תגובת עו"ד לעניין יציאה לשירותים
להלן שאלתי וייעוץ משפטי לשאלה. העבודה היא במוקד טלפוני בחברת "תקשוב".
אני עובד בשירות לקוחות. כאשר יוצאים לשירותים, לוחצים על כפתור WC וזה סופר את זמן השהייה בשירותים. כל מס' ימים מתפרסמים דוחות "ביצועים" של הנציגים ובין היתר מופיע שם גם הנתון של ה- WC.
בימים האחרונים, יצא לי לבלות זמן ממוצע של כ-20 דק' בשירותים. (מדובר על משמרות של 6-9 שעות).
בדף האקסל של הביצועים היה רשום לי בהערות "אי זמינות גבוהה מדי".
המנהלת שלי זרקה הערה מה קורה לגבי השירותים וזאת הייתה תגובתי אליה. "אין לי מה להגיד, אין לי תגובה..." אח"כ היא ישבה איתי לשיחה ואמרתי לה שזה לא עניינה מה אני עושה בשירותים, ושמדובר בצורך בסיסי ואלמנטרי. היא אמרה שהיא לא התכוונה, ורק רצתה לשאול אם יש לי בעיה מסוימת ולכן זמן השירותים התארך.
מה דעתכם על כל הסיטואציה הזו? אני יודע שיש אנשים שמנצלים את המצב אבל לדעתי, זה חולני לעקוב אחר זמן השירותים של העובדים ואח"כ לפרסם את הנתון הזה בצורה גלויה כך שכל העובדים יכולים לראות.
מה לגבי צנעת הפרט?
20-25 דק' של משמרת בת 6-9 שעות לדעתי זהו זמן סביר בהחלט עבור יום עבודה שלם.
שלום X
ראשית נציין כי סעיף 20א(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 קובע מפורשות כי: "עובד זכאי, במהלך יום עבודתו, להפסיק את עבודתו לשם שימוש בחדר שירותים, בהתאם לצרכיו".
המנגנון כפי שתיארת בפנייתך יוצר לטעמנו פגיעה בזכות העובד לפרטיות ופגיעה בכבודו ואף השפלתו.
בנוסף, חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א -1981 קובע בסעיפים 1 ו- 2(11) כי "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו" ופגיעה בפרטיות היא בין היתר "פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד".
לעניין ההסכמה, קשה לנו להאמין, אפילו מעצם הפניית השאלה שלך אלינו בנושא זה, שניתנה הסכמה אמיתית וכנה שלך או של כל עובד אחר למנגנון כה פולשני של המעביד לפיקוח על עובדיו. משפט העבודה מסייג במרבית המקרים את "הסכמתו" של עובד, אפילו אם היא ניתנת בכתב (למשל בחוזה עבודה) משום שידוע כי עובד נמצא בעמדת מיקוח חלשה הרבה יותר מזו של מעביד.
עם זאת, חשוב לציין שזכות זו- ככל זכות אחרת- אינה מוחלטת, אלא יחסית. יש לאזנה עם הערכים והאינטרסים המנוגדים, כמו למשל זכותו של מעביד לקניינו וזכותו לנהל את עסקו כראות עיניו. כל מקרה ייבחן לגופו.
למשל בפסק דין ת"א (ת"א) 1285/89 צוקרמן נ' מורגנשטרן ואח' מיום 14.12.1999 השיב על סוגיה זו ביהמ"ש המחוזי: "דומני, כי מאזן הזכויות בין זכותו של המעביד לקניין, כזכות חוקתית,לזכותו של העובד לפרטיות, כזכות חוקתית אף היא – הינו לכל הפחות מאויין, אם לא נוטה לצד העובד.."
ובהמשך: "במאזן האינטרסים בין צנעת הפרט לבין האינטרס של המעביד לקניין ולמידע, זכותו של העובד לפרטיות תגבר."
לפי סעיף 7 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו" ו-"אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו".
סעיפים 4 ו-8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובעים "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו" ו"אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו"
מעבר לכך, הדין מכיר בחובה מיוחדת של מעסיק כלפי עובדו לנהוג בו בכבוד ובהגינות וכמובן להימנע מהשפלתו וחדירה לפרטיותו (ראה לעניין זה עע (ארצי) 90/08 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל - הממונה על חוק עבודת נשים מיום 8.2.2011, העוסק בשאלות הנובעות משימוש שעושה העובד במחשב ובתכתובת דואר אלקטרוני בתיבות דואר במקום העבודה וזכות המעביד לעשות שימוש בתכתובת זו).
אנו סבורים כי יש בכך מן ההשפלה, כאשר מפורסם בריש גלי זמן שהייתו של עובד בחדרי השירותים, המעביד דן בנושאים אלה עם עובד וזה אף הופך לקריטריון לתגמול העובד או שלילתו ממנו. אנו סבורים כי ניתן בהחלט לחשוב על מנגנונים אחרים, פוגעניים פחות ומידתיים יותר, המגשימים את רצון המעסיק בפיקוח על העובדים ועידוד תפוקתם.
בכבוד רב ובברכה,
רחלי אידלביץ, עו"ד
בסיוע הסטודנטים עוז כפיר ואלון ארבץ
הקליניקה לזכויות עובדים, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
להלן שאלתי וייעוץ משפטי לשאלה. העבודה היא במוקד טלפוני בחברת "תקשוב".
אני עובד בשירות לקוחות. כאשר יוצאים לשירותים, לוחצים על כפתור WC וזה סופר את זמן השהייה בשירותים. כל מס' ימים מתפרסמים דוחות "ביצועים" של הנציגים ובין היתר מופיע שם גם הנתון של ה- WC.
בימים האחרונים, יצא לי לבלות זמן ממוצע של כ-20 דק' בשירותים. (מדובר על משמרות של 6-9 שעות).
בדף האקסל של הביצועים היה רשום לי בהערות "אי זמינות גבוהה מדי".
המנהלת שלי זרקה הערה מה קורה לגבי השירותים וזאת הייתה תגובתי אליה. "אין לי מה להגיד, אין לי תגובה..." אח"כ היא ישבה איתי לשיחה ואמרתי לה שזה לא עניינה מה אני עושה בשירותים, ושמדובר בצורך בסיסי ואלמנטרי. היא אמרה שהיא לא התכוונה, ורק רצתה לשאול אם יש לי בעיה מסוימת ולכן זמן השירותים התארך.
מה דעתכם על כל הסיטואציה הזו? אני יודע שיש אנשים שמנצלים את המצב אבל לדעתי, זה חולני לעקוב אחר זמן השירותים של העובדים ואח"כ לפרסם את הנתון הזה בצורה גלויה כך שכל העובדים יכולים לראות.
מה לגבי צנעת הפרט?
20-25 דק' של משמרת בת 6-9 שעות לדעתי זהו זמן סביר בהחלט עבור יום עבודה שלם.
שלום X
ראשית נציין כי סעיף 20א(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 קובע מפורשות כי: "עובד זכאי, במהלך יום עבודתו, להפסיק את עבודתו לשם שימוש בחדר שירותים, בהתאם לצרכיו".
המנגנון כפי שתיארת בפנייתך יוצר לטעמנו פגיעה בזכות העובד לפרטיות ופגיעה בכבודו ואף השפלתו.
בנוסף, חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א -1981 קובע בסעיפים 1 ו- 2(11) כי "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו" ופגיעה בפרטיות היא בין היתר "פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד".
לעניין ההסכמה, קשה לנו להאמין, אפילו מעצם הפניית השאלה שלך אלינו בנושא זה, שניתנה הסכמה אמיתית וכנה שלך או של כל עובד אחר למנגנון כה פולשני של המעביד לפיקוח על עובדיו. משפט העבודה מסייג במרבית המקרים את "הסכמתו" של עובד, אפילו אם היא ניתנת בכתב (למשל בחוזה עבודה) משום שידוע כי עובד נמצא בעמדת מיקוח חלשה הרבה יותר מזו של מעביד.
עם זאת, חשוב לציין שזכות זו- ככל זכות אחרת- אינה מוחלטת, אלא יחסית. יש לאזנה עם הערכים והאינטרסים המנוגדים, כמו למשל זכותו של מעביד לקניינו וזכותו לנהל את עסקו כראות עיניו. כל מקרה ייבחן לגופו.
למשל בפסק דין ת"א (ת"א) 1285/89 צוקרמן נ' מורגנשטרן ואח' מיום 14.12.1999 השיב על סוגיה זו ביהמ"ש המחוזי: "דומני, כי מאזן הזכויות בין זכותו של המעביד לקניין, כזכות חוקתית,לזכותו של העובד לפרטיות, כזכות חוקתית אף היא – הינו לכל הפחות מאויין, אם לא נוטה לצד העובד.."
ובהמשך: "במאזן האינטרסים בין צנעת הפרט לבין האינטרס של המעביד לקניין ולמידע, זכותו של העובד לפרטיות תגבר."
לפי סעיף 7 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו" ו-"אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו".
סעיפים 4 ו-8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובעים "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו" ו"אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו"
מעבר לכך, הדין מכיר בחובה מיוחדת של מעסיק כלפי עובדו לנהוג בו בכבוד ובהגינות וכמובן להימנע מהשפלתו וחדירה לפרטיותו (ראה לעניין זה עע (ארצי) 90/08 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל - הממונה על חוק עבודת נשים מיום 8.2.2011, העוסק בשאלות הנובעות משימוש שעושה העובד במחשב ובתכתובת דואר אלקטרוני בתיבות דואר במקום העבודה וזכות המעביד לעשות שימוש בתכתובת זו).
אנו סבורים כי יש בכך מן ההשפלה, כאשר מפורסם בריש גלי זמן שהייתו של עובד בחדרי השירותים, המעביד דן בנושאים אלה עם עובד וזה אף הופך לקריטריון לתגמול העובד או שלילתו ממנו. אנו סבורים כי ניתן בהחלט לחשוב על מנגנונים אחרים, פוגעניים פחות ומידתיים יותר, המגשימים את רצון המעסיק בפיקוח על העובדים ועידוד תפוקתם.
בכבוד רב ובברכה,
רחלי אידלביץ, עו"ד
בסיוע הסטודנטים עוז כפיר ואלון ארבץ
הקליניקה לזכויות עובדים, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
