תגידו.....

[פרפרי אהבה]

תגידו.....

איך הקשר שלכם עם ההורים

האם הוא התחזק/נחלש ככל שגדלתם והתבגרתם

האם ההורים שלכם הם בגדר "החברים הכי טובים"/"טוב שהם שם כשצריך"/"אוף, עוד הפעם אמא מתקשרת"

האם חשוב לכם לקבל דיעה חיובית על בן/ת הזוג מצד ההורים או שזה לא פקטור מצידכם

 

[elena20]

עם אימא שלי מאז ומתמיד היה לי קשר מעולה וחברי

עם אבא שלי זה סיפור אחר לגמרי, אין קשר טוב בכלל ואם זה היה תלוי בי הייתי מצמצמת את זה לגמרי למינימום
אבל לצערי זה ל אפשרי מהרבה סיבות.
אימא שלי היא אחד האנשים הכי יקרים לי בעולם (אם לא ה.. ),
אף לא ביקשתי דעה על בני זוג שלי, ולא כזה חשוב לי שממש יאהבו אותם
אבל בלי קשר ההורים שלי בכל אופן אנשים די מנומסים ובחיים לא יתנהגו בחוצפה/חוסר כבוד כלפי אנשים
בטח לא כלפי בני הזוג שלי, נראה לי שאת בעלי הם די אוהבים אבל לא מתערבים לנו בקשר
ומעולם לא ניהלנו שיחה של "האם אתם אוהבים את XXX?"

 

[kisslali]

עליות וירידות

בילדות הקשר היה בעייתי, בגלל אמא שלי. בכלל הייתי ילדה של אבא. כשאבא שלי נפטר הייתי בת 19 ואז הקשר עם אמא שלי נהיה צפוף מאד. הפכתי להיות המטפלת שלה (החלפתי את אבא שלי בתפקיד) מתי שהוא מצאתי את עצמי הפיליפינית וזו אחת הסיבות שברחתי מהארץ. מרחוק אני קולטת את עוצמת המניפולציות.
אמא שלי אחת הנשים הכי חכמות ומסוגלות שהכרתי, אם לא 'ה' ועדיין, טוב לי שהיא רחוקה. זה לא אומר שאני לא נוסעת 4 פעמים בשנה לראות אותה (לא רק, גם)
במודע לא חשובה לי דעתה של אמא שלי על בני זוג, סביר להניח שבתת מודע, דוקא כן בגדול היא מאד אהבה את בעלי הראשון. גם את הזוגי הנוכחי היא מסמפטת מאד.

ללי

 

[Ginger L Honey]

עם ההורים שלי

הקשר נחלש עם השנים...
הקשר עם אבא לא היה חזק מאז שהורי התגרשו כאשר הייתי בת שש ואחי היה בן ארבע וחצי.
בכל זאת השתדלתי לבקר אותו אחת לשבוע-שבועיים מאז הגירושין ועד שעזבתי את הארץ (הוא עבר לדירה במרחק רחוב אחד מאיפה שגרנו, ובכל זאת לא נפגשהו יותר מזה.) מאז שעברתי לפה אנחנו מדברים בטלפון בממוצע של אחת לשלושה חודשים.
ועדין, הקשר עמו טוב יותר מאשר הקשר עם אמא שלי.
אמא שלי היתה גרושה בת 25 שהחליטה לשכוח משני הילדים המוזנחים שנשארו לבד בבית ולצאת לבלות במשך עשר שנים.
כאשר הבינה את הטעויות שעשתה כבר הייתי בשנות ה 20 לחיי. אז הקשר ביננו נעשה חברי וסה"כ נהנתי להיות בקרבתה.
זה נמשך שנים ספורות, עד שהשתחררו לה כל הברגים במח והיא אבדה את שפיותה.
לצער כל מי שהיה ולצער כל מי שעדין נמצא בסביבתה, היא לא מצליחה לראות את זה, שהיא כבר לא שפויה.
היום היא מתקשרת אליי רק כאשר יש לה בעיה. אני לא מתקשרת אליה אף פעם, כי אני לא רוצה לשמוע על הבעיות שלה.
אצלי זה יותר בגדר של "מה קרה עכשיו??" כשאמא מתקשרת.
&nbsp
ההורים שלי הם הסיבה מדוע עד לפני שהכרתי את בילי הייתי אלהורית. הם גרמו לי להרגיש מגיל צעיר שילדים הם מעמסה שהורסת את החיים. דעתי השתנתה כאשר הבנתי שאני מוכנה לעשות הקרבות בחיי האישיים, מהסוג ששניהם לא היו מוכנים אליהן כאשר באתי לעולם.
&nbsp

