נכון, אבל
כמה תיקונונים, מפאת הפדנטיות ולמען הדיוק ההסטורי: ההקלטות של PATGOD עברו בשלום, ללא בעיות. אלו התחילו מאוחר יותר. ראה ספרו של John Cavanagh על הקלטות האלבום, שם הוא סוקר בפרוטרוט את הליך ההקלטות. השאלה כיצד בדיוק גוייס גילמור ללהקה, ולמה דווקא הוא, ואיך "פוטר" בארט, היא שאלה פתוחה, שלא נפתרה עד היום. יש כמה וכמה גרסאות, כידוע. כנ"ל אימוץ מודל ה"ביץ' בויז". עד היום לא ברור מה בדיוק נאמר לגילמור כאשר "גוייס" (האם הוצע לו להיות גיטריסט שני, או מחליף לבארט). בראיון שגילמור נתן ל-BBC בשנת 2002, הוא הודה(?) לראשונה(?) שבפניה אליו בדצמבר 1967, הוצע לו להיות מחליף לבארט, ונאמר לו שבארט עומד לעזוב. זאת בניגוד לטענת הלהקה, מאז ומתמיד, שהם לא התכוונו להעזיב את בארט. הגרסה הרשמית של הפלויד היא עדיין שגילמור נשכר כגיטריסט שני, כי בארט לא תפקד בהופעות. לא ברור גם מתי בדיוק הועלה מודל ה"ביץ' בויז" כאופציה, שכן הלהקה הופיעה בהופעות חיות כחמישיה במשך חודש וחצי - כ-7 הופעות. לכן גם לא ברור עד כמה הלהקה היתה רצינית לגבי המודל הזה. הגרסה הרשמית של הפלויד היא מעורפלת לגמרי בנקודה הזו. (ולכן עתונאים חוזרים לסיפור הזה פעם אחר פעם, בראיונות עם הלהקה, בנסיון ללחוץ עליהם לספר מה באמת קרה). לפני כשבועיים מצאתי ראיון עם ווטרס, שהוא נתן בשנות השבעים(!) שבו הוא מספר שהרעיון הועלה במהלך שיחה אחת עם בארט, בפברואר/מרץ(?). בארט הסכים, אבל למחרת שינה דעתו, בלחץ מנהלי הלהקה, לדברי ווטרס. לעומת זאת, בגרסה הרשמית של הפלויד - המיתולוגיה, אם תרצו - ל"מודל הביץ' בויז" יש משקל רציני. כמובן, שאת כל הגרסאות האלו - ואחרות - יש לקחת עם קמצוץ מלח. את האמת, כנראה, לא נדע לעולם. נשארת כמובן גם השאלה מדוע הם לא היו מוכנים להמשיך עם בארט, כגיטריסט או ככותב שירים, כאשר גילמור היה כבר אתם, ככוח תגבור רציני. אין לכך תשובה. לגבי גילמור - הוא לא מרגיש אשם במה שקרה לבארט, אולי, אבל הוא מודע לחלוטין למצב המביך ואף הקשה שהוא נקלע אליו. במשך שנים אחר כך, הקהל והמבקרים בבריטניה לא ממש קבלו אותו, כי ראו אותו כמי ש"תפש את מקומו" של בארט. לכן הראיונות שנתן, עד סוף שנות השבעים, נשמעים כל כך מתגוננים, ולכן, כנראה, הוא הפיק את אלבומיו של בארט, ודאג בשנות התשעים שבארט יקבל את התמלוגים המגיעים לו. כיום גילמור גם מספר, בראיונות רבים, שהוא מרגיש שאת הצלחתו בפלויד הוא חייב, במידה רבה, לבארט. ובמידה מסויימת הוא כן מרגיש אחראי להעזבתו, לפחות לגבי זה שהוא לא התנגד בנחרצות למי שרצו בסילוקו של בארט מהלהקה, לדבריו.
