תגידו, זה הגיוני?

תגידו, זה הגיוני?

אני בת 18, לפני גיוס, ואף פעם לא היו לי ידידים (שלא לדבר כבר על חבר) אז נכון, כשהייתי קטנה יותר לא חשבתי על אהבה אבל עכשיו הגעתי למסקנה שאני בת 18 ואף פעם לא התאהבתי, אף פעם אף אחד לא הסתכל עליי, אף פעם לא הייתי עם בנים. איךף זה יכול להיות שכולם כבר חוו את ההרגשה הזאת ואני נותרתי לבד. זה הגיוני? אולי זה בגלל שאני לא חושפת את גופי ברבים, כלומר- אני צנועה, לא אוהבת ללכת עם המחשופים למיניהם. ולא, אני לא דתיה. אשמח לפיסת מידע בעניין. החלטתי שאני רוצה לשנות את עצמי- כיצד אוכל לעשות זאת? אשמח לעזרה. תודה.
 

גור42

New member
בטח שזה הגיוני.

אני לא התאהבתי עד גיל 20. אבל שזה קרה - בום! אהבה ממבט ראשון. וגם התחתנו בסופו של דבר
והאמת, לא ממש ברור לי למה את רוצה לשנות את עצמך. מאז ומעולם חשבתי שיש משהו קצת הזוי, אולי אפילו חייתי, בחפזון שיש לרוב בני הנוער לחפש בני זוג. וממה שראיתי, הפזיזות המטורפת הזאת גורמת להרבה יותר סבל וצער מאשר תועלת.
 
היה לך טוב עד עכשיו?

אם כן, אל תשני את עצמך בשביל התנהגויות שהחברה מצפה ממך להתנהג. תעשי שינוי רק כשאת מרגישה צורך בו על מנת לגרום לעצמך יותר אושר, שלווה. אל תהיי מודאגת בקשר לחבר. בצבא יפתחו לך העיניים. תפגשי המון סוגים של אנשים לטוב ולרע ויהיו לך המון הזדמנויות להכיר ולהינות מאנשים, אחרי הצבא מה שלא תחליטי לעשות יחשוף אותך להיכרויות עם אשים חדשים. נראה לי שמתישהו תמצאי את בחיר ליבך. אל דאגה ותהני מהחיים
 
מי זה כולם?

ואולי לא כולם? אולי היית עסוקה בדברים מעניינים וחשובים אחרים? אם בא לך, יופי. נאחל לך שבצבא תכירי אנשים נחמדים. אבל לאט לאט עם בן זוג. לא מוכרחים מיד. זכרי להיות קשובה לרגשות של עצמך.
 
למעלה