ממש לא
דימוי נפוץ לאוריגמי כאומנות זה הדימוי לנגן פסנתר. מסתבר שיש נגני פסנתר שמוערכים כאומנים, למרות שלא הלחינו אפילו יצירה אחת. כך גם בקיפול. הייתי בכנס בארה"ב לפני כמה חודשים, ואני זוכר איך כולם התלהבו מהתצוגה של Michal U. Sanders. זכור לי במיוחד סוס של מונטרול, מהספר "Origami Sculptures" שמיכאל קיפל. הסוס הזה תמיד נראה לי בסדר, אבל לא מדהים. אבל בתצוגה של מיכאל כולם פשוט סירבו להאמין לו בהתחלה שזה הסוס של מונטרול - הסוס היה פשוט מדהים. בקיצור, התשובה היא כן. רוב התצוגות בכנסים הם של מקפלים שקיפולו דגמים של יוצרים אחרים. ולאור הדוגמא שלעיל, אני חייב להביא כאן נקודה שהעלתי פעם באתר שלי, ואני חושה שהיא מאוד חשובה. לדגמי האוריגמי המודרנים יש "בסיס" משלהם. קיפול הדגם מתחלק לשלושה שלבים: 1) מציאת נקודות הייחס (שלה זה יתאפיין בקיפול-ופתיחה רבים, ובסימון חלקי ועדין של הקפלים). 2) קיפול הבסיס. כאן מתחילים לקפל בלי ישר לפתוח. בגדול, ה"בסיס" יהיה מוכן כאשר יהיה מספיק דשים לכל חלק של הדגם הסופי. במקרה של הסוס, ברגע שיש 4 דשים לרגליים, אחד לזנב ואד לראש, הבסיס של הדגם מוכן. במקרה של העגור, הבסיס הוא בסיס הציפור הידוע, כי יש דש לכל כנף, ודשים לראש ולזנב. 3) גימור הדגם. הפיכת הדשים המשמימים ליצירת המופת. הנקודה שלי היא, שברגע שמגיעים לחלק השלישי של קיפול הדגם, ניתן בפירוש לקחת רישיון יצירתי ולסטות מההוראות ולקפל ע"פ הרגש האישי. זה בפירוש לא אומר שאח"כ ניתן לומר שזה הדגם שלך, זה עדיין אותו הדגם של היוצר, אבל כמקפל הכנסת את הפן האישי. בשלבים 1 ו - 2 לא ניתן לסטותו מההוראות, כי כל הקיפולים הם מדוייקים ותלויים זה בזה. בשלב השלישי, הקיפולים עצמאיים (קיפול כל רגל בנפרד, וכד'), ולפעמים גם אין נק' ייחוס מדוייקות. בקיצור, גם "סתם" מקפל שלא המציא חרק מאוריגמי, הוא אמן.