תגובת ארה"ב לשואה - פרק ב´היסטוריה

לוו

New member
תגובת ארה"ב לשואה - פרק ב´היסטוריה

לכבוד יום השואה שלום הנה נושא חדש תגובת הנשיא של ארה"ב פרנקלין דלנו רוזוולט ל´שואה מאמצי הצלה פרנקלין דלנו רוזוולט נשיאה השלושים ושניים של ארה"ב. נשיאותו,שארכה,בלא תקדים ארבע כהונות (1933- 1945 ) חופפת את ימי המשבר הכלכלי העולמי ואת מאורעות מלחמת העולם השניה וחורבנה של יהדות אירופה. רוזוולט, יותר משאר מנהיגי העולם בזמנו, יכול היה לנסות ולהציל את יהודי אירופה, אך היסטוריונים רבים טוענים כי לא עשה כול שאפשר היה לעשות . יהודי ארה"ב חשו אכזבה עמוקה נוכח כישלון זה, שכן מעולם לא תמכו בנשיא בהתלהבות כה רבה, מעברם של היהודים למפלגה הדמוקרטית, שהחל ב-1924 , קירבם ל´רוזוולט, שהקריירה הפוליטית שלו היתה מרוכזת בסניף הניו יורקי של המפלגה הדמוקרטית, בבחירות לנשיאות ב-1932 וב-1936 העניקו היהודים ל´רוזוולט אחוז גבוה מאוד מקולותיהם, בבחירות 1940 הגיע שיעור המצביעים לו בקרב היהודים ל´תשעים אחוז תוכנית ה´ניו-דיל תאמה את נטיותיהם הסוציאל-דמוקרטיות של מרבית הבוחרים היהודים ומסבירה את נאמנותם הגדולה ל´רוזוולט, בתקופת השואה לא יכלו מנהיגים יהודים לאיים על רוזוולט באובדן הקול יהודי, ונאלצו לסמוך על התגמולים הבטוחים פחות לנאמנים הפוליטיים. בתחומי מדיניות הפנים חפפה השקפת העולם והאינטרסים של רוב היהודים את עמדותיו של רוזוולט, לא כן בנושאים יהודיים ייחודיים, שעניינם מדיניות הצלה פעילה יותר, רוזוולט הורה ,אומנם, לקונסולים של ארה"ב שהיו הפוסקים האחרונים בענייני אשרות כניסה, לגלות "דאגה מיוחדת " לפליטים היהודים, החזיר במחווה של הבעת תיעוב, את שגרירו מגרמניה בעקבות "ליל הבדלח " ,והתיר לאנשים שנכנסו ל´ארה"ב באשרות תיירים להאריך את שהותם, ואולם, בדרך כלל לא נמנע מיישום אותו סעיף בחוק ההגירה המכוון נגד אותם "העלולים ליפול למעמסה על הציבור " הנחיה זו, מימי קודמו הנשיא הובר, יושמה בשנות המשבר הכלכלי בקפדנות רבה ביותר, עד כדי יצירת מאזן הגירה שלילי, רק בשנת 1939 מולאו מכסות ההגירה במלואן, יתר על כן, מדיניות ה´שב ואל תעשה יצרה מומנטום של חוסר פעילות, והוא נמשך גם בשנות ההשמדה, וכול ההצעות שהועלו נדחו, ההצעות ההן כללו משלוח חבילות מזון, הפצצות גמול, מתן מעמד של שבויי מלחמה לאסירי מחנות הריכוז, והסעת פליטים בספינות אמריקניות, החוזרות הביתה ריקות, כאמור, כול ההצעות ההן נדחו, מקור הסירוב היה בזרועות שונות של הממשל, בעיקר במשרד החוץ ובמשרד המלחמה, אך גם גופים קטנים יותר ,דוגמת המשרד למידע מלחמתי ,לא גילו יחס טוב יותר . לאחר ה-אנשלוס של אוסטריה ב-1938 עשה רוזוולט נסיון כן-למחצה למצוא פתרון יסודי לבעיית הפלטים ההולכת ומתעצמת, 32 מדינות הוזמנו ל-ועידת אוין, ואולם , התומכים בהצלת היהודים ראו בדאבון לב כיצד סירבו המשתתפים בוועידה ליטול עליהם אחריות כלשהי לבעיה, משלחת ארה"ב , בראשות מירון טילור, הצהירה כי חוקי ההגירה המגבילים שלה עצמה אינם ניתנים לשינו, וכי אין להבחין בין מהגרים רגילים ובין פליטים הזקוקים באופן דחוף למקלט, רוזוולט ,שכינס את הוועידה לענייני פלטים, לא נתן אפוא דוגמה למדינות אחרות. שני הגופים שנוצרו בעקבות ועידת אוין ה-ועדה הבין-ממשלתית לעניני פליטים שנועדה לתאם מאמצים בין לאומים , וה-ועדה המיעצת של הנשיא לעניני פליטים מדיניים (p a c ) שנועדה לתאם מאמצי הצלה מבית, נעדרו כול השפעה ממשית, והיו אך ורק עדויות ל´מדיניות המחוות של הממשל, המדיניות ההיא ביקשה ליטול את העוקץ מטענותיהם של הדורשים להציל את יהודי אירופה יותר משביקשה להציל את קורבנות השואה. המשך בהודעה הבא
 

