תגובת קרב...?
שלום, אני מקווה שזה הפורום הנכון לבעיה הזאת, אני קצת לא סגור על עצמי אז אני מצטער מראש אם ההודעה קצת קאוטית. אני אתחיל עם המקור של הבעיה.. גוייסתי בצו 8 למבצע עופרת יצוקה תקופה מאוד מאוד קצרה אחרי שחרורי מסדיר. במהלך המבצע אני ומספר מחבריי ליחידה בילינו קצת פחות מ-24 שעות בנקודה מסויימת על הגבול של הרצועה. מלבד האיום של ירי פצמרים על מיקומינו ללא זמן מספיק לאזעקה עקב המרחק הקצר ממקומות השיגור, היו ממש לידינו מספר סוללות של חיל התותחנים שירו לעיתים מאוד קרובות ובהפתעה מוחלטת ללא שום התרעה לחיילים שמסביב. כשהתותח יורה, קודם כל יש הבזק של אור ואחרי שבריר שניה מגיע ההדף והרעש מחריש האוזניים שפשוט הפחיד\הפתיע אותי ברמות קשות לתיאור כמעט כל פעם.. אני יושב וחושב על זה, וה.. מנטל ימאג' הזה פשוט עולה לי בכזאת בהירות. של ההבזק אור הארור הזה.. ככה הבזק אור כזה באמצע שמוקף בשחור, קשה לתאר אבל בראש שלי הוא כל-כך ברור ומוחשי כשאני חושב עליו, למרות שעבר כביכול הרבה זמן מאז שראיתי אותו לאחרונה. ההבזק אור הזה מודיע לך שעוד שניה אתה הולך לקבל שוק מטורף מהרעש, ואין לך הרבה מה לעשות לגבי זה או להתכונן לזה למרות כביכול ההודעה המוקדמת. עם הזמן שם, כל פעם שראיתי הבזק אור כזה, ישר הייתי מכסה את האוזניים, ומתכופף קצת לפנים, ולמרות שמבחינה הגיונית אין לי מספיק זמן להגיב ולכסות את האוזניים עד שמגיע הקול אחרי האור, היו מספר פעמים שבאמת הרגשתי שזה עזר קצת. טוב בכל מקרה, כשבוע לאחר ששוחררתי מהמילואים שכבתי במיטה, ובזווית העין קלטתי את ההבזק אור הזה, ומיד אחריו רעש חזק מחריש אוזניים, ובלי ששמתי לב בכלל מצאתי את עצמי ככה קצת מקופל במיטה, ידיים על האוזניים, התחלתי להרגיש... משהו שהמילה הכי טובה לו זה חרדה אולי, מתפשטת לי בכל הגוף... הנשימות שלי היו מאוד שטחיות, דופק מואץ. לא זכור לי פעם אחרונה שהרגשתי ככה. בסוף התברר שזה היה ברק.. הייתי חובש בצבא, ורק עכשיו, כשבוע וחצי בערך אחרי שקרה המקרה הזה עם הברק נפל לי האסימון, עד עכשיו לא האמנתי בכל הקטע הזה של תגובות קרב. כשלמדנו על זה בקורס חובשים, על אנשים שמתפרעים כשהם שומעים בכי של התינוקות שלהם בגלל אסוציאציה שעולה להם ממלחמת לבנון, אנשים שמשתטחים על הרצפה כל פעם שהם שומעים דלת נטרקת, אנשים כאלה שמפחדים לצאת מהבית או לנסוע באוטובוס כדי שאף אחד לא יראה אותם מאבדים שליטה ככה. אני זוכר שחשבתי לעצמי, זה בטח אנשים שכבר היו להם בעיות נפשיות, או אנשים חלשים מנטלית, ממש לא חשבתי שזה משהו ריאלי שיכול לקרות לי. בנוסף אני זוכר שהרבה אנשים ממעטים לפנות לגורמי ברה"ן עם החרדות שלהם עד שזה לא מגיע אצלהם לרמה בלתי נסבלת שלפעמים גם הינה בלתי הפיכה, ולכן, אמרו לנו, מאוד חשוב שנפגע תגובת קרב יקבל טיפול כמה שיותר מוקדם לפני שהבעייה מחמירה. מצד שני, מה שתיארתי עם הברק קרה רק פעם אחת, וגם אני מרגיש קצת מטומטם, כלומר, אני נכנסתי לכזה סרט סתם מאיזה פגזים שאנחנו ירינו עליהם, לא ראיתי חברים נפגעים, לא ראיתי שם גופות מרוטשות, לא ראיתי משהו שהגיוני שישאיר אצלי איזו צלקת חמורה כמו אצל אנשים אחרים, כלומר, הבעיה שלי מחווירה לצד חוויות של אנשים אחרים. בנוסף, אני מפחד לפנות לגורמים רפואיים כיוון שאני לא רוצה שתיווצר לי איזה סטיגמה של "מקבל טיפול נפשי" שימנע ממני או יקשה עליי לקבל לדוגמא רשיון נשק, להמשיך לעשות שירות מילואים קרבי, או כל דבר שישנו בו איזה סעיף ששואל "האם קבלת אי פעם טיפול נפשי? אם כן , איפה, למה, פרט נמק והסבר" ברור שכל הבעיות האלה מחווירות לצד פגיעה נפשית שיכולה או לא יכולה לקרות בהמשך, אבל מלבד המקרה של הברק לא שמתי לב לשינויים בהתנהגות שלי.. אז אני אודה לכם אם תוכלי לייעץ לי בנושא. לפנות? לא לפנות? לחכות שיקרה עוד פעם? למי אני פונה? וכו'
שלום, אני מקווה שזה הפורום הנכון לבעיה הזאת, אני קצת לא סגור על עצמי אז אני מצטער מראש אם ההודעה קצת קאוטית. אני אתחיל עם המקור של הבעיה.. גוייסתי בצו 8 למבצע עופרת יצוקה תקופה מאוד מאוד קצרה אחרי שחרורי מסדיר. במהלך המבצע אני ומספר מחבריי ליחידה בילינו קצת פחות מ-24 שעות בנקודה מסויימת על הגבול של הרצועה. מלבד האיום של ירי פצמרים על מיקומינו ללא זמן מספיק לאזעקה עקב המרחק הקצר ממקומות השיגור, היו ממש לידינו מספר סוללות של חיל התותחנים שירו לעיתים מאוד קרובות ובהפתעה מוחלטת ללא שום התרעה לחיילים שמסביב. כשהתותח יורה, קודם כל יש הבזק של אור ואחרי שבריר שניה מגיע ההדף והרעש מחריש האוזניים שפשוט הפחיד\הפתיע אותי ברמות קשות לתיאור כמעט כל פעם.. אני יושב וחושב על זה, וה.. מנטל ימאג' הזה פשוט עולה לי בכזאת בהירות. של ההבזק אור הארור הזה.. ככה הבזק אור כזה באמצע שמוקף בשחור, קשה לתאר אבל בראש שלי הוא כל-כך ברור ומוחשי כשאני חושב עליו, למרות שעבר כביכול הרבה זמן מאז שראיתי אותו לאחרונה. ההבזק אור הזה מודיע לך שעוד שניה אתה הולך לקבל שוק מטורף מהרעש, ואין לך הרבה מה לעשות לגבי זה או להתכונן לזה למרות כביכול ההודעה המוקדמת. עם הזמן שם, כל פעם שראיתי הבזק אור כזה, ישר הייתי מכסה את האוזניים, ומתכופף קצת לפנים, ולמרות שמבחינה הגיונית אין לי מספיק זמן להגיב ולכסות את האוזניים עד שמגיע הקול אחרי האור, היו מספר פעמים שבאמת הרגשתי שזה עזר קצת. טוב בכל מקרה, כשבוע לאחר ששוחררתי מהמילואים שכבתי במיטה, ובזווית העין קלטתי את ההבזק אור הזה, ומיד אחריו רעש חזק מחריש אוזניים, ובלי ששמתי לב בכלל מצאתי את עצמי ככה קצת מקופל במיטה, ידיים על האוזניים, התחלתי להרגיש... משהו שהמילה הכי טובה לו זה חרדה אולי, מתפשטת לי בכל הגוף... הנשימות שלי היו מאוד שטחיות, דופק מואץ. לא זכור לי פעם אחרונה שהרגשתי ככה. בסוף התברר שזה היה ברק.. הייתי חובש בצבא, ורק עכשיו, כשבוע וחצי בערך אחרי שקרה המקרה הזה עם הברק נפל לי האסימון, עד עכשיו לא האמנתי בכל הקטע הזה של תגובות קרב. כשלמדנו על זה בקורס חובשים, על אנשים שמתפרעים כשהם שומעים בכי של התינוקות שלהם בגלל אסוציאציה שעולה להם ממלחמת לבנון, אנשים שמשתטחים על הרצפה כל פעם שהם שומעים דלת נטרקת, אנשים כאלה שמפחדים לצאת מהבית או לנסוע באוטובוס כדי שאף אחד לא יראה אותם מאבדים שליטה ככה. אני זוכר שחשבתי לעצמי, זה בטח אנשים שכבר היו להם בעיות נפשיות, או אנשים חלשים מנטלית, ממש לא חשבתי שזה משהו ריאלי שיכול לקרות לי. בנוסף אני זוכר שהרבה אנשים ממעטים לפנות לגורמי ברה"ן עם החרדות שלהם עד שזה לא מגיע אצלהם לרמה בלתי נסבלת שלפעמים גם הינה בלתי הפיכה, ולכן, אמרו לנו, מאוד חשוב שנפגע תגובת קרב יקבל טיפול כמה שיותר מוקדם לפני שהבעייה מחמירה. מצד שני, מה שתיארתי עם הברק קרה רק פעם אחת, וגם אני מרגיש קצת מטומטם, כלומר, אני נכנסתי לכזה סרט סתם מאיזה פגזים שאנחנו ירינו עליהם, לא ראיתי חברים נפגעים, לא ראיתי שם גופות מרוטשות, לא ראיתי משהו שהגיוני שישאיר אצלי איזו צלקת חמורה כמו אצל אנשים אחרים, כלומר, הבעיה שלי מחווירה לצד חוויות של אנשים אחרים. בנוסף, אני מפחד לפנות לגורמים רפואיים כיוון שאני לא רוצה שתיווצר לי איזה סטיגמה של "מקבל טיפול נפשי" שימנע ממני או יקשה עליי לקבל לדוגמא רשיון נשק, להמשיך לעשות שירות מילואים קרבי, או כל דבר שישנו בו איזה סעיף ששואל "האם קבלת אי פעם טיפול נפשי? אם כן , איפה, למה, פרט נמק והסבר" ברור שכל הבעיות האלה מחווירות לצד פגיעה נפשית שיכולה או לא יכולה לקרות בהמשך, אבל מלבד המקרה של הברק לא שמתי לב לשינויים בהתנהגות שלי.. אז אני אודה לכם אם תוכלי לייעץ לי בנושא. לפנות? לא לפנות? לחכות שיקרה עוד פעם? למי אני פונה? וכו'
