תגובת אמת
כשאדם כמוכם או כמוני, מסתכל מהצד על מה שרשום בפסקה הקודמת הוא לוקח את האותיות ומשתמש בהם לתגובה משל עצמו הוא מגיב לכתוב, באופן משלו, באופן שיגרום לו להרגיש בעל דעה ולרוב הוא לא מסתכל על הדעה שלו כמחשבה, אלא כצורך כלשהו להגיב מבלי להעניק מחשבה כנה, בעת כתיבת התגובה . העניין הוא, שהאדם לא מסוגל להודות שתגובתו, באה ללא מחשבה, כי זה סותר את תגובתו, מכאן הוא צריך להוכיח את טענותיו, אך אין בסיס מוצק, והוא בעצמו מרגיש מנותק מעצמו, למרות שהצורך להגיב בא במטרה הפוכה, בכדי להרגיש חיבור עמוק יותר לעצמו . האפשרות הקיימת, היא לחשוב ולהרגיש, מהיכן בא הצורך להגיב או להביע דעה, לנסות ולזהות את המקור, ואז יש אפשרות חדשה לאחר מכן, להתבונן בעצמנו, חושבים ומרגישים, ואז ברגע שאנו מביעים על עצמנו דעה כלשהי, יש לנו אפשרות, לתקן את עצמנו . שאדם מגיב ללא מחשבה כנה, הוא מגיב מתוך צורך להיות קיים לפי איזשהו חוק של היקום, שגורם לו להרגיש ככה, וגורם לו להרגיש משפיע ובעל דעה גבוהה. אין ספק שיש פה אמת נסתרת אך סותרת . שאדם מגיב בצורה שכזאת, הוא נותן מעט מאוד מעצמו, אבל מי שחשב והרגיש את תגובתו, קיבל אותה בהבנה מלאה, וראה באופן ברור את מטרת התגובה. האדם שהגיב, לא הבין את עצמו, כי הוא לא חשב על עצמו בתור אחד שמגיב אלא בתור אחד שמשפיע, ויש פה אמת אמיתית, ההשפעה כבר החלה, אך המחשבות עוד לא. האדם שהבחין בתגובה, הרגיש שקיים אותו מקור, לכל תגובה, לכל דעה, ולכל כוונה. והוא ידע לזהות מאיזה סיבה הוא נחשף לאותה דעה, שאינה נכתבה על ידי איש בעל דעה מוצקת . כשאנו בוחרים לעשות משהו, באופן שישפיע על מי שנחשף למעשינו, אנו עושים זאת ללא המסננות הקבועות, שאנו משתמשים בהם בחיינו אנו מורידים את רובם, ומתנגדים לקיומם, ופועלים בדרך ברורה יותר דרך שקופה יותר, אנו חושבים בדרך אינדיבידואלית, אך מרגישים עוצמה גלובלית, מזוינת שבעזרתה, נוכל להכניס שינוי אל הכלל, במילים יותר פשוטות, המעשה שבחרנו לעשות, בדרך שבה נעשה את המעשה האנשים שיחשפו אליו, יוכלו להרגיש "מחוברים" אך "מנותקים" מהצורך להגיב . וכך יצא שהתגובות, יהיו מגוונות, אך לא יהיה בהם שמץ של דבר מהאמת שהם ניסו להוכיח, וזאת מסיבה ברורה לעין אנושית זאת מכיוון שכאשר התבוננו, באותו מעשה, הם הרגישו חיבור עמוק, אישי ונרחב, אך השכל היה מעורב באופן מועט, בהתבוננות, ומי שבחר להגיב הגיב מתוך הלב, ומסיבה זאת, תגובתו היא חסרת עניין, לאדם שביצע את המעשה. כי תגובתו עברה דרך קצרה, ולא היה בה ניסיון אמיתי להגיב באותו אופן שבו הוא הרגיש בעת ההתבוננות, והיה חסר בה שימוש בשכל לאחר ההתבוננות.
