לא אלרגית
אבל לא חובבת של המילה.
בעיקר כי היא מחזירה אותי שנים אחורה, לימי הנעורים.
הייתי מגדירה את הנפילות שלי כ"דיכי".
ושזה נשמע הרבה פחות עוצמתי ממה שזה. ואולי זה כי באמת אז לא הייתי במצב של היום או בכל אחת מן השנים האחרונות בחיי.
אני חושבת שאת הכאפה הכי רצינית וההבנה שמשהו באמת לא בסדר, הרבה מעבר למידת ה"דיכי" המוכרת, קיבלתי בצבא.
מאז... דכאון. אבל לא מאובחן.