תגובה לכהן גדול....חלק...."א"

[התולעת 1]

תגובה לכהן גדול....חלק...."א"

אחת מתרי"ג המצוות שנצטוו בני ישראל בתורה היא (דברים ד,ב) " לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם, ולא תגרעו ממנו - לשמור את מצוות ה' אלוהיכם, אשר אנוכי מצווה אתכם ". אסור להוסיף על מצוות ה'. האיסור הזה אפילו קודם לאיסור "לא תגרעו ממנו", למרות שלכאורה האיסור לגרוע חמור יותר. חז"ל למדו מכאן שהאיסור " לא תוסיפו " הוא תנאי הכרחי לאיסור " לא תגרעו ", כי "כל המוסיף - גורע" - מי שמוסיף על דברי ה', עלול לגרום לאנשים לעזוב את דברי ה' לגמרי. אמנם, ה' נתן לשופטים ולחכמים סמכות לפרש את התורה, ואף לקבוע סייגים ותקנות כדי לעזור לאנשים לקיים את התורה, אבל כל זאת - בתנאי שהם מקפידים להבחין בין דברי ה' לבין דברי אדם. וכך כתב רמב"ם (יד חזקה, ספר שופטים, הלכות ממרים פרק ב הלכות יג-טז): " הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר, ויעמוד איסורו לדורות, וכן יש להן להתיר איסורי תורה, לפי שעה--מה הוא זה שהזהירה תורה " לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו " (דברים יג,א): שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע מהן, ולקבוע הדבר לעולם שהוא מן התורה, בין בתורה שבכתב, בין בתורה שבעל פה. כיצד: הרי כתוב בתורה " לא תבשל גדי, בחלב אימו " (שמות כג,יט; שמות לד,כו; דברים יד,כא). ומפי השמועה למדו שזה הכתוב, אסר לבשל ולאכול בשר בחלב--בין בשר בהמה, בין בשר חיה; אבל בשר עוף, מותר בחלב מן התורה. אם יבוא בית דין ויתיר בשר חיה בחלב, הרי זה גורע; ואם יאסור בשר העוף, ויאמר שהוא בכלל הגדי, והוא אסור מן התורה--הרי זה מוסיף. אבל אם אמר בשר העוף מותר מן התורה, ואנו נאסור אותו, ונודיע לעם שהוא גזירה: שלא יבוא מן הדבר חורבה, ויאמרו בשר העוף מותר מפני שלא נתפרש בתורה, כך החיה מותרת שהרי לא נתפרשה; ויבוא אחר לומר אף בשר בהמה מותר, חוץ מן העז; ויבוא אחר לומר אף בשר העז מותר בחלב הפרה או הכבשה, שלא נאמר אלא "אימו" (שמות כג,יט; שמות לד,כו; דברים יד,כא) שהיא מינו; ויבוא אחר לומר אף בחלב העז שאינה אימו מותר, שלא נאמר אלא "אימו". לפיכך נאסור כל בשר בחלב, ואפילו בשר עוף. אין זה מוסיף, אלא עושה סייג לתורה. וכן כל כיוצא בזה. " חשיבות המצוה הזאת ברורה: אחד העקרונות היסודיים בתורה הוא ההבדל בין דברי ה' לדברי אדם. דברי ה', שהוא גם יוצר האדם, לוקחים בחשבון את כל היכולות של האדם, את כל האפשרויות ואת כל הסכנות, ולכן צריך לקיים אותם בכל מצב בלי פקפוק. אבל דברי אדם, ולא משנה עד כמה הוא חכם, בהכרח נכונים רק במצבים מסויימים ובתנאים מסויימים, ועלולים לגרום נזק בדברים אחרים . חכמי המשנה והתלמוד הקפידו על איסור זה, וציינו תמיד, לגבי כל הלכה, האם היא "מדאורייתא" או "מדרבנן". ואם לא היה ברור להם מה מקור ההלכה - השקיעו זמן ומאמץ רב כדי לברר את מקורו, ולא הסתפקו בקביעת ההלכה עצמה.

