תגובת ארה"ב לשואה - פרק ב´היסטוריה
לכבוד יום השואה שלום הנה נושא חדש תגובת הנשיא של ארה"ב פרנקלין דלנו רוזוולט ל´שואה מאמצי הצלה פרנקלין דלנו רוזוולט נשיאה השלושים ושניים של ארה"ב. נשיאותו,שארכה,בלא תקדים ארבע כהונות (1933- 1945 ) חופפת את ימי המשבר הכלכלי העולמי ואת מאורעות מלחמת העולם השניה וחורבנה של יהדות אירופה. רוזוולט, יותר משאר מנהיגי העולם בזמנו, יכול היה לנסות ולהציל את יהודי אירופה, אך היסטוריונים רבים טוענים כי לא עשה כול שאפשר היה לעשות . יהודי ארה"ב חשו אכזבה עמוקה נוכח כישלון זה, שכן מעולם לא תמכו בנשיא בהתלהבות כה רבה, מעברם של היהודים למפלגה הדמוקרטית, שהחל ב-1924 , קירבם ל´רוזוולט, שהקריירה הפוליטית שלו היתה מרוכזת בסניף הניו יורקי של המפלגה הדמוקרטית, בבחירות לנשיאות ב-1932 וב-1936 העניקו היהודים ל´רוזוולט אחוז גבוה מאוד מקולותיהם, בבחירות 1940 הגיע שיעור המצביעים לו בקרב היהודים ל´תשעים אחוז תוכנית ה´ניו-דיל תאמה את נטיותיהם הסוציאל-דמוקרטיות של מרבית הבוחרים היהודים ומסבירה את נאמנותם הגדולה ל´רוזוולט, בתקופת השואה לא יכלו מנהיגים יהודים לאיים על רוזוולט באובדן הקול יהודי, ונאלצו לסמוך על התגמולים הבטוחים פחות לנאמנים הפוליטיים. בתחומי מדיניות הפנים חפפה השקפת העולם והאינטרסים של רוב היהודים את עמדותיו של רוזוולט, לא כן בנושאים יהודיים ייחודיים, שעניינם מדיניות הצלה פעילה יותר, רוזוולט הורה ,אומנם, לקונסולים של ארה"ב שהיו הפוסקים האחרונים בענייני אשרות כניסה, לגלות "דאגה מיוחדת " לפליטים היהודים, החזיר במחווה של הבעת תיעוב, את שגרירו מגרמניה בעקבות "ליל הבדלח " ,והתיר לאנשים שנכנסו ל´ארה"ב באשרות תיירים להאריך את שהותם, ואולם, בדרך כלל לא נמנע מיישום אותו סעיף בחוק ההגירה המכוון נגד אותם "העלולים ליפול למעמסה על הציבור " הנחיה זו, מימי קודמו הנשיא הובר, יושמה בשנות המשבר הכלכלי בקפדנות רבה ביותר, עד כדי יצירת מאזן הגירה שלילי, רק בשנת 1939 מולאו מכסות ההגירה במלואן, יתר על כן, מדיניות ה´שב ואל תעשה יצרה מומנטום של חוסר פעילות, והוא נמשך גם בשנות ההשמדה, וכול ההצעות שהועלו נדחו, ההצעות ההן כללו משלוח חבילות מזון, הפצצות גמול, מתן מעמד של שבויי מלחמה לאסירי מחנות הריכוז, והסעת פליטים בספינות אמריקניות, החוזרות הביתה ריקות, כאמור, כול ההצעות ההן נדחו, מקור הסירוב היה בזרועות שונות של הממשל, בעיקר במשרד החוץ ובמשרד המלחמה, אך גם גופים קטנים יותר ,דוגמת המשרד למידע מלחמתי ,לא גילו יחס טוב יותר . לאחר ה-אנשלוס של אוסטריה ב-1938 עשה רוזוולט נסיון כן-למחצה למצוא פתרון יסודי לבעיית הפלטים ההולכת ומתעצמת, 32 מדינות הוזמנו ל-ועידת אוין, ואולם , התומכים בהצלת היהודים ראו בדאבון לב כיצד סירבו המשתתפים בוועידה ליטול עליהם אחריות כלשהי לבעיה, משלחת ארה"ב , בראשות מירון טילור, הצהירה כי חוקי ההגירה המגבילים שלה עצמה אינם ניתנים לשינו, וכי אין להבחין בין מהגרים רגילים ובין פליטים הזקוקים באופן דחוף למקלט, רוזוולט ,שכינס את הוועידה לענייני פלטים, לא נתן אפוא דוגמה למדינות אחרות. שני הגופים שנוצרו בעקבות ועידת אוין ה-ועדה הבין-ממשלתית לעניני פליטים שנועדה לתאם מאמצים בין לאומים , וה-ועדה המיעצת של הנשיא לעניני פליטים מדיניים (p a c ) שנועדה לתאם מאמצי הצלה מבית, נעדרו כול השפעה ממשית, והיו אך ורק עדויות ל´מדיניות המחוות של הממשל, המדיניות ההיא ביקשה ליטול את העוקץ מטענותיהם של הדורשים להציל את יהודי אירופה יותר משביקשה להציל את קורבנות השואה. המשך בהודעה הבא
