תגידו, ממה אתם פוחדים?

[מלמלה]

תגידו, ממה אתם פוחדים?

מה המפחיד האמיתי? אותי מפחיד הלא נודע שאני לא יודעת אם תחזור או לא הסרטן, איפה ומתי והכי הכי זו הידיעה שיש אפשרות שהילדות שלי יגדלו בלי אמא......... בתקופת הטיפולים ביקשתי מבעלי שאם תהיה לי מחליפה אני מבקשת מישהי שתתנהג יפה לילדות שלי..... איך אצלכם?

 

[לולו הקטנה]

הכי מפחיד אותי

שיחזור לי, ויעצור לי את הספירה לאחור , הספירה לאחור עד שכבר יהיה מותר לי להיות אמא. זה הכי מפחיד. שישבש לי את התכניות ואת ה" לו"ז " . במיוחד מפחיד אותי שאם יחזור - הפעם לא אוכל להגיד לא לכימו, ולפגיעה האפשרית בפוריות . ----------------------

 

[flying zebra]

בעיקר מהפחד עצמו

אולי אני קצת מוזרה אבל מה שהכי מפחיד אותי זה שהחרדונים (חרדות קטנות...) העולים וצצים מידי פעם יגרמו לגוף להחלש. הבעייה היא שזה מעגל קסמים שעוד לא הבנתי איך לפרוץ. אולי הכתיבה כאן היא אחת הדרכים.

 

[aa2003]

מחשבות

אני חייב להגיב דווקא למה ש'זברה' כתבה...... אני אתן לך פתרון לפריצת המעגל- החששות הקטנות האלו לא יגרמו לגוף להחלש. ממש לא!!!! זה טבעי לחשוש לפעמים, זה לא עושה כלום לגוף! תשכחי מזה. את בן אדם, תראי כמה אנשים חוששים 24 שעות , עצבניים 24 שעות, ולא חולים.... אז את פוחדת אם יעלו לך חששות קטנות במשך דקה שתיים?.... עצם החשש מונע מהם ללכת , להתנדף ככה בטבעיות... אל תתנגדי לחששות האלו, כשהם יצטרכו לעזוב את הראש, הן יעזבו. עד אז, כשבאה לה מחשבה כזו, תאמרי לעצמך - 'אני מזהה כעת מחשבה כזו' קודם כל עניין הזיהוי! ועכשיו תאמרי לה - 'אין לך שום כוח, את טבעית' 'אני יודעת שאת כאן, את טבעית ונורמלית, ואת יכולה לעזוב מתי שבא לך...' ביי עמית גל אלון

 

[מלמלה]

חרדונים

ואני חברים מאוד טובים חרגדולים יותר מדוייק לפעמים אני יושבת בשקט ופתאום אני מרגישה גל שבא מבפנים ועוטף אותי כמו פעמון זכוכית גדול הוא עולה מגיע לגרון - תחושת מחנק לעניים - רואה ערפל לראש - הכל נסתם בדרל כלל אני קמה לעשות משהו או לשתות מים וזה חולף אבל התחושה נשארת לי הרה זמן הידיעה הברורה ששוב דבר איינו מובן מאליו אני מדבר לא רק על מחלת הסרטן אני גרה באיזור עימות, אני נוהגת הרבה, ואפשר סתם לשבת בבית קפה ולהתפוצץ....

 

[flying zebra]

נשתדל לא לריב, בינתיים

קודם כל הלגיטימציה שעלתה מהתגובות עשתה לי טוב ותודה. כפי שכתבתי בכותרת, בינתיים ננסה להסתדר בדו קיום

 

[מלמלה]

לריב

אני ואת???????????????? בחיים לא

 

[נאן]

זהו לא נעים אני יוצאת מהארון.....

