תגובות של הסביבה

[ריטה1]

תגובות של הסביבה

למרות מה שאני קוראת פה לגבי התגובות שמקבלים החברים בפורום מסביבתם אני יכולה לספר על תגובות שונות לחלוטין שאני מקבל מסביבתי, ואני מדברת על חברים קרובים, משפחה וכד'. לטענתם כל אחד צריך להקריב איפשהו לפני שהמדינה שלנו תלך לעזעזל, אני מנסה להסביר להם על כך שלמעשה הקיצוץ הנ"ל יביא להוצאות מסוג אחר (ראו מצגת). אבל עדיין קשה לי לשכנע אותם, כשמנגד אני מקבלת טיעונים של מעונות לילדים פגועים שנסגרים, נכים שלא יכולים להחליף להם את כסאות הגלגלים (אני עובדת בתחום הזה כך שאני ממש מכירה את הבעיות הרבות), למרות שאני תומכת נלהבת במאבק לא פעם כשאני רואה ילד נכה שלא יכול לקבל טיפול הולם, אני שואלת את עצמי האם אני לא מתפנקת? והרי יש לי כבר ילדה בריאה בבית (טפו,טפו..) ואני חושבת שלילד השני יש איזשהו סיבסוד ממושלם אם אני לא טועה, והמצב במדינה כ"כ קשה ותאמינו לי אני מכירה את זה מגוף ראשון.

 

[חן123]

התשובות שלי

כן, אני נגד פגיעה בילדים נכים, סגירת מעונות וכו'. אבל זה לא מבטל את ההתנגדות שלי לפגיעה בטיפולי פוריות. קיים ביזבוז גדול במקומות אחרים (משרדי ממשלה לדוגמא), שמשם ניתן לקצץ. אני לא חושבת שצריך לקצץ באף אחד מהדברים שהזכרת. מבחינתי זה לא "או זה או זה" אלה "לא זה ולא זה!". תמיד ניתן לתת דוגמא כואבת יותר, אבל לא זו המטרה. הקיצוץ בטיפולים הוא בילתי הפיך לגבינו. אם בעוד 5 שנים יהיה מצב יותר טוב ויחזירו את המימון עבור רבות זה כבר יהיה מאוחד מידיי.

 

[סביון1]

שתי תשובות

א. לך אולי יש כבר ילדה בבית (שתהיה בריאה) אבל יש כאלה שהבית שלהם עדיין ריק. ב. שאף אחד לא ישלה אותך - הכסף מהקיצוץ הזה לא ילך לילדים פגועים, נכים, חולים או כל קבוצה חלשה אחרת. גם להם יקצצו ואת השמנת ילקקו כרגיל הפוליטיקאים המושחתים שלנו. תאמיני לי שאם היו אומרים לי שאני צריכה לבחור בין הצלת חולי סרטן לבין טיפולי הפיריון שלי - עם כל הכאב הייתי מעדיפה להציל חיים. אבל ברור לי שזה לא כך והנה, מקצצים גם לנו וגם בתרופות מצילות חיים. ממליצה בחום שתנסי להסביר את זה גם לחברים שלך.

 

[רחל5]