 

[פרפרי אהבה]

ההפסד הוא כולו שלהם כי את בחורה מקסימה ומדהימה

 

[Ginger L Honey]

 

[haych]

מצויין

כשהייתי בבי"ס הייתי מאוד ילדה של אבא, ועם אמא היה לי יותר קשה כי היא מאוד סמכותית. ככל שהתבגרתי הקשר עם אבא נחלש (הוא עדיין מצויין,פשוט אני מדברת איתו פעם ב-3-4 שבועות) ועם אמא התחזק-אני חושבת שבעיקר כי אני התבגרתי. אני לא משתפת אותה בבעיות שלי והיא לא החברה הכי טובה, אבל נהנית לדבר איתה ואנחנו מדברות בערך פעמיים בשבוע.
התקרבתי אליה עוד יותר לפני 4 שנים כשבמשך חצי שנה הייתי בבדיקות והיה חשש שיש לי סרטן, ורק רצתי מרופא לרופא. אז ראיתי מה זה אמא נמרה שנלחמת על הילדים שלה. מעבר לדאגה שלה להפעיל את כל העולם ואשתו כדי לזרז תהליכים, היא היוותה תמיכה נפשית גדולה עבורי כי עברה עלי תקופה מאוד קשה נפשית. ואחרי זה במשך שבוע של אשפוז אחרי שעברתי ניתוח-היא לא עזבה אותי לרגע-רק כששעות הביקור של ביה"ח כפו עליה. היא ישבה איתי שעות על גבי שעות, משתעממת למוות, נסעה אלי באוטובוסים פעמיים ביום ואני לא יכולה לדמיין את התקופה הזאת בלעדיה.

חשוב לי שההורים שלי יאהבו את בעלי. אם הם לא היו אוהבים אותו זה היה כואב לי מאוד, אבל לא משפיע על ההחלטה שלי.

 

[a wild rose]

ההורים שלי

יש לי רק אמא, אבא שלי כבר לא בחיים לצערי.
&nbsp
הקשר שלי עם ההורים היה נראה לי תמיד קשר רגיל, עד ש"יצאתי לעולם" וגיליתי שאין דבר כזה קשר רגיל. עם אבא שלי הקשר היה קשר דיי טוב והוא תמיד תמך בי באופן כללי וגם מול אמא שלי - עם אמא שלי היו כמה משברים שנבעו מסיבות דומות לאלו שג'ינג'ר תיארה, אבל זה התבטא בצורה מעט שונה - ההזנחה אצלי הייתה קצת אחרת, וזה נבע גם מקשיים ומשברים שהיא עברה וגם כשאלו שעברנו כמשפחה, שהובילו למצב בו מצאתי את עצמי "בין הכסאות". בשנות העשרים שלי היא התחילה לנסות לכפר, אבל היא לא תמיד יודעת איך וגם נוצרו הרבה משקעים שאני מנסה להתגבר עליהם. בגדול - הקשר עם ההורים שלי השתפר מאוד אחרי שעזבתי את הבית, המרחק עשה ממש טוב ליחסים ביננו, ולכן אני גם מקפידה שלא להתארח אצלה לתקופות ארוכות.
&nbsp
בימים אלו אנחנו בקשר דיי קרוב, אבל לא באופן שאחרות מתארות ואני תמיד הגבתי בהשתאות כשחברות סיפרו לי שהן מתייעצות עם האמהות שלהן על נושא זוגיות וגברים וכדומה, כי מבחינתי אמא תמיד הייתה הבנאדם האחרון להתייעץ איתו על רוב הדברים, והבנאדם האחרון שכדאי לשתף אותו בנושאים אישיים כמו זוגיות ודייטים. אם אמא לא תאהב בן זוג שאביא זה כן יפריע לי, אבל בגלל שבכללי אני לא ממש מחזיקה מהדעה שלה ומיכולת האבחנה שלה (זה נשמע ממש רע אבל יש סיבה טובה לכך שאני אומרת את זה), רוב הסיכויים שאני לא אתרגש מזה יותר מדי.
&nbsp
אני יכולה לספר שאמא שלי מחבבת מאוד את הידידים שלי שהיא מכירה, ככה שאני מניחה שאם יהיה לי בן זוג "באותו מודל", היא תחבב גם אותו.
&nbsp
&nbsp