לוו

New member
המשך

המשך בלתי ניתנים להשגה או בלתיממשל רוזוולט תמך במדיניות של יישוב היהודים בקנה מידה גדול באזורי עולם אחרים, הוא נתן פרסום רב לתוכנית ליישב אלפי יהודים ברפוליקה הדומיניקנית, הממשל גם תמך במאמצי הבריטית, ליישב יהודים בגויאנה הבריטית, שבעבר כבר נערכו בה כמה נסיונות כושלים בתחום זה, זרועות הממשל השונות בדקו מאות מקומות אחרים, רובם מתאימים להתיישבות, כול התוכניות, פרט לתוכנית ברפובליקה הדומיניקנית, נסתיימו בלא כלום. בראשית 1943 , משהגיע הלחץ הציבורי בעקבות ה"פתרון הסופי" לשיאו, כינס רוזוולט ועידה שנייה לענייני פליטים בשיתוף עם בריטניה, "ועידת ברמודה" שנערכה במקום שהגישה אליו היתה אז קשה, נערכה באפריל 1943 ,והשאירה טעם מר במיוחד אצל הפועלים להצלה, היא לא הניבה כול תוצאות מעשיות, והיו שהגדירו כ´לעג לרש . רק בינואר 1944 אישר רוזוולט כמה חריגות מסדר הקדימות של ימי המלחמה, במגמה לעשות מחווה צנועה להצלת היהודים, ה-ועד לעניני פליטים(wrb) הוקם בעקבות פנייה מיוחדת של שר האוצר בממשל הנרי מורגנטאו ,שהגיש לנשיא עדויות באשר למאמצי החבלה השיטתיים של משרד החוץ בנסיונות ההצלה, הוועד עשה מאמצים להצלת יהודי הונגריה, הקיבוץ היהודי הגדול האחרון שנותר ב´אירופה, המאמצים היו תכופות הססניים, אך מידי פעם הצטיינו בתעוזה ובדמיון, מכל מקום הם נעשו מאוחר מידי ולא היתה להם השפעה של ממש, באפריל מצא הנשיא דרך לעקוף את חוקי ההגירה הבלתי ניתנים, כביכול, לשינוי, יותר מ-900 פליטים, רובם יהודים, נתקבלו ב´ארה"ב ואוכסנו בפורט אונטריו אשר ב-אוסויגו שבמדינת ניו יורק , אלא שניצחון זה, שהיה סמלי יותר מאשר ממשי, רק הראה מה אפשר היה לעשות לו היה רצון אמיתי להציל נפשות . הימנעותו של רוזוולט מפעולה נבעה בלי ספק מסיבות רבות, ואולם, מאחורי כולן עמדה סיבה יסודית אחת הוא לא הצליח להבין את מהותה של השואה ואת משמעותה לגבי התקופה שבה פעל, המלחמה דרשה את מלוא שימת-ליבו של הנשיא, שבריאותו היתה רופפת, וחורבנה של יהדות אירופה לא היה בעיניו אלא נתון עובדתי בלתי נעים, שאך בקושי הכיר בקיומו. מקורות אנציקלופדיה השואה הנרי פיינגולד בספרו " מדיניותו של רוזוולט ובעיות ההגירה היהודית מהרייך השלישי " מחכה לתגובות
 
לוו - אתה חייב לקצר

לוו - אתה חייב לקצר אחרת קשה מאוד לקרא את כל מה שאתה כותב.
 

