Blue Potion
New member
תגידו,
לא לראשי.
קרה לכם שנכנסתם למסגרת חדשה, ובמשך תקופה חדשה לא הסתגלתם לדרישות, ללחצים, לציפיות (מבחינה מנטלית)...
זה יכול להיות עבודה חדשה שממש רציתם, או לימודים, או כל דבר שממש רציתם להתקבל אליו וחשוב לכם להיות טובים בו.
ו... הרגשתם שהבנזוג "תקוע" באותו מקום, אותה מסגרת שהיה בה עד עכשיו, והוא לא מבין את כל השינויים שעוברים עליכם?
ו, אתם זקוקים לתמיכה, והוא לא יודע איך לתמוך כי הוא פשוט לא *באמת* מבין מה עובר עליכם?
מה עושים במצב כזה?
אני חווה את זה כרגע, ולמרות שאני משתפת אותו בחוויות שלי, אני מרגישה שהוא לא מבין את המשברים והריגושים שעוברים עליי.
אני שמה לב, שנוצר איזשהו קצר בינינו... (הוא לא שם לב לשום דבר שונה).
אני אוהבת אותו מאוד. זה לא השינוי הראשון, ובחיים יקרו לנו עוד המון המון שינויים.
אבל איך מגשרים על הפערים?
לא לראשי.
קרה לכם שנכנסתם למסגרת חדשה, ובמשך תקופה חדשה לא הסתגלתם לדרישות, ללחצים, לציפיות (מבחינה מנטלית)...
זה יכול להיות עבודה חדשה שממש רציתם, או לימודים, או כל דבר שממש רציתם להתקבל אליו וחשוב לכם להיות טובים בו.
ו... הרגשתם שהבנזוג "תקוע" באותו מקום, אותה מסגרת שהיה בה עד עכשיו, והוא לא מבין את כל השינויים שעוברים עליכם?
ו, אתם זקוקים לתמיכה, והוא לא יודע איך לתמוך כי הוא פשוט לא *באמת* מבין מה עובר עליכם?
מה עושים במצב כזה?
אני חווה את זה כרגע, ולמרות שאני משתפת אותו בחוויות שלי, אני מרגישה שהוא לא מבין את המשברים והריגושים שעוברים עליי.
אני שמה לב, שנוצר איזשהו קצר בינינו... (הוא לא שם לב לשום דבר שונה).
אני אוהבת אותו מאוד. זה לא השינוי הראשון, ובחיים יקרו לנו עוד המון המון שינויים.
אבל איך מגשרים על הפערים?
