מדובר בגימיק של חברת התקליטים
שרצתה לקדם את האלבום Division Bell. הם חשבו על תחרות בנוסח חידון, כאשר הפותר(ים) יקבל(ו) פרס סמלי - נטיעת עץ על שמם או משהו כזה. הנהלת הפלויד וחברי הלהקה ידעו מהסיפור (מייסון טוען שהם לא ידעו את הפרטים המדוייקים, רק בגדול). בוודאי מנהל הלהקה, סטיב או'רורק, היה שותף לזה. אבל הגימיק לא תוכנן נכון והסיפור יצא מכלל שליטה. מייסון טוען שחברת התקליטים פשוט איבדה עניין בזה, עם תום סיבוב ההופעות, וזה נזנח. לי יש רושם שהלהקה היא זו שדרשה להפסיק את הסיפור הזה. ידוע שגילמור כעס מאוד לאחר שקרא כתבה בניו יורק טיימס על זה, ולאחר שמן הסתם שמע מסטורם תורגרסון על כך שאוהדים משוגעים מטלפנים אליו באמצע הלילה ומתקילים אותו בשאלות. יש להניח שגילמור דרש (דרך או'רורק), שהפארסה תסתיים.