El Duche

New member
תגובה

רוזוולט ידע על הנעשה במחנות ההשמדה של גרמניה הנאצית כבר ב- 1944, אם לא מוקדם יותר (העדות לכך מופיע במשפטי נירנברג - שם צוטט דו"ח סודי שהכין הביון האמריקאי עבור לשכת הנשיא), אך נמנע מלעשות דבר בנידון. יתרה מזאת, האמריקאים סירבו (!) להפיץ את מחנות אושוויץ-ברקנאו ואת מסילות הרכבת המובילות אליהם מסיבות לוגיסטיות, אף על פי שמחנה שבויי מלחמה סמוך קיבל משלוחים של חבילות מזון ושני מפעלים הממוקמים בסמוך למחנות הופצצו ונהרסו כליל.
 

exit_from_here

New member
מאיר אם תרשה לי לתקן אותך על ההערה

הבעיה היא שאתה לוחץ יותר מדיי על אנטר,פסיק מספיק.(יצא לי חרווזזז)
 

לוו

New member
הנה מה שכתב לי

ידידי מאיר בפורום אחר בנושא זה המאמר שהגשת לנו בנושא מעניין, אבל מנוסח במילים רכות ו "פוליטקלי קורקט" - מה שקצת מטשטש את המציאות בארה"ב של שנות ה 30 וה 40. קצת לשים את הדברים בפרספקטיבה: אמריקה של אז לא הייתה דומה בכלל לאמריקה של היום. הדבר דומה לנסיון להשוות את ישראל של 1949 לישראל של 2002. אמריקה הייתה גזענית, פרובינציאלית וצרת אופקים. עם כל הדיבורים היפים על "מדינת מהגרים", המהגרים היו תושבים סוג ג´. לקח ליהודים יותר מ 60 שנה של UPHILL BATTLE להפוך ממיעוט מאוס ודחוי לגורם מרכזי בחיי ארה"ב. היום זה אחרת לגמרי. אבל אז... בוא לא נשכח את תמונת החיים אז, כמה שנים אחרי המיתון הגדול: הכושים היו מיעוט מדוכא ונטול זכויות - סגרגציה בדרום ו"גטו" בצפון. לא היו שכונות מעורבות.זוג מעורב היה מגיע לבית סוהר (אם היו נשארים בחיים בכלל). כל הקטע של מהגרים שלא מדברים אנגלית (ראה ההיספאנים של היום) לא היה נתפס אז. אנגלית הייתה השפה היחידה לשימוש. בידוד דתי - המעמד השליט עדיין היה הפרוטסטנטי הלבן (WASP). עשרות שנים אחרי זה, כשקנדי נבחר לנשיאות, המדינה געשה - "קתולי ממוצא אירי בבית הלבן ! סוף העולם הגיע!". היהודים בארה"ב חיו בגובה עשב. כאן בבוסטון הם לא היו רצויים בכלל, והגזענות והרדיפות גרמו למהגרים ממזרח אירופה לפסוח על בוסטון. הם הלכו לאזורים יותר טולראנטיים כמו ניו יורק וקליבלנד. רק אחרי 1945 החלה להתבסס הקהילה היהודית - מזרח ארופאית בבוסטון, וזו בעצם הייתה אחת התוצאות של ההלם שעבר על ארה"ב במלחמה. אני רואה את הדברים קצת אחרת, אליעזר. FDR לא ממש היה לחוץ לעזור ליהודים כי זה היה פוגע ביחסי הציבור שלו עם ה WASP - שהוא היה הכוח הפוליטי והכלכלי אז. ספרי ההיסטוריה שנכתבו על ידי אינטרסנטים יהודים שנים אחרי כן מציירים תמונה מעוותת של כמות הכוח וההשפעה שהיה ליהודי ארה"ב אז... אחרי המלחמה וככל שהזמן חלף, היהודים באמת הפכו לכח מוביל בארה"ב. הם עשו כסף, צברו כח ונכנסו עמוק לפוליטיקה. הכל בעצם נובע מהנטייה התרבותית היהודית לצבור השכלה. יחסית לשאר ה"אמריקאים החדשים", היהודים נטו יותר לשלוח את ילדיהם לבתי ספר. למרות שרוב האוניברסיטאות היו סגורות בפניהם, הם התקדמו - ואם לא קיבלו אותם למוסד מסויים, הם הקימו מוסד מקביל לעצמם. אם אי פעם התפלאתם למה יש את אוניברסיטת ברנדייס בבוסטון, או את ברוך קול´ג או את ישיבה יוניברסיטי... ולמה יש כל כך הרבה JEWISH HOSPITAL ו JEWISH MEDICAL CENTER בארה"ב - זו הסיבה. לרופאים יהודיים היה בלתי אפשרי לקבל עבודה בבית חולים אמריקאי - אז הקימו מוסד משלהם, והראו לאמריקאים שהם יודעים יותר טוב. תשווה את בהתקדמות שעשו היהודים לכל ציבור אחר שהגיע לארה"ב בשלהי המאה ה 20: אירים, איטלקים, מזרח ארופאיים לא יהודים (כל הפולנים שהתיישבו באזור ה GREAT LAKES). שבעה דורות אחרי שם הגיעו לכאן, אחוז הילדים היהודים שהולכים ללימודים אקדמאים הוא עדיין כפול ויותר יחסית למיעוטים האחרים. היחידים שניתן להשוות לזה הם הסינים... מגלי ההגירה של שנות ה 60. אז כמה התקדמנו? המון - ולא מספיק. זוכרים את התגובות האמריקאיות אחרי שאל גור בחר את סנטור ליברמן - יהודי אורתודוקס - להיות סגנו אם יבחר לנשיא? האמריקאים - כולל מנחי ה TALK SHOWS - לא התביישו להגיד בקול רם (לפחות כאן בבוסטון) "מה פתאום יהודי בבית הלבן?". ולזה נקרא "הפרדת הדת מהמדינה". מה עובד לטובת היהודים? הם משתמשים במדיה האלקטרונית ככלי חינוך המונים. מאז ראשית ימי הקולנוע היהודים שלטו בתחום. לואיס מאייר מאולפני MGM. האחים וורנר. מי לא? ה"חינוך" נעשה ביתר שאת מאז המצאת הטלוויזיה... כמה דמויות יהודיות אתם מכירים ב PRIME TIME של הרשתות? WILL&GRACE, סיינפלד, ג´ייסון אלכסנדר, מוניקה ורוס מ"חברים"... לא ממש פרופורציונאלי לחלקם של היהודים באוכלוסיה כאן, לא אבל לאורך שנים, זה עובד. גם ה RED NECK בהרי האוזרק יודע שיש חג חנוכה. ופסח. ושיש יהודים ואין להם קרניים. עוד 25 שנה גם הקונספט של יהודי בבית הלבן יעבור... אם לא יאסלמו את כולנו לפני כן. הטלויזייההמדיה היא בידיים בבוסטון ב
 