 

[maybesure]

אומרת

אבא שלי (ז"ל) היה אדם עקשן, דייקן ותמיד צודק - רוב הזמן הסתדרנו מצויין. הוא אהב ליצור וגם אני ועשינו פרוייקטים משותפים.

עם אמא שלי יש לי קשר מצויין, אנחנו עושות דברים יחד כמו שופינג/חוגים/אפילו ביקור אצל רופאים, והיא מאוד מעריכה את האישלי.

 

[1precious1]

זה בא והולך

אני אתחיל מהסוף ומשם נובעת גם התשובה שלי - החברים הכי טובים שלי הם אישתי והילדים שלי.

עם כל הכבוד לאלו שהולידו אותי וגידלו אותי וחינכו אותי וסיעדו אותי עד היום שבו יצאתי מהבית, מאותו יום שיצאתי מהבית אני יכול להוקיר להם תודה וכולי, אבל משקל הכובד והחשיבות של חיי הפכה להיות אני ומשפחתי.

לכן, כל עוד שאין קונפליקט הין החיים שלי והשקפת עולמי הבוגרת להשקפת עולמם של ההורים שלי הכל נפלא וסבבה ומלא חיוכים ואהבה וביקורים וכולי.

בכל מקרה שיש חילוקי דעות או ביקורת או חוסר שביעות רצון, אני אצדד ואתמוך ואעמו ד לצד המשפחה הגרעינית שלי.

אני לא ביקשתי רשות, וטוב עשו שהם לא הביעו שום דעה (אם הייתה להם בלב או בראש), כאשר הכרתי, יצאתי לבלות, עברתי לגור והתחתנתי עם זו שבסוף נהייתה אישתי.

ובכל פעם ואם יש להורים שלי "משהו להגיד" עלי, אישתי או הילדים שלי, ייטב להם שיביעו את זה רק כדעה ולא כ"דעה נחרצת שאני חייב להתייחס אליה".

אני מזמן כבר לא צריך "חיזוקים חיוביים" מההורים שלי.

 

[A לוןA]

בקצרה-

הקשר שלי עם אבא שלי כמעט תמיד היה טוב, למעט כמה שנים באמצע כשנחלש. הוא תמיד תמיד היה שם בשבילי, ובכל צעד שעשיתי תמיד עודד ותמך. הוא לא כ"כ אהב את הבחירות הזוגיות שלי עד ספנק. למרות שלא התחשבתי בדעתו בנושא הזה, מתברר שהוא צדק וכל מה שאמר שיקרה- קרה. הוא נפטר לפני כמה שנים.
הקשר שלי עם אמא שלי היה רע ואלים ממתי שאני יכול לזכור את עצמי, וכלל אפילו נתק של כמה שנים (ביוזמתי) שהסתיים לפני כשנתיים, ומאז היא נורא משתדלת ואני נורא קורקטי.