בלוגים? איפה?
כמשתתף פסיבי בסצינה עד לאחרונה, עקבתי בעניין אחרי כמה וכמה מהאתרים המתיימרים להיחשב כבלוגים, ותמונת המצב של יניב מחזירה אותי
לשירשור שרץ אצל אוהד באתר בנושא בלוגים ויומנים. לדעתי, האתרים המוגדרים כבלוגים בארץ נפרשים על סקאלה רחבה: בצד אחד של הסקאלה נמצא את היומנים האישיים - האתרים של איה, משה ונוי-נוי עולים לי בראש כדוגמאות טובות. הם מכילים מעט מאוד קישורים (אם בכלל), והכתיבה בהם הרבה יותר חושפנית מבשאר האתרים. אתרים כאלו, מטבעם, חשופים יותר לסכנת "מה אם מישהו ידע שזה אני?". בארה"ב אנשים יכולים לכתוב על חייהם בצורה חושפנית, להגיע ל-20 מיליון קוראים ועדיין להיות אנונימיים. בארצנו הקטנטונת, בה כולם מכירים את כולם, חשיפת יתר עלולה להיות קטלנית לכותבים. לכן באתרים כאלו רצוי שהכותב -לא- יפרסם את שמו האמיתי ובטח שלא יודיע לכל מכריו על האתר המדהים שלו, כי בסופו של דבר תיפגם רמת הכתיבה (אלא אם כן באמת לא שמים זין על אף אחד). בצד השני של הסקאלה נמצא את אתרי הקישורים - בלוגבאסטר של יניב ואיזון פנימי של אילנה לדוגמא. אתרים עם מעט מאוד כתיבה אישית (אם בכלל) אבל המון לינקים. אתרים אלו לא יושפעו לרעה מחשיפה, אלא להיפך - כל הרעיון בלפרסם קישורים הוא להראות את האתרים שמצאת לכמה שיותר אנשים. באופן אישי, האתרים האהובים עלי ביותר הם אלו שיושבים איפשהו באמצע. שיביאו קישורים מעניינם ויפנו אותי לפינות נידחות ברשת, אבל שיכניסו ברשימה גם משהו משלהם בנוסף לקישור - דעה, ביקורת, או סתם איזה הרהור. האתרים של אוהד ורחלי יושבים קרוב לאמצע (אוהד נוטה מעט יותר לכיוון האישי, ורחלי נוטה מעט יותר לכיוון אתרי הלינקים) ומהווים דוגמאות טובות. הדוגמא הידועה ביותר לאתר שכזה הוא כמובן אתרו של
אנדרו סאליבן (לצערי עוד לא מצאתי אתר עברי ברמה שלו). מאחר ואתרים כאלו פונים במכוון לקוראים, ברור שנמצא בהם צנזורה עצמית ונסיון לכתוב מה שהקורא ירצה לקרוא, לפחות בטובים שבהם. כקורא של אתר (או של ספר, או צופה של סרט או בכלל צרכן של מדיה) אני רוצה שהיוצר יתאמץ לעניין אותי. הוא יכול לרגש אותי, לשעשע אותי, להרגיז אותי או לספק לי מידע. מה שאסור לשום כותב טוב לעשות, זה לשעמם אותי. ככותב (טרי!) אני מנסה במודע לעניין את קוראי (המועטים
) ולהוסיף מעט נימה אישית לכתיבתי (אפרופו, קניתי סופסוף אוטו
). אם אני מוצא לינק מעניין שלא בדיוק מסתדר לי עם הרשימה הנוכחית, אני לא אדחוף אותו סתם כך, אלא אמתין עד שהוא יהיה רלוונטי לנושא הכתיבה. אז נכון, הכתיבה שלי בהחלט מושפעת מ"מה יעניין אנשים?" אבל לטעמי, זה מה שהופך כותב מוכשר לכותב טוב. בתקווה שיום אחד אהיה גם אני כותב טוב, אור.
איה.