תגובה קצרה

לוו, ובכן אין ספק כי יש הרבה אמת במה שאתה כותב. הרי היום יש אף יהודים המוכנים להצביע עבור רפובליקנים דבר אשר לפני 30 שנה היה נחשב כהתבוללות (ואולי זה אף כך). לעניין הספציפי, היום הייתי הרבה יותר מודאג להיות שחור או היספני בארה"ב מאשר יהודי. ראה את התגובות לקונדליסה רייס וקולין פאוול (עשרות בדיחות על ה"כושים במפלגה הרפובליקנית"). היום בארה"ב יש הרבה יותר גזענות כלפי קבוצות אתניות "נראות" מאשר יהודים. הורי ואני עלינו לארץ, לא בגלל רדיפות גזעניות (במקרה זה מקנדה) אלא בגלל היות הורי ציונים. אנו חשנו ואף משפחתי חשה הרבה יותר בטוחה בקנדה מאשר בארץ הקודש. ובכל זאת אני מסכים לרוב הדברים שכתבת. מאיר
 

לוו

New member
מאיר שאלה

מה ה-עשרות בדיחות על ה"כושים במפלגה הרפובליקנית" ? לא שמעתי זה אף פעם ? ספור
 

orion111

New member
לוו - צודק, מאיר? הוכח את דבריך !../images/Emo46.gif

או אל תפיץ בדותות. שהיתי בארה"ב - לידיעתך ידידי קולין פאוול הוא גיבור מלחמה באמריקה (לגבי רייס אין לי ידע - אך אני להבדיל לא מתבטא על הנושא) ובכל מקרה נחשב לסיפור הצלחה אמריקני (נכון הוא עצמו הודה על שנות ה - 60 הגזעניות) אך היום אנו בשנת 2000 וקצת תתעדכן (אולי אתה מעודכן על קנדה אך לא על ארה"ב) לידיעתך בוש רצה להציע לפאוול את תפקיד ס. נשיא ארה"ב אך הוא עצמו סרב וטעמיו עמו. מלבד זאת ה "מיעוט" (כרגע 20%) ההיספאני הנו מיעוט לא לבן, אך תומך מסורתי ברפובליקנים (מלבד הפורטוריקנים) וראה את הסנאטורים/קונגרס מן של NM, AZ וגם ב Fl. לכן המפלגה הרפובליקנית כבר איננה מפלגה של צבע אחד כנו בעבר... לכן אם ברצונך לטעון עובדות רציניות בבקשה - אל תטעה את חברי הפורום.
 
שהות - עובדות הטעיה

עובדה היא שרוב הקהילות ההיספניות והשחורות אינם מצביעים בארה"ב. שנית כן חייתי בארה"ב. קולין פוול וקונדליסה רייס נחשבים כאנומליה במפלגה הרפובליקנית (פוואל התחיל כעצמאי ולא כרפובליקני) כעיקרון רוב בשחורים בארה"ב מצביעים למפלגה הדמוקרטית (אלו המצביעים). הצלחתה של קונדליסה רייס היא בהחלט מרשימה, אך על פי סקרים רוב השחורים וההיספנים מאמינים כי היום יש יותר גזענות בארה"ב מאשר היה בשנות ה 60 (בין אם זה נכון או לא זו ההרגשה) והדוגמא הסימפתומטית היא משפט סימפסון בו רוב השחורים ראו אותו כקורבן (ואני לימדתי בבית ספר בארה"ב בו זה היה ברור) והלבנים ראו אותו כפושע - דבר שיותר מאשר מעיד כל אשמתו או זכותו של סימפסון מעיד על יחסים בין גזעיים בארה"ב. מאיר נ.ב אין בכוונתי להטעות אף אחד - דעתי המוצגת כאן היא דעתי ואין היא מייצגת את אמת ניצחית. נ.ב.ב. אם תסתכל שוב בהודעתי תראה כי אני ציינתי כי יש שחורים ויהודים המצביעים עבור המפלגה הרפובליקנית - רק שאלה אינם מייצגים את רוב חברי הקבוצות הנ"ל.
 

orion111

New member
בעובדה הנ"ל אתה צודק ../images/Emo4.gif

ובכל זאת - לגבי השחורים בארה"ב ייתכן שהצדק עמך, אינני מתמצא כ"כ. בנוגע לקהילה ההיספאנית בארה"ב - נתוני הצבעתה אינם מבוססים דיים כדי לדעת להיכן נושבות הרוחות בקליפורניה שם אני הייתי בהחלט רובם בחרו ונבחרו (רק לקונגרס כמובן) דרך המפלגה הרפובליקנית, אך בפלורידה זה לא כך ויש נציגות להיספנים במפלגה הרפובליקנית. לא התכוונתי להתקיף...רק לנסות לתקן עובדות שגויות (לדעתי).
 
רוב תודות - באמת

אוריון, אני אבדוק את השאלה הנ"ל ואחזיר תשובה לפורום. בכל מקרה אני שמח על הדיון אתך. מאיר
 
באת לקלל ונמצאת מברך ../images/Emo141.gif

עם קריאת דבריך עלתה בי המחשבה - הוא לפחות ניסה. צריך לזכור, שנשיא ארה"ב אמור לקדם את האינטרסים האמריקניים, ורק אח"כ את העניינים הכלל-אנושיים. כמו כן, צריך לזכור שכוחו של נשיא ארה"ב אינו בלתי מוגבל, לכן אין מקום לאמירה "אילו רצה באמת, היה עושה יותר".
על טרחתך !
 

פראזניק

New member
אגב, זה אינו נכון.

נשיא ארה"ב לא כל כך ניסה... מי שניסה היו אחרים, כמו שטיינהארטר ועוד. פד"ר לא ניסה כלל. אם לא היו מפעילים עליו לחצים אדירים (והוא היה אדם חלש, מנהיג מונהג), גם את מה שהוא עשה, הוא לא היה עושה.
 
ועוד משהו קטן להוסיף

למרות שזה די ארוך ובאנגלית, זה גם קשור לנושא של תגובת ארה"ב לשואה..
 
למעלה