תגידו...
קרה לכם פעם שהתחלתם קשר, והוא לכאורה בא בדיוק בזמן, כי זה היה בתקופה שהרגשתם בה נורא לבד, אבל כל הזמן מצאתם את עצמכם תוהים האם הסיבה שאתם ממשיכים בקשר היא בעיקר כי אתם מרגישים לבד? טוב, אני מניחה שהבנתם כבר שזו לא ממש שאלה היפותטית...
ואני לא ממש יודעת מה לעשות. הבחור מקסים, ועדיין, אני לא יכולה להפטר מהתחושה שאם לא הייתי בתקופה כל כך גרועה בחיים, אולי הייתי מסוגלת לראות דברים בצורה יותר מפוכחת. הוא חושב שאחרי קרוב לשלושה שבועות אנחנו עדיין די עומדים במקום, ושאולי הגיע הזמן לחתוך את זה, ואני משוכנעת כל הזמן שזה עשוי להשתפר, ושזו רק ההתחלה... אבל אני כאילו לא מצליחה להפריד בין התחושה של הבדידות שהייתה לי קודם, ושהוא במידה רבה הצליח להפיג, לבין הרצון באמת להמשיך בקשר איתו...
קרה לכם פעם שהתחלתם קשר, והוא לכאורה בא בדיוק בזמן, כי זה היה בתקופה שהרגשתם בה נורא לבד, אבל כל הזמן מצאתם את עצמכם תוהים האם הסיבה שאתם ממשיכים בקשר היא בעיקר כי אתם מרגישים לבד? טוב, אני מניחה שהבנתם כבר שזו לא ממש שאלה היפותטית...