 

[הרבנית חנוכה]

../images/Emo45.gif

 

[אנימילי]

אשמח אם תוכל לתת מקורות

ולפרט לגבי: מי או מה נתן את הסמכות לחז"ל לקבוע איסורים ומצוות שלא נכתבו במפורש בתורה. ומי הם אותם חז"ל שיש דווקא להם את אותה סמכות הרי הם קבעו הלכות גם בזמן או אפילו בעיקר בזמן שהנבואה נפסקה.

 

[התולעת 1]

ובכן נתחיל....חלק "א"

קודם כל שתבין שבמצוות של התורה, תרי``ג מצוות אין מחלוקת בין אף אחד לאף אחד. במנהגים, בתקנות, בגזרות שהיו בדורות מאוחרים יש שוני וזה מעוגן בהלכה. והרמב``ם בהקדמה שלו אם תיקח את ההקדמה של הרמב``ם בספרו ספר המדע הוא מביא שם כך: ``כל המצוות שנתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו שנאמר (בספר שמות כד` פסוק יב`) ``ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה`` תורה זו תורה שבכתב והמצווה זו פירושה, וצוונו לעשות את התורה על פי המצווה ומצווה זו היא הנקראת תורה שבעל פה. כל התורה כתבה משה רבנו קודם שימות בכתב ידו ונתן ספר לכל שבט ושבט וספר אחד נתנהו בארון לעד. שנאמר (בספר דברים לא` פסוק כו`) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו בצד הארון. והמצווה שהיא פירוש התורה לא כתבה אלא צווה בה לזקנים וליהושוע ולשאר כל ישראל שנאמר (בדברים יג` פסוק א`) את כל הדבר אשר אנכי מצווה אתכם אותו תשמרו לעשות ומפני זה נקראת תורה שבעל פה. אף על פי שלא נכתבה תורה שבעל פה למדה משה רבנו כולה בבית דינו ושבעים זקנים. ואלעזר ופנחס ויהושוע שלושתן קבלו ממשה וליהושוע שהוא תלמידו של משה רבנו מסר תורה שבעל פה וצווהו עליה, וכן יהושוע כל ימי חייו למד על פה, וזקנים רבים קבלו מיהושוע, וקבל עלי מן הזקנים ומפנחס, ושמואל הנביא קבל מעלי ובית דינו, ודוד קבל משמואל ובית דינו, ואחיה השילוני מיוצאי מצרים היה ולוי היה ושמע ממשה והיה קטן בימי משה והוא קבל מדוד ובית דינו, ואליהו קבל מאחיה השילוני ובית דינו, ואלישע קבל מאליהו ובית דינו, ויהוידע הכהן קבל מאלישע ובית דינו, וזכריה קיבל מיהוידע ובית דינו, והושע קבל מזכריה ובית דינו ועמוס קבל מהושע ובית דינו וכך כל הנביאים.(אני דילגתי) בית דינו של עזרא הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה והם הנביאים חגי זכריה ומלאכי דניאל חנניה מישאל ועזריה ונחמיה בן חכליה ומרדכי בלשן וזרובבל והרבה חכמים עימהם תשלום מאה ועשרים זקנים.(זה המאה ועשרים זקנים שנקראו כנסת הגדולה) האחרון מהם הוא שמעון הצדיק והוא היה מכלל המאה ועשרים וקבל תורה שבעל פה מכולם והוא היה כהן גדול אחר עזרא (אחר כך מתחילים הזוגות) אנטיגנוס איש סוכו ובית דינו קבלו משמעון הצדיק ובית דינו, ויוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בין יוחנן אנשי ירושלים ובית דינם קבלו מאנטיגנוס ובית דינו`` וככה זה עבר. אחר כך תלמידים שהיו לרבן יוחנן בן זכאי, וכן הלאה וכן הלאה, ארבעים דור שכל התורה שבעל פה עברה מסודרת איש מפי איש עד משה רבנו.

