תגובה לטיעון נפוץ.

[אושרי 7]

תגובה לטיעון נפוץ.

הטיעון הוא: "העובדה כי נהרגו יותר פלסטינים מישראלים במהלך הסכסוך, מוכיחה כי ישראל אשמה יותר מן הפלסטינים". התגובה: זהו טיעון טפשי וילדותי, מכמה סיבות חשובות. ראשית, הפלסטינים מונים את המחבלים המתאבדים עצמם כקורבנות, ושנית, הטיעון מתעלם לחלוטין מן המספר הרב של פיגועי טרור נגד ישראלים אשר סוכלו ונמנעו. הפלסטינים ביקשו בזדון להרוג ישראלים רבים הרבה יותר מכפי שהצליחו למעשה, בעוד מקרי המוות שקשורים לישראל נגרמו בד"כ בשגגה במהלך מאמץ לגיטימי לנסות לבלום את הטרור. לדוגמא, במהלך שני החודשים הראשונים של שנת 2003 , לא התרחשה כל התקפת טרור מוצלחת נגד אזרחי ישראל. הדבר קרה לא משום שהטרוריסטים לא עשו מאמצים ניכרים לבצע מעשי טרור קטלניים. הרשויות בישראל מנעו מאות ניסיונות פיגוע במהלך פרק זמן זה בלבד. אסור לשכוח, ניסיון לפיגוע נושא עמו את אותה אחריות מוסרית כפיגוע שהצליח. לו היו מצליחים כל אותם פיגועים מתוכננים, אפשר שעד אלף אזרחים ישראלים היו נהרגים במהלך אותם חודשיים של "שקט", ועוד עשרות אלפים בתקופה שמאז חידושי פיגועי ההתאבדות בשנת 2000. בהתקפה מתוכננת אחת בלבד – הניסיון שסוכל לבצע פיגוע במגדל שלום – היו עלולים לההרג מאות אזרחים. במקרה נוסף, ההתקפה שסוכלה במתקן אחסון הדלק והגז בפי גלילות, היו עלולים עוד אלפים לההרג. בין ספטמבר 00 לאוגוסט 02, בוצעו כ 14,000 כנגד חייהם ורכושם של אזרחים ותושבים ישראלים חפים מפשע – קשישים, ילדים ונשים. עוד אלפי התקפות סוכלו ונמנעו.

 

[אושרי 7]

המשך.

ההבדל בין מספר ההרוגים, משקף גם את סדרי העדיפויות השונים בהקצאת טיפול רפואי לפצועים. ישראל הקצתה משאבים אדירים לתשובה רפואית לטרור. היא פיתחה התמחות רפואית בטיפול בנפגעי התקפות טרור והצליחה להפוך מאות מקרים שהיו עלולים להיות בעלי תוצאה קטלנית לכדי פציעות קשות, לעיתים פציעות קבע, אך לא קטלניות. מספר הישראלים שנפצעו קשה מאד והם נכים או משותקים עומד על אלפים. רבים מאד מן הנפדעים היו לבטח מתים לולא היה הטיפול הישאלי טוב כ"כ. הניו יורק טיימס דיווח, "מחקר שפורסם השנה מעלה כי הגורם המשמעותי ביותר בשמירה על שיעור נמוך של מקרי רצח הוא...אמבולנסים מהירים יותר וטיפול טוב יותר בחדר המיון." המחקר מסכם, "שיעור מקרי הרצח מופחת באופן מלאכותי שכן אלפי קורבנות רצח פוטנציאלים זוכים כעת לטיפול רפואי במהירות ושורדים." שיעור הקטלניות צונח ב 70%. התוקפים אינם רצחניים פחות – פשוט נעשה קשה יותר להרוג.. כך גם אצל הפלסטינים – הם אינם רצחניים פחות – פשוט נעשה קשה יותר ויותר להרוג ישראלים. אל מול התגובה הישראלית המצויינת יש להציב את התגובה הפלסטינית. הרשות הפלסטינים החליטה שלא להעביר עוד פתועים פלסטינים לבתי חולים ישאלים, חרף העובדה כי בתי החולים הישראלים נקיים מפוליטיקה בטיפול בפצועים, ומתייגים אותם ע"פ חומרת הפציעה ולא ע"פ צד הסכסוך עמו הם נמנים. מדינת ישאל הציעה פעמים רבות לטפל בכל הפלסטינים שנפצעו באינתיפאדה השניה בבתי חולים ישראלים ועל חשבון ישראל. הפלסטינים דחו את ההצעה משום שהם מעדיפים שלא נדע את האמת על מספר הפצועים שלהם. עובדה היא כי הרבה פחות פלסטינים היו מתים לו היו מנהיגיהם מוכנים לאפשר לצוותי התגובה הישראלים לטפל בהם ולא לרופאים פלסטינים מחוסרי הכשרה, בבתי חולים פלסטינים בלתי מספקים. עוד בשנת 1994, הניחו הנהלות בתי החולים הפלסטינים לארבעה פלסטינים למות ממחסור בדם בעודם נשלחים באמבולנס מחברון לבית החולים "מוקסד" שבי-ם. הדבר התרחש בעוד ישראל מציעה מסוקים להעביר את הפצועים לבתי חולים ישראלים לשם טיפול רפואי חינם. הסירוב של הפלסטינים להעביר את פצועיהם למתקן הרפואי הטוב ביותר בנמצא הגדיל לבטח את מספר ההרוגים מן הצד הפלסטיני. יתר על כן, חרף העושר האישי הכביר שצברו מנהיגי הרשות הפלסטינים באמצעות שחיתות אישית – הונו של ערפאת לקראת סוף חייו עמד על 300 מיליון דולרים – הוקצה אך מעט מאד כסף לשדרוג מע' רפואת החירום הפרימיטיבית של הרשות הפלסטינית. גם זה הוסיף למספר הפציעות הלא קטלניות שהובילו בסופו של דבר למוות. יש דוברים פלסטינים המונים עם ההרוגים הפלסטינים גם את המחבלים המתאבדים עצמם, לוחמים חמושים, מנהיגי ארגוני טרור, בהם אנשים כמו המהנדס, טרוריסטים אשר נורו בעודם טומנים פצצות, יצרני פצצות (ושכניהם) אשר נהרגו כאשר הפצצות שייצרן התפוצצו בטעות, משתפי פעולה אשר נהרגו בידי פלסטינים, אפילו אנשים אשר מתו בשל הנוהג לירות באוויר תחמושת חיה במהלך לוויות ואספות מחאה. עצם הרעיון כי מישהו, מסוגל למנות כקורבנות מחבלים וטרוריסטים, ולהשוות אותם לאזרחים החפים מפשע שהיו היעד לפעולותיהם, הוא כה מגוחך ובלתי מוסרי עד כי לא ניתן להסביר כיצד יכול אדם שפוי להציג את הטיעון המדובר ברצינות.

 

[אושרי 7]

זאת ועוד,

אפילו נוכח כל העיוותים וההגזמות האלה, המספר הממשי של אזרחים חפים מפשע שהרגו הישראלים, נמוך בהרבה ממספר האזרחים חפים מפשע שהרגו הפלסטינים. רוב מכריע בקרב הפלסטינים שנהרגו היה מעורב במישרין בפעולת טרור. אלה שלא היו מעורבים נהרגו בשוגג במהלך פעולות לגיטימיות נגד טרור (אגב, על הטיעון המחליא, המשווה בין פיגועי טרור, שיעודם הוא פגיעה באזרחים, לבין ניסיון פגיעה במחבלים ותוך כדי כך - פגיעה באזרחים, אדבר באשכול חדש). מספר הנשים והילדים הישראלים שנהרגו או נפצעו בצד הישראלי גדול הרבה יותר מאלה בצד הפלסטיני, עד פי שלושה ע"פ אחד המחקרים. מן המחקר: "מן הצד הישראלי, 80% מן ההרוגים לא היו לוחמים, ומרביתם היו נשים וילדות. מספר מקרי ההרג של נשים ישראליות עולה לאין שיעור על מספר הנשים ההרוגות הפלסטיניות, עד ל 3 ל-1 או 4 ל 1. נשים וילדות ישראליות מהוות עד 40% ממספר הלא - לוחמים השראלים שנהרגו בידי הפלסטינים. מבין מקרי המוות הפלסטינים - יותר מ 95% היו גברים. כלומר הפלסטינים רדפו נשים, ילדים ואזרחים אחרים בכוונה תחילה - והישראלים לחמו נגד לוחמים גברים אשר תקפו אותם. טוב, אני יכול לכתוב עוד מגילות שלמות על מחבלים המחדירים לגופם נגיפי איידס או צהבת בי לפני פיגוע התאבדות, אך הייתי רוצה בשלב זה לתת לכם להגיב.

 

[אושרי 7]

אין תגובה?

בפורום "פלסטינים אזרחי ישראל" לא יכולים להתמודד עם הטענה? אז מי כן?

 

[אושרי 7]

אני מאוכזב.

נו קדימה. תראו מעט יושר אינטלקטואלי, לפחות תנסו.

 

[אושרי 7]

אני מתחנן לתגובה!!!