לכבוד יום השואה שלום הנה נושא חדש תגובת הנשיא של ארה"ב פרנקלין דלנו רוזוולט ל´שואה מאמצי הצלה פרנקלין דלנו רוזוולט נשיאה השלושים ושניים של ארה"ב. נשיאותו,שארכה,בלא תקדים ארבע כהונות (1933- 1945 ) חופפת את ימי המשבר הכלכלי העולמי ואת מאורעות מלחמת העולם השניה וחורבנה של יהדות אירופה. רוזוולט, יותר משאר מנהיגי העולם בזמנו, יכול היה לנסות ולהציל את יהודי אירופה, אך היסטוריונים רבים טוענים כי לא עשה כול שאפשר היה לעשות . יהודי ארה"ב חשו אכזבה עמוקה נוכח כישלון זה, שכן מעולם לא תמכו בנשיא בהתלהבות כה רבה, מעברם של היהודים למפלגה הדמוקרטית, שהחל ב-1924 , קירבם ל´רוזוולט, שהקריירה הפוליטית שלו היתה מרוכזת בסניף הניו יורקי של המפלגה הדמוקרטית, בבחירות לנשיאות ב-1932 וב-1936 העניקו היהודים ל´רוזוולט אחוז גבוה מאוד מקולותיהם, בבחירות 1940 הגיע שיעור המצביעים לו בקרב היהודים ל´תשעים אחוז תוכנית ה´ניו-דיל תאמה את נטיותיהם הסוציאל-דמוקרטיות של מרבית הבוחרים היהודים ומסבירה את נאמנותם הגדולה ל´רוזוולט, בתקופת השואה לא יכלו מנהיגים יהודים לאיים על רוזוולט באובדן הקול יהודי, ונאלצו לסמוך על התגמולים הבטוחים פחות לנאמנים הפוליטיים. בתחומי מדיניות הפנים חפפה השקפת העולם והאינטרסים של רוב היהודים את עמדותיו של רוזוולט, לא כן בנושאים יהודיים ייחודיים, שעניינם מדיניות הצלה פעילה יותר, רוזוולט הורה ,אומנם, לקונסולים של ארה"ב שהיו הפוסקים האחרונים בענייני אשרות כניסה, לגלות "דאגה מיוחדת " לפליטים היהודים, החזיר במחווה של הבעת תיעוב, את שגרירו מגרמניה בעקבות "ליל הבדלח " ,והתיר לאנשים שנכנסו ל´ארה"ב באשרות תיירים להאריך את שהותם, ואולם, בדרך כלל לא נמנע מיישום אותו סעיף בחוק ההגירה המכוון נגד אותם "העלולים ליפול למעמסה על הציבור " הנחיה זו, מימי קודמו הנשיא הובר, יושמה בשנות המשבר הכלכלי בקפדנות רבה ביותר, עד כדי יצירת מאזן הגירה שלילי, רק בשנת 1939 מולאו מכסות ההגירה במלואן, יתר על כן, מדיניות ה´שב ואל תעשה יצרה מומנטום של חוסר פעילות, והוא נמשך גם בשנות ההשמדה, וכול ההצעות שהועלו נדחו, ההצעות ההן כללו משלוח חבילות מזון, הפצצות גמול, מתן מעמד של שבויי מלחמה לאסירי מחנות הריכוז, והסעת פליטים בספינות אמריקניות, החוזרות הביתה ריקות, כאמור, כול ההצעות ההן נדחו, מקור הסירוב היה בזרועות שונות של הממשל, בעיקר במשרד החוץ ובמשרד המלחמה, אך גם גופים קטנים יותר ,דוגמת המשרד למידע מלחמתי ,לא גילו יחס טוב יותר . לאחר ה-אנשלוס של אוסטריה ב-1938 עשה רוזוולט נסיון כן-למחצה למצוא פתרון יסודי לבעיית הפלטים ההולכת ומתעצמת, 32 מדינות הוזמנו ל-ועידת אוין, ואולם , התומכים בהצלת היהודים ראו בדאבון לב כיצד סירבו המשתתפים בוועידה ליטול עליהם אחריות כלשהי לבעיה, משלחת ארה"ב , בראשות מירון טילור, הצהירה כי חוקי ההגירה המגבילים שלה עצמה אינם ניתנים לשינו, וכי אין להבחין בין מהגרים רגילים ובין פליטים הזקוקים באופן דחוף למקלט, רוזוולט ,שכינס את הוועידה לענייני פלטים, לא נתן אפוא דוגמה למדינות אחרות. שני הגופים שנוצרו בעקבות ועידת אוין ה-ועדה הבין-ממשלתית לעניני פליטים שנועדה לתאם מאמצים בין לאומים , וה-ועדה המיעצת של הנשיא לעניני פליטים מדיניים (p a c ) שנועדה לתאם מאמצי הצלה מבית, נעדרו כול השפעה ממשית, והיו אך ורק עדויות ל´מדיניות המחוות של הממשל, המדיניות ההיא ביקשה ליטול את העוקץ מטענותיהם של הדורשים להציל את יהודי אירופה יותר משביקשה להציל את קורבנות השואה. המשך בהודעה הבא