 

[התולעת 1]

אני יצטרך להקריא לך עוד קצת:חלק "ב"

ובכן: ``רבן גמליאל הזקן קבל מרבן שמעון אביו, בנו של הלל הזקן, רבן שמעון בנו קבל ממנו, ורבן גמליאל בנו קבל ממנו, ורבן שמעון בנו קבל ממנו ורבי יהודה בנו של רבן שמעון זהו הנקרא רבנו הקדוש והוא קבל מאביו ומרבי אלעזר בן שמוע ומרבי שמעון חבריו. (אני רוצה רק שתבין, מזכירים פה רק את הראש שהוא הנשיא אבל סביבו היו אלפים של חכמים תנאים. שתבין, לא מדובר באדם אחד שהעביר רק. אחד שהוא היה הראש אבל מסביבו היו אלפים שכולם דנו ודסקסו ודברו וטחנו ומשא ומתן, כמו שאתה יודע אם ראית פעם גמרא, זה עבר במשך הדורות בלא הפסקה. אחר כך מה קרה) רבנו הקדוש חבר המשנה ומימות משה רבנו ועד רבנו הקדוש לא חיברו חיבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבעל פה אלא בכל דור ודור ראש בית דין או נביא שהיה באותו הדור כותב לעצמו זיכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא היה מלמד על פה לרבים, וכן כל אחד ואחד כותב לעצמו כפי כוחו מביאור התורה ומהלכותיה כמו ששמע ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים שלא למדום מפי השמועה, (זה מפי משה רבנו) אלא במידה משלש עשרה מידות.(יש שלש עשרה מדות שקבלנו שלפיהם לומדים) והסכימו עליהם בית דין הגדול (של שבעים ואחד זה הסנהדרין) וכן היה הדבר תמיד עד שבא רבנו הקדוש והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינים וכל הביאורים והפירושים ששמעו ממשה רבנו ושלמדו בית דין שבכל דור ודור בכל התורה כולה וחיבר מהכל ספר המשנה ושיננו לתלמידים ברבים ונגלה לכל ישראל (לא היה אחד בישראל שלא ידע את זה) ונגלה לכל ישראל, וכתבוהו כולם וקבצו אותו בכל מקום כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה מישראל.

 

[התולעת 1]

אשר יורוך לא תסור...חלק "ג"