היתה לי דילמה האם עלי לצאת מהארון? ולהודות בגלוי בריש גלי. וכנראה שאין ברירה אלה להודות בזה.... וננצל את הבמה(למדתי משפט מ ברנשית) אני נולדתי במצב של חרדון מצויייייייייייייייייי! אני אמא חרדנית סידרתית! ולא תמיד זה קשור בסרטן שחטפתי........ ויש לי מליון פרפרי פחד בבטן..... שאני מנסה להתגבר......... עליהם כמעט כל שעה.... זהו הודעתי! איפה האזיקים....? נאנוש

 

[flying zebra]

מה פתאם

חלילה יקירתי התכוונתי אני והחרדונים סליחה אם כך זה נשמע

 

[נאן]

מה פתאום סליחה....

מה פתאום סליחה? אני שמחה שעלית את המילה חרדונים. הבנות שלי חושבות שאני אמא חרדון מצוי. ונהיתי יותר מוקצנת כנראה מאז גילוי הסרטן. ואיזה טראומה שעברתי עם בתי הגדולה. לפעמים אני מנצחת את הפחד באמצעות הכעס שיש לי שם בפנים הכעס שלעשות דוקא....להראות לו מה זה להפחיד אותי ככה.... זו גם שיטה שמכלה שתי ציפורים ביחד את הפחד והכעס צמד חמד.... ואולי בזכותה נשארת לי מנת השפיות שלי בעולם המשוגע בו אני נמצאת... חיבוק ותודה נאנוש

 

[aa2003]

פחד

מנסיון, אני חושב שבכדי לעבור את השלב הזה של הפחד מחזרה...צריך להבין את מהות החיים. כי רק אחרי שמבינים מה התפקיד שלנו פה, מה אנחנו עושים אחרי כאן.... למה אנחנו כאן, ואיך מתנהלים החיים הנצחיים שלנו, רק אז מפסיקים לפחד, מתחילים לחיות. נהנים מכל רגע ולא חושבים על הסוף, כי הסוף הוא התחלה!!!! ולא חשוב כמה זמן חיים, חשוב איך חיים את הזמן שיש לנו כאן! מה עשינו בכל יום? מה יכולים לשפר? ממה אנו נהנים, מה עושה לנו טוב? למה אנחנו לא עושים אותו מספיק? מה אנו תורמים לסביבה? לעצמנו?.. אם כל אלו יהיו מושלמים, אז כשהכל מושלם ויש אושר בראש, אין פחד מהסוף, כי הסוף הוא מדרגה אחת מעלה לניתוח התפתחות וחזרה מטה לכאן שוב. ביי עמית גל אלון

 

[פוסעת יחפה]

הפחד הוא בן לוויה קבוע

גם כיום, כשאני הרבה שנים אחרי הטיפולים, אני חרדה. מאז הפכתי אמא אני חרדה עוד יותר. מחשבות על האם בכלל היה מותר לי להפוך לאמא מלוות אותי לא אחת. האם אין זו חוסר אחריות להשאיר אולי את ילדי יתומים קטנים. כן אני יודעת יש פיגועים ויש תאונות דרכים ותאונות מטוסים. אבל כל אלה לא נותנים לי לגיטימציה. השאלה עדיין מלווה אותי. גם אני מדברת עם בעלי , בעבר הוא היה נמנע מלהשיב לי והיה אומר תפסיקי לדבר שטויות כיום עברנו את השלב הזה והוא בהחלט מוכן לתת תשובות של טעם מה יקרה אם ישאר עם הילדים לבד. זה עושה לי טובל לדעת שהוא יהיה מסוגל לתמודד. אני אשה בריאה כיום והפחד לא עוזב. מחזיק בגון חזק, חזק. אני לא פוחדת משום דבר, חליתי במלחמת המפרץ הראשונה, מסביבי עפו סקדים ולי זה לא הזיז. וכך תמיד שום דבר לא מפחיד אותי מלבד מחלות. מספיק שבני היה מקבל חום כתינוק והייתי נשברת לרסיסים, בוכה בהיסטריה. זוכרת כאשר אישפזו אותו פעם עם דלקת אזניים. לא הייתי מסוגלת לעמוד בכך. כל וירוס קטן, אצלי מעורר חשדות של מחלה קשה. זה פחד שאחייה איתו כל חיי, הוא חלק ממני. אבל זה קשה לעיתים לחיות כך.