תגידו לי שאני לא הפסיכית היחידה

[swann]

תגידו לי שאני לא הפסיכית היחידה

רק 5 חודשים מהלידה ובא לי ללדת שוב. לא שאני רוצה להיות עכשיו בהריון, לא שאני רוצה עוד ילד כל כך מהר (ההפרש בין הבנות 3.4 וזה מצוין לטעמי) - אבל ללדת כן. לעבור שוב את החויה. ללמוד עוד על מה ואיך ולעשות את זה. בעלי פתח עלי זוג עיניים והוסיף שהוא לא רוצה לשמוע על זה עכשיו. הסברתי לו שהאימפקט מהלידה כנראה עוד לא ממש עבר לי, ואני עוד מעכלת ולכן יש לי מחשבות מוזרות שכאלה. וקנאת בטן בכל הריונית שעוברת. ואולי זה בגלל שהלידה היתה כל כך קצרה ואני מרגישה שלא מיציתי. חוץ מזה, יש עוד השתוללויות הורמונליות 5 חודשים אחרי לידה? (אני מחפשת את מה להאשים

)

 

[סטיוויה]

מאד שכיח

בואי נדבר שוב כשהקטנה תהיה בת שנה בערך. אולי עוד לפני

 

[rnati]

גם אני הייתי ככה

באסה שצריך לחכות 9 חודשים בשביל לחוות לידה

 

[רוני של השלוש]

אז מה אני אגיד? ../images/Emo3.gif

עוד לא חודש ואני מרגישה ככה. ממש ככה. לא רוצה עוד תינוקת, לא ממש רוצה להיתו בהריון (עדיין

), אבל רוצה לחוות את הלידה שוב. בכלל, אולי אני פסיכית, אבל עד כמה שהלידה שלי היתה נהדרת ומופלאה אני מרגישה קצת תחושת החמצה... לא בקטע של "לא היה טוב" אלא בקטע של "לא הספיק לי". ממש כמו שאת מתארת. אני חושבת שאפילו דיברנו על זה קצת, את ואני... לא?

 

[סטיוויה]

לסיכום,אנחנו ג'אנקיות של אדורפינים

 

[אם פי 3]

ואלה שלא מספיק להן

גונבות מאחרות... (ד"ר מישל אודנט קרא לכל מלווי הלידות "גנבי אוקסיטוצין...")

 

[רוני של השלוש]

זה מה שעשיתי כשהפכתי ל-IBCLC ../images/Emo6.gif

ועכשיו תהרגו אותי, אבל אני רוצה להיות מיילדת

 

[הילהל]

את לא לבד

הגעגועים להריון וללידה משגעים אותי. ומיה רק בת 3 חודשים. אחרי יונתן רק רציתי לשכוח מהחוויה. עכשיו אני לא מפסיקה לפנטז על הפעם הבאה. כשאני רואה הריונית אני מקנאה, כשאני רואה את השלט לאסף-הרופא מזדגגות לי העיניים. נדמה לי שחלק מחוסר היכולת שלי לקבוע זמן לפגישה-שאחרי עם הדולה שלנו נובע מהגעגוע הזה. אני מרגישה שהלידה הזו היתה באופן מכוון מלמעלה דומה בטירוף לקודמת, כאילו כדי להראות לי איך אותה חוויה אובייקטיבית (בזמן של הצירים ושל הלחיצות, ברביזיה) יכולה להיות שונה לחלוטין כשאני אחרת והאווירה אחרת. ועכשיו אני מתה מסקרנות איך תראה הפעם הבאה וכמה טובה היא תהיה.

 

[שָׂרָה]

ישר אחרי שילדתי את ציפי

חשבתי לעצמי, היי הייתי יכולה לעשות את זה עוד הפעם!

 

[אשכר ש]

את לא לבד...

חדות העין שמו לב, שרמזתי על זה כבר באחת התגובות להודעה מסויימת... אני לא כ"כ רוצה הריון עכשיו, אבל כן מתגעגעת...

.

 

[רוני של השלוש]

שמנו, בטח ששמנו...

ועדייו תוהות מה את מתכוונת לעשות עם זה...?

 

[swann]

אז כנראה שזה טבעי

השאלה היא - זה עובר?? כי כרגע יש לי הרגשה שזה יכול להמשך לנצח. וזה כ"כ שונה יחסית לאחרי הלידה הראשונה. אז התגעגעתי רק להריון. לא לילד נוסף, לא ללידה - רק לתחושה המדהימה של ההריון. <ולא הבנתי איך אפשר ללדת טבעי. ממש לא הבנתי>. ואחרי הלידה הזאת, רק ללדת. בינתיים אני אסתפק בסיפורי לידה של אחרות, ולספר את הסיפור שלי לכל מי שרק רוצה לשמוע

 

[סטיוויה]

אני לא יודעת אם זה עובר

אני חושבת שיש נשים מסוג מסויים שפשוט אוהבות להרות וללדת. מה שכן,זה מקבל כל מיני פנים וצורות.

 

[אם פי 3]

יותר משלוש שנים, ולא עבר.

רק שאני כבר בשלב שבו אני גם מוכנה לעוד ילד... (רק שבנזוגי לא...) בעצם, אם היה אפשר לקבל אותם רק עד גיל 3 ורבע, זה היה הרבה יותר מוצלח... <אמפי מקווה שרק היציאה מהשגרה (כבר שבועיים מחוץ לגן) והמתח הפכו את האוצר שלה לנודניק קטלני>

 

[debby12]

לא פסיכית כלל וכלל

מבינה לחלוטין - גם לי נראה מגניב ללדת שוב וגילגי בת 6 חודשים

. וזה אגב שונה מאוד מהלידה של בילבי שאחריה שנה לפחות העדפתי למות על פני ללדת שוב

באופן רציונלי ומעשי סגרתי את הבאסטה. אבל זה לא מפריע לראש להשתולל