ולמה עשה רבנו הקדוש כך ולא הניח הדבר כמות שהיה לפי שראה שהתלמידים מתמעטין והולכין והצרות מתחדשות ובאות ומלכות רומי פושטת בעולם ומתגברת, וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות, חיבר חיבור אחד להיות ביד כולם כדי שילמדוהו במהרה ולא ישכח. וישב כל ימיו הוא ובית דינו ולימדו המשנה ברבים. ואלו הם גדולי החכמים שהיו בבית דינו של רבנו הקדוש וקבלו ממנו: שמעון וגמליאל בניו ורבי אלפס ורבי חנינא בר חמא ורבי חייא ורב ורבי ינאי ובר קפרא ושמואל ורבי יוחנן ורבי הושעיא ואלו הם גדולי החכמים שקבלו ממנו ועימהם אלפים ורבבות משאר החכמים, אף על פי שאלו אחד עשר קבלו מרבנו הקדוש ועמדו במדרשו רבי יוחנן קטן היה ואחר כן היה תלמיד לרבי ינאי וקבל ממנו תורה, וכן רב קבל מרבי ינאי ושמואל קבל מרבי חנינא בר חמא רב חיבר ספר וספרי.... (בקיצור הוא ממשיך כאן ומונה את הכל אני מדלג ואומר) נמצא מרב אשי עד משה רבנו עליו השלום ארבעים דורות (והוא מונה אותם וחוזר ומגיע) עד משה רבנו שקבל מפי הגבורה (מפי הקב``ה) נמצא שכולם מה` אלוקי ישראל. (זה עד כאן. אחר כך כל אלו החכמים הם גדולי הדורות מהם ראשי ישיבות מהם ראשי גלויות מהם סנהדרי גדולה ועימהם בכל דור ודור אלפים ורבבות ששמעו מהם ועימהם. רבינא ורב אשי הם סוף חכמי הגמרא, ורב אשי הוא שחבר הגמרא הבבלית בארץ שנער אחר שחבר רבי יוחנן את הגמרא הירושלמית בכמו מאה שנה ועניין שני הגמרות הוא (מה זה ``הגמרות``?) זה פירוש דברי המשניות וביאור עמקותיה ודברים שנתחדשו בכל בית דין ודין מימות רבנו הקדוש ועד חיבור הגמרא. ומשני הגמרות ומן התוספתות, ומספרא וספרי, מכולם התבאר האסור והמותר, הטמא והטהור, החיוב והפטור, הפסול והכשר כמו שהעתיקו איש מפי איש מפי משה רבנו מסיני. גם התבאר מהם דברים שגזרו חכמים (ניתן כוח ביד החכמים) כמו שכתוב על פי התורה אשר יורוך לא תסור ימין ושמאל. גם התבאר מהם דברים שגזרו חכמים ונביאים שבכל דור ודור לעשות סייג לתורה כמו ששמעו ממשה בפירוש, שנאמר: ושמרתם את משמרתי ועשו משמרת למשמרתי - עשו משמרת למשמרתי. וכן התבאר מהם הנהגות תקנות שהתקינו בכל דור ודור כמו שראו בית דין של אותו הדור לפי שאסור לסור מהם, שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. וכן משפטים ודינים מופלאים שלא קבלו ממשה, ודנו בהם בית דין של אותו הדור שהתורה נדרשת בהם, ופסקו אותו הזקנים וגמרו שהדין כך הוא. הכל חיבר רב אשי בגמרא מימות משה ועד ימיו.

 

[אנימילי]

תודה על התשובה המפורטת, אבל...

זה לא ממש ענה לי על שאלתי, אולי מכוון שלא נסיחתי אותה כראוי. אז אנסח אותה כך: כידוע המצוות מחולקות למצוות מדיאוריתא ומדרבנן. אי-קיום מצוות והאיסורים מדיאוריתא הוא חמור מאוד, אבל מה לגבי המצוות מדברנן? הרי גם היו מחלוקות בתוך החכמים, כך שהעניין לא החלטי. ועד כמה זה חמור בעניין אי-קיום מצוות ואיסורים מדרבנן? ושוב תודה על התשובה.

 

[התולעת 1]

פה זה נוגע לשאלתך) חלק "ד"

