולהרגיש שווה עם כולם, סביר להניח שבחירה כזאת תוביל אותו להיות פעיל חברתית בבקול וחוגי אוזנים. ומי שמרגיש שהוא משהו מיוחד שונה מאנשים אחרים, חלך להיות חירש ודובר שפת סימנים, כאשר שפת הסימנים מהוה המגדיר של הזהות שלו... ולעמדות אלו הם תוצאה של בחירה חופשית לרוב, ולא של רמת שמיעה ויכולת תיקשורתי דוקא (אם כי לגורמים אלו יש גם השפעה). הדוגמא הבולטת שממחישה את זה זה סל תקשורת, אי אפשר היה מבחינה חוקית לתת את סל תקשורת לדוברי שפת סימנים דוקא, אז העמידו את החרשות על קרטיון פיסי מובהק (ירידה של 70 DB), והתוצאה שחלק מאלו שמגדירים וחשים את עצמם ככבדי שמיעה זכאים לסל תקשורת.
 

Chuck U Farly

New member
מתי דחו האירגונים חרשים שהשתלבו?

מעולם לא היה דבר כזה, לפחות לא בישראל. להיפך, חרשים הנשואים לשומעים שילמו דמי חבר גם עבור בני זוגם השומעים.
 

miritsk

New member
לא מדובר על דחיה פורמלית

אלא על דחיה סמויה. בבחינת לחץ חברתי על "טאבו"ים שהופרו. חוץ מזה שלא שמעתי על אף ארגון שסירב לכסף אף אם האדם לא מוגדר כקהל שלו.
 

eyal998

New member
למה צריך זהות?

למה צריך זהות? למה צריך לקטלג עצמנו לקבוצות? האם בשל "הרגשת החמימות והביטחון בהשתיכות לקבוצה"? איזה חמימות ואיזה ביטחון מקבלים כשמישהו מגדיר עצמו כחרש ואיזה כשמגדירים את עצמנו כשיכים לעולם השומעים? האם אנו מרגישים "חמימות וביטחון" בהשתיכות לקבוצת רוכבי אופנים? או לקבוצת אוהדי ביתר ירושלים? ואם כן למה לא להעדיף זהות שכזו? מעניין שהגדרת השיכות לא מתבססת על תחומי עניין, על תחביבים, אלא על קרטיריונים מעורפלים של דרגת שמיעה ושל השתלבות בחברת השומעים. הרבה מוסיפים בנשימה אחת יחד עם הגדרת הזהות " תמיד הרגשתי עצמי כשייך לעולם הלק"ש/חירשים/שומעים ולעולם לא אהיה שייך לקבוצה השניה" השלילה הזו של אפשרות ניידות בין זהויות והגדרות מובילה אותי לחשוב שיתכן ויש גם איזו שהיא התנשאות, בבחינת שבהשתיכות לקבוצה X אנו יותר טובים מאלו שבקבוצה Y. האם יתכן שהרגשת החמימות והביטחון נובעת מכך שבכך שאנו משייכים עצמנו לקבוצה מסוימת (ע"פ קרטיריונים שאנו ממציאים לעצמנו) על פי השלילה שאנו מיחסים לקבוצה האחרת. כלומר אני שייך לקבוצה זו וזו בגלל שאני לא כזה וכזה, ואז אפשר לטפוח לעצמנו על השכם להרגיש טוב עם מי שאנחנו ועם מה שהשגנו.
 

Chuck U Farly

New member
בהישרדות

הוא היה יוצא ראשון [עכשיו כל אחד יקרא את האמירה הזו איך שנוח לו]
 
למעלה