לילד השני אין סיבסוד ממושלם

פשוט מכיוון שהוא ממומן כיום ע"י המדינה. הסיבסוד מתחיל מילד שלישי ומעלה. מן הסתם זה ישתנה בעקבות החוק, ותהיה זו סיבה למסיבה לגרוע את זכויותינו בביטוח המשלים אף מעבר לנדרש, לפי דעתי. עם כל הכאב על נכויות ומחלות של אחרים, צריך לזכור שגם בעיות פריון הם סוג של נכות או מחלה (אני זוכרת שפעם מישהי הביאה בפורום פוריות ציטוט מאיזה חוק ישראלי שהגדיר אדם עקר כנכה בדרגה מסויימת, לצורך ביטוח לאומי). אנשים הכמהים לילד ולא זוכים להגשים את חלומם חיים בסיוט. אין להם יום ואין לילה. הקשרים החברתיים מעוותים ומושפעים באופן קיצוני מבעיות הפריון שלהם. מצב הרוח עשרים אלף מיל מתחת למים. זה פוגע באיכות החיים, בטעם לחיים, בתפקוד היום יומי. הגיע הזמן שהחברה תהיה מודעת לבעיה ותפסיק לטאטא אותה מתחת לשטיח רק בגלל שלא רואים סימנים חיצוניים (פרט לסימנים כחולים מהזריקות ובטן נפוחה מההורמונים...) בשביתת נמלים אחת הצליח עמיר פרץ, האיש והשפם, לגרום להפסדים של שני מליארד שקלים - חלקם כספי ציבור כתוצאה מפגיעה במוסדות מדינה וחלקם כספים פרטיים של אנשים שמנסים להחזיק את הראש מעל המים. עשר שנות טיפולי פריון עלו בעשן. מר פרץ ירום הודו טרח אתמול לספר שנתניהו מרגיש את עצמו אלוהים, מכיוון שהוא נוטל לעצמו את הזכות להחליט למי יהיו ילדים ולמי לא. האיש והשפם לא חשב על כל האנשים הפרטיים שקיוו איכשהו לממן טיפולי פריון בעצמם, השביתה הזו לא קידמה את הנושא שלהם כהוא זה, ומנגד העסק שלהם קורס וטיפולי הפריון נראים רחוקים מאי פעם. אז לפני שגוזלים את כסא הגלגלים מהילד הנכה, אני הייתי אומרת למר פרץ - קח את השפם שלך ולך הביתה! וזו רק דוגמא קטנה לביזבוז ציני במדינה שלנו.

 

[kasa]

תסלחי לי, ריטה, את באמת חושבת

שברגע שיקצצו בטיפולי הפוריות - כל הנכים והחולים יקבלו לפתע קצבאות אסטרונומיות וטיפולים משובחים ??? את באמת חושבת שאם אנחנו לא נקבל טיפולים - הילד הנכה יקבל כסא גלגלים ואיכו חייו תשתפר ?? כי אני ממש חושבת שלא. אני חושבת שזו בכלל דמגוגיה זולה להעמיד את הדברים הללו בצורה כזאת. חולה סרטן מול חולה פוריות. ילד נכה מול חולה פוריות. אלו לא דברים שעומדים אחד כנגד השני, אלא אחד לצד השני. אסור לקצץ בזה, ואסור לקצץ בזה. חולה סרטן צריך לקבל טיפול, וחולה פוריות צריך לקבל טיפול וגם ילד נכה צריך לקבל טיפול מיטבי. צריך לקצץ במקומות אחרים, שאותם, משום-מה, אף אחד לא מזכיר, והשתיקה לגביהם היא כמעט קונצנזוס. לא ברור לי למה. הדרך הנכונה, לדעתי, היא להבהיר לעולם שגם עקרות היא מחלה כרונית, בדיוק כמו מחלה אחרת. גם עקרות היא מחלה שפוגעת בכל חלקה טובה בחיינו - בגוף, בנפש, בדימוי, בהערכה. בדיוק כמו כל מחלה אחרת. היא פוגעת ונוגסת בכל חלקה טובה שעוד היתה לנו. וכשיש תרופה - אסור למנוע אותה מהחולים. ההצגה כאילו החולים נלחמים על תקציב הבריאות - היא הצגה מעוותת ביסודה. הברירה לא צריכה להיות בתוך תקציב הבריאות אלא בין תקציב הבריאות החיוני, לאינספור תקציבים אחרים מבוזבזים. בתקציב הבריאות אסור לגעת. כל חולה הוא חשוב. ומחלתנו אינה על חשבון חולה אחר. היא מחלה בפני עצמה, חשובה לא פחות ממחלה אחרת, ויש לה מזור, שאסור לוותר עליו. לגבי ילד שני - אני מסכימה איתך. שאם תתבקש כאן פשרה - היא תצטרך להיות בילד שני, ולא בילד ראשון, למרות שבמדינה למודת סבל, פיגועים ואובדן - מה זה בכלל 2 ילדים ??? לעג לרש... בקיצור - שלא יעבדו עליך בדמגוגיה זולה. החולים לא עומדים אלו מול אלו. הם עומדים אלו לצד אלו.

