שיחות על אללוהים
הי שנטי כן, גם אני, פעם שוחחתי עם אלוהים המון! כמה פעמים ביום. הייתי מבקשת שיעזור לי, הייתי מודה לי כשהרגשתי שעשה כן, הייתי מתפללת אליו כל לילה, אפילו מדליקה נרות בערב שישי....במובן מסויים אפילו סגדתי לו. בפנים עמוק בלבד. כשדברים לא הסתדרו או כשהרגשתי שאני לא בסדר, בקשתי סליחה, על מה שעשיתי ועל מה שלא....בקיצור הייתה אהבה, היה חיבור. היה ונגמר. יום אחד החלטתי שדי. שאני לא רוצה יותר קשר איתו. זה בא מתוך משבר. התחושה שהינה הוא כבר לא שומע אותי, ולא עוזר אז למה אני צריכה אותו? הרגשתי כבולה. הגזמתי בכל מה שקשור לקשר האלוהי הזה. זה בא מתוך משבר, אבל זה גם הביא לצמיחה. רציתי חופש. לעשיה. בלי לחוש אשמה, בלי להתפלל כל יום שאני אצליח שהכל תלוי בו ורק בו. אז סיימתי את הקשר. בקשתי סליחה וכתבתי שיר. התחלתי מחדש. עם אמונה בעצמי. עם הטוב ועם הפחות טוב. כשהצלחתי טפחתי לעצמי על השכם, וכשלא - אשמתי בלבד. לא צריך להודות לא צריך להאשים. לא היה קל אבל היה נכון מאד מבחינתי. הוא לא קיים בשבילי. (הוא קיים לאחרים - למי שמאמין וזה בסדר מצידי, כל אחד ואמונתו). מבחינתי הוא עוד ישות שהאדם המציא כדי שתהיה לו סיבה להצדיק את חייו וכי האמונה נוטעת בך כוח ותקווה. מצידי שתאמין בשרוך של נעל, אם זה מה שעושה לך טוב ונותן לך כוח אזי אשריך וטוב לך. לך עם ליבך. עם מה שאתה באמת מאמין עמוק בפנים. איתו או בלעדיו, העיקר שתהיה שלם עם עצמך!!
