תגידו, אני אמא רעה...?
חופשת הלידה שלי מסתיימת רשמית בתחילת אפריל. היום אני הולכת לדבר עם המנ"כל על הארכה של חודש. ההארכה היא בשביל שיר שנראית לנו קטנה מדי להסתדר בלי אמא, וגם בגלל שעוד לא מצאנו מטפלת. אבל האמת...שלא בא לי להאריך. זה נורא שאני רוצה לחזור לעבודה? זה נורא שהימים הארוכים איתה לבד בבית מחרפנים אותי? שאני לא מצליחה כמו אמהות אחרות להנות מטיול בגינה איתה ומלשבת בבתי קפה? סורי, זה פשוט לא עושה לי את זה. אני מתה עליה, היא ילדה מקסימה, חייכנית ואני מאוהבת בה קשות, אבל חסר לי העניין, חסר לי לנהל שיחות אמיתיות, חסר לי להתלבש בבוקר וחסרה לי שגרה ויום מובנה, חסר לי לחשוב, חסר לי האקשן. והיום במקרה יצרה איתי קשר מטפלת שניסיתי להשיג וזה אומר שאולי אולי אולי כן יש לי סידור בשבילה כבר מאפריל ואז אני לא חייבת להאריך את החופשה... אבל כל החברות שלי ממליצות לי כן להאריך בטענה שזה זמן שלא חוזר, ושאני אתחרט יומיים אחרי החזרה לעבודה, וגם הבעל בעד. ואני נקרעת. אני לא יודעת מה לעשות. אני לא יכולה לשאול מה אתן הייתן עושות כי כל אחת והנסיבות שלה, אבל אני לא מסוגלת להחליט מה אני רוצה, וזה קשה. אוף...
חופשת הלידה שלי מסתיימת רשמית בתחילת אפריל. היום אני הולכת לדבר עם המנ"כל על הארכה של חודש. ההארכה היא בשביל שיר שנראית לנו קטנה מדי להסתדר בלי אמא, וגם בגלל שעוד לא מצאנו מטפלת. אבל האמת...שלא בא לי להאריך. זה נורא שאני רוצה לחזור לעבודה? זה נורא שהימים הארוכים איתה לבד בבית מחרפנים אותי? שאני לא מצליחה כמו אמהות אחרות להנות מטיול בגינה איתה ומלשבת בבתי קפה? סורי, זה פשוט לא עושה לי את זה. אני מתה עליה, היא ילדה מקסימה, חייכנית ואני מאוהבת בה קשות, אבל חסר לי העניין, חסר לי לנהל שיחות אמיתיות, חסר לי להתלבש בבוקר וחסרה לי שגרה ויום מובנה, חסר לי לחשוב, חסר לי האקשן. והיום במקרה יצרה איתי קשר מטפלת שניסיתי להשיג וזה אומר שאולי אולי אולי כן יש לי סידור בשבילה כבר מאפריל ואז אני לא חייבת להאריך את החופשה... אבל כל החברות שלי ממליצות לי כן להאריך בטענה שזה זמן שלא חוזר, ושאני אתחרט יומיים אחרי החזרה לעבודה, וגם הבעל בעד. ואני נקרעת. אני לא יודעת מה לעשות. אני לא יכולה לשאול מה אתן הייתן עושות כי כל אחת והנסיבות שלה, אבל אני לא מסוגלת להחליט מה אני רוצה, וזה קשה. אוף...