 

[tglus]

מסכימה עם כל מילה

 

[מרב של ערן]

ריטה, למיטב זכרוני כתבתי את זה

כבר בעבר, אבל אני לא חוששת שיפטרו אותי אם אכתוב שוב. הטענות שמעלים חברייך הן הסוג הזול ביותר של דמגוגיה, שמאוד פופולרית בקרב מי שמתעקש לזרות לציבור הרחב חול בעיניים. הכסף שייחסך מאיתנו לא יילך לטובת מטרה נעלה כלשהי. המטרה בקיצוץ הוא הקטנת תקציב המדינה ולא חלוקה מחדש של עוגת התקציב. המדינה שלנו הולכת לעזאזל מזה מספר שנים, כשבדרך כל הזמן מקצצים ומספרים לנו שזה זה הקיצוץ שיביא את הגאולה, ואנחנו עוד מעט כבר מתים מרעב (אני ממש לא מבינה את הפלסטינים. במקום להילחם בנו שישבו קצת בשקט, אנחנו עושים בעצמנו את העבודה יופי). כשרק מקצצים לא מגיעים לשום מקום. אולי הגיע הזמן שתקום ממשלת ישראל ותודיע שהאידיאולוגיה הכלכלית והחברתית שלה היא כזו שמטרתה ליצור שני מעמדות במדינת ישראל - עשירים ועבדים, שהקפיטליזם הטהור הוא נר לרגליה, ושתפסיק להתחבא מאחורי איצטלה מזוייפת של מדינת רווחה. זה עלה תאנה קטן מדי וציבור גדל והולך מתחיל להבין שבעצם, המלך הוא עירום.

 

[kasa]

הלוואי והציבור היה מבין שהמלך הוא

עירום... בינתיים, כמו ששר שלום חנוך "הציבור מטומטם, ולכן הציבור ישלם...." משיח לא בא...

 

[מרב של ערן]

זה מתחיל לחלחל

אני רק מקווה שעד שמספיק אנשים יתעשתו ויבינו את האמת עוד תישאר מדינה בשביל לחיות בה.

.

 

[ריטה1]

תודה על התגובות

שמחתי לקרוא את כל התשובות שלכם, וכמו שאמרתי אני בהחלט בעד המאבק ולדעתי הוא צודק, אבל אני מאלו שלא שוללים דעה של אחרים ואני שוקלת אותה ונותנת לה את הכבוד הראוי לה גם אם היא אינה תואמת את דעתי, ולכן גם העליתי את הנושא לדיון בפורום. מה שאמרתי הוא שבמצב שבו כולם מקצצים אולי גם אנחנו צריכים לתרום את חלקנו, במידה כמובן שבאמת כולם מצטמצמים, ופה עולה שוב שאלת השובתים בנמלים והאיש והשפם (כיוון שבעברי הייתי עובדת מדינה שמו עושה לי חלחלה וצמרמורות קשות).

 

[זוהרה האחרת]

ריטה, אני תורמת את חלקי מספיק

שנים אני משלמת ביטוח לאומי, בריאות, מס הכנסה. האיש שלי לא החסיר ולו פעם חובת מילואים. מה זאת אומרת שכולם צריכים לתת משהו? מה זה, תמיד אנחנו רק בעלי חוב? עם כל הכבוד, אני משלמת את קצבאות הילדים של החברים המלומדים שלך, את החינוך "חינם" והבריאות של ילדיהם. ככה זה במדינה, יש ערבות הדדית. לא רוצים מודל כזה, בסדר, אז לא נשלם מיסים כאלה גבוהים שלא מקבלים תמורתם כלום. בכוונה אני כזו נחרצת, וזו התשובה שתמסרי לחברייך. אני מוכנה שהמדינה לא תממן לי טיפולים, ברגע שהיא תפטור אותי משלל חובותיי האזרחיות, וביניהן מימון קצבאות ילדים של אנשים אחרים, כאשר העובדה שאי פעם אהיה אם, מוטלת כרגע בספק.

 

[פרח שדה]

האיש עם השפם דואג רק לעצמו

ולקריירה שלו. ממילא אלא שבאמת עובדים במקומות ה"הסתדרותיים" הם עובדי קבלן (ORS וכד') חסרי זכויות סוציאליות. ממתי חברי הסתדרות עובדים? (מה שמעלה את הטיעון שמי שלא עובד ממילא לא יכול לשבות...), ממתי הם דואגים לפועלים? הם דואגים לעצמם, למשכורות המנופחות שלהם ולכסאות שלהם. את מכירה את הבדיחה הישנה על האריה שברח מגן החיות והסתתר בבניין הועד הפועל? אז זהו. דברים לא השתנו מאז והם גם לא ישתנו. אם זה לא היה כל כך עצוב זה היה יכול אפילו להיות מצחיק.