כשאדם כמוכם או כמוני, מסתכל מהצד על מה שרשום בפסקה הקודמת הוא לוקח את האותיות ומשתמש בהם לתגובה משל עצמו הוא מגיב לכתוב, באופן משלו, באופן שיגרום לו להרגיש בעל דעה ולרוב הוא לא מסתכל על הדעה שלו כמחשבה, אלא כצורך כלשהו להגיב מבלי להעניק מחשבה כנה, בעת כתיבת התגובה . העניין הוא, שהאדם לא מסוגל להודות שתגובתו, באה ללא מחשבה, כי זה סותר את תגובתו, מכאן הוא צריך להוכיח את טענותיו, אך אין בסיס מוצק, והוא בעצמו מרגיש מנותק מעצמו, למרות שהצורך להגיב בא במטרה הפוכה, בכדי להרגיש חיבור עמוק יותר לעצמו . האפשרות הקיימת, היא לחשוב ולהרגיש, מהיכן בא הצורך להגיב או להביע דעה, לנסות ולזהות את המקור, ואז יש אפשרות חדשה לאחר מכן, להתבונן בעצמנו, חושבים ומרגישים, ואז ברגע שאנו מביעים על עצמנו דעה כלשהי, יש לנו אפשרות, לתקן את עצמנו . שאדם מגיב ללא מחשבה כנה, הוא מגיב מתוך צורך להיות קיים לפי איזשהו חוק של היקום, שגורם לו להרגיש ככה, וגורם לו להרגיש משפיע ובעל דעה גבוהה. אין ספק שיש פה אמת נסתרת אך סותרת . שאדם מגיב בצורה שכזאת, הוא נותן מעט מאוד מעצמו, אבל מי שחשב והרגיש את תגובתו, קיבל אותה בהבנה מלאה, וראה באופן ברור את מטרת התגובה. האדם שהגיב, לא הבין את עצמו, כי הוא לא חשב על עצמו בתור אחד שמגיב אלא בתור אחד שמשפיע, ויש פה אמת אמיתית, ההשפעה כבר החלה, אך המחשבות עוד לא. האדם שהבחין בתגובה, הרגיש שקיים אותו מקור, לכל תגובה, לכל דעה, ולכל כוונה. והוא ידע לזהות מאיזה סיבה הוא נחשף לאותה דעה, שאינה נכתבה על ידי איש בעל דעה מוצקת . כשאנו בוחרים לעשות משהו, באופן שישפיע על מי שנחשף למעשינו, אנו עושים זאת ללא המסננות הקבועות, שאנו משתמשים בהם בחיינו אנו מורידים את רובם, ומתנגדים לקיומם, ופועלים בדרך ברורה יותר דרך שקופה יותר, אנו חושבים בדרך אינדיבידואלית, אך מרגישים עוצמה גלובלית, מזוינת שבעזרתה, נוכל להכניס שינוי אל הכלל, במילים יותר פשוטות, המעשה שבחרנו לעשות, בדרך שבה נעשה את המעשה האנשים שיחשפו אליו, יוכלו להרגיש "מחוברים" אך "מנותקים" מהצורך להגיב . וכך יצא שהתגובות, יהיו מגוונות, אך לא יהיה בהם שמץ של דבר מהאמת שהם ניסו להוכיח, וזאת מסיבה ברורה לעין אנושית זאת מכיוון שכאשר התבוננו, באותו מעשה, הם הרגישו חיבור עמוק, אישי ונרחב, אך השכל היה מעורב באופן מועט, בהתבוננות, ומי שבחר להגיב הגיב מתוך הלב, ומסיבה זאת, תגובתו היא חסרת עניין, לאדם שביצע את המעשה. כי תגובתו עברה דרך קצרה, ולא היה בה ניסיון אמיתי להגיב באותו אופן שבו הוא הרגיש בעת ההתבוננות, והיה חסר בה שימוש בשכל לאחר ההתבוננות.