רב אשי שחיבר את הגמרא וגמרו בימי בנו (פה זה נוגע לשאלתך) נתפזרו ישראל בכל הארצות פיזור יתר, והגיעו לקצוות ולאיים הרחוקים ורבתה הקטטה בעולם ונשתבשו הדרכים בגייסות, ונתמעט תלמוד תורה ולא נכנסו ישראל ללמוד בישיבותיהם אלפים ורבבות כמו שהיה מקדם אלא מתקבצים יחידים השרידים אשר ה` קורא בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה ועוסקין בתורה ומבינים בחיבורי החכמים כולם ויודעים מהם דרך המשפט היאך הוא. וכל בית דין שעמד אחר הגמרא בכל מדינה ומדינה וגזר או התקין או הנהיג לבני מדינתו או לבני מדינות רבות לא פשטו מעשיו בכל ישראל כמו שאמרנו על הגמרא מפני ריחוק מושבותיהם ושיבוש הדרכים. והיות בית דין של אותה המדינה יחידים ובית דין הגדול של שבעים ואחד בטל כבר מכמה שנים קודם חיבור הגמרא לפיכך אין כופין אנשי מדינה זו לנהוג כמנהג מדינה האחרת ואין אומרין לבית דין זה לגזור גזרה שגזרה בית דין אחר במדינתו, וכן אם למד אחד מן הגאונים (``הגאונים`` זה תקופה אחרי הגמרא) אם למד אחד מהם שדרך המשפט כך הוא ונתבאר לבית דין אחר שעמד אחריו שאין זה דרך המשפט הכתוב בגמרא אין שומעין לראשון אלא למי שהדעת נוטה לדבריו בין ראשון בין אחרון, אבל כולן צריכים לכוון את דבריהן לפי הגמרא ודברים הללו בדינים גזרות ומנהגות שנתחדשו אחר חיבור הגמרא. אבל כל הדברים שבגמרא בבלי חייבין כל ישראל ללכת בהן וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזרותם וללכת בתקנותם הואיל וכל אותם דברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא הם כל חכמי ישראל או רובם והם ששמעו הקבלה (קבלה איש מפי איש) מעיקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבנו עליו השלום-

 

[התולעת 1]

ז``א הייתה ביקורת על הדברים חלק "ה"

בכל העולם כולו. וקח לך דוגמא עובדתית פשוטה: אחרי אלפיים שנות גלות אתה רואה שהתקבצו פה מכל המקומות בעולם יהודים מכל המקומות בעולם. כולם הגיעו לארץ עם תפילין, כולם הגיעו עם ציצית, כולם הגיעו עם ספר תורה, כולם הגיעו עם מזוזה, כולם הגיעו עם אותו דבר. אותו תפילין לכל היהודים עם נתק של אלפיים שנה, אותם פרשיות בפנים כתובות, כולם מרובעות בדיוק, כולם שחורות, רצועות שחורות, אין שוני! ציצית: כולם שמונה חוטים וארבע כנפות הציצית בדיוק. אין אחד תשע, אחד שבע, אחד יותר אחד פחות, אין דבר כזה. מזוזה, - כולם אותו דבר, שתי פרשיות מהתורה, כולם שמים באותו מקום. לא השתנה שום דבר בעיקרי התורה. תקנות, גזרות, מנהגים שהתקינו בכל מדינה ומדינה חכמי הדור בכל מקום אכן חלין ומחייבים את בני אותו דור: לתימנים, לפרסים, לאשכנזים, לכל אחד בכל מקום בעולם חכמי התורה באותו דור נהגו והתקינו לפי הצרכים של אותה שעה. ז``א אם הייתה פרצה היו צריכים לגדור אותה אז היה גדר מסוים שבמקום אחר לא היו צריכים לגדור אותו, לכן לא תמצא בקהילה זאת את הגדר הזה אבל במקום זה כן. דוגמא: פסח, יש מנהג..... מנהג, לא דין! שאשכנזים מחמירים שלא לאכול קטניות. זה לא איסור בדין, אלא בגלל שקשה מאוד שלא יבלע בתוך אלה גרגיר חיטה שיחמיץ, וזה איסור חמור, אז הם התקינו אצלהם שהם מחמירים, לא אוכלים קטניות, נקודה. לא איסור, אבל זה מחייב אותם. אבל ספרדים שלא נהגו כך והם בודקים שלש פעמים על ידי שלשה אנשים שונים על פי ההלכה, זה מותר כי זה הדין לכולם, רק אלה הנהיגו חומרה וזה מחייב אותם. אז לא שיש שוני בתורה! התורה היא אותה תורה, חמץ לכולם אסור, ומה לא חמץ לכולם מותר. אבל אם אלה החמירו על עצמם המנהג הזה תקף. זה כמו שתגיד ``חוק עזר עירוני`` פה יש חוק עזר עירוני שהחליטו בגלל סיבות כאלה וכאלה. הגמרא, אם נקיש, זה כמו חוקי יסוד לכל חוקה וחוקה. לא משנים חוקי יסוד אבל במשך הזמן יש חוקים שמצטברים לפי הצרכים, לפי זמן, לפי המקום. זה המצב ואין לנו לשנות וזה הכוח שנתנה התורה לחכמי התורה במשך כל הדורות, על פי זה הלכו. ואין עם בעולם שמדקדק על קוצו של יו``ד אלפי שנים ונותן אפשרות לפתוח ולבחון את הדין מחדש כל הזמן, אין דבר כזה. ילד בת``ת ואברך ות``ח וגאון כולם לומדים אותה סוגיא ויכולים כולם להגיד דעתם וסברתם ויש כללים, אתה מבין?

 

[uuuaaa]

תשובה

תודה לתולעת על דבריו. יש לי כמה דברים להוסיף, או לסכם: חכמינו פירשו את התורה שבכתב. הם לא פירשו זאת "איך שבא להם". התורה שבע"פ מורכבת, ע"פ הרמב"ם, מחמישה חלקים: שלושת הראשונים - החיוב שלהם הוא מהתורה, והשניים האחרים הם מדברי חכמים. א. הפרשנות למצוות שבתורה שבכתב. פרשנות זו מקורה במסורת שמשה קיבל בסיני, ועברה מדור לדור, ואין בה מחלוקות. כגון: "פרי עץ הדר" הוא דווקא אתרוג. ב. "הלכה למשה מסיני" - הלכות שאין להם מקור בתורה שבכתב. גם הם מקורן בסיני. כגון: התפילין צריכות להיות מרובעות ושחורות. ג. הלכות שנלמדו ע"י י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם. למשה ניתנו היסודות, כלומר הכללים שעל פיהם אפשר להוציא הלכות נוספות מהתורה שבכתב. בחלק זה נפלו מחלוקות בין חכמי ישראל. ד. גזירות של חכמים, אשר ראו צורך לביצור מעמדן של מצוות אשר יש חשש שלא יקפידו על קיומן. כגון: איסור אכילת עוף בחלב. ה. תקנות של חכמים, אשר ראו צורך לתקן מסיבות שונות בדורות שונים. כגון: נרות שבת וחנוכה, הלל. לחכמים יש כוח לחכמים לפרש את התורה. הדבר הזה מעוגן בפסוקים 'לא בשמים היא', ו'משפט אחד יהיה לכם'. פסוקים אלה מלמדים אותנו שה' רוצה שנתנהג לפי ההוראות שיתקבלו בצבור ע"י הסמכות התורנית המרכזית. כלומר, ההלכה אינה פסיקה אנושית, כי את פירושי המצוות קיבלנו במסורת. ובנוסף לפירושי המצוות, יש את הדינים שהתחדשו ע"י חכמים, על-פי הכללים שנאמרו למשה מאת ה'. כמו כן, לחכמינו היתה רוח הקודש, והם היו זכים וטהורים וענקים בחכמתם, ואליהו הנביא ומלאכים היו מתגלים אליהם בשכיחות כך שגם מה שהם חידשו ע"פ הכללים - זה הכי קרוב שיכול להיות לרצון ה'. וכמו כן, הם חיו בתקופה הרבה יותר קרובה לזמן נתינת התורה, כך שהמסורת שהם קיבלו היתה מדוייקת מאוד. זה שהיו מחלוקות בין חכמים - זה לא משנה. ההלכה נפסקה ע"פ הרוב, כמו שכתוב בתורה ("אחרי רבים להטות"), ועל פיה צריך לנהוג. כתוב בתורה (דברים יז): "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין... וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט, ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך ועל המפשט אשר יאמרו לך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע... ומת האיש ההוא..." כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה "בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה ודברי סופרים כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה" (ערובין כא)

 

[התולעת 1]

חזק וברוך../images/